בין המגאן לסדאן

נראה כאילו לאחר הצגת רנו מגאן הרדיקאלית למראה והבעייתית עבור הקהל הישראלי השמרן, החליטו ברנו לפנק את היבואן הישראלי. "בואו ונגשים לו חלום" כאילו ואמרו שם, "לקראת ראש השנה. אחרי הכל, עם כל הצרות שם במזרח התיכון, מגיע הרי למשפחת קרסו איזה רגע של נחת. לא ניתן? מה זה כבר עולה לנו...?".

שימו לב למפרט של המכונית הזו. גרסה משפחתית גדולה עם ארבע דלתות למכונית קומפקטית? יש. עיצוב שיראה טוב יותר מסתם הדבקת זנב (מישהו זוכר מגאן ישנה)? יש ויש. יותר "מטר-פח" מהמתחרים החשובים? הולך. יש עוד משהו שאתם מסוגלים לחשוב עליו, ושיאפשר לכם לעבור את השנה הקרובה בשלום? רק תגידו. רגע, קלף בטוח כבר אמרנו?

דרכה של רנו

בשנים האחרונות הרגילה אותנו יצרנית הרכב רנו לחשיבה מקורית המאפיינת אותה לרוחב כל ארסנל הדגמים כמעט. אלא שהפעם אפילו הם הולכים צעד אחד נוסף לפנים, עם שימוש בבסיסי גלגלים שונים עבור גרסאות סדאן וסטיישן, עבור סניק וגרנד-סניק. ולכן, הפלא ופלא, המראה המגודל בסדאן אינו אשליה אופטית כלשהי - היא באמת גדולה במיוחד.

רנו האריכו את בסיס הגלגלים בלא פחות מ-6.5 ס"מ משמעותיים, שינו לחלוטין את הפרופורציות והעניקו לפחות פוטנציאל למרחב פנים יוצא דופן, כמעט לא מקטגוריה זו. וזה באמת לא מפריע שלעומת הסדאן היוצאת, הופכת את הגרסה החדשה למסוגננת עד אין קץ. זה גם לא מפריע שממד האורך גדל ב-29 ס"מ תמימים, חלק לא קטן מהם כסרח עודף מאחור.

ובמקום כלשהו, מחפה עובדה זו על שיממון יחסי במקוריות - לעומת האחות הקומפקטית. מלפנים הן אמנם זהות, אולם כבר מהקורה המרכזית מתבטאים הבדלים לעין כל. דלת ארוכה יותר, קו-גג משתפל ברכות לאחור. לכך יש להוסיף חיתוך שמשת צד אחורית יחד עם קו-קורה בולט, המעניקים יחד עם שמשה אחורית מעוגלת בסגנון הלגונה, מראה דינמי. כמעט ספורטיבי.

ומבפנים

אבל לא רק בחוץ ניכרות זהויות. חלקו הקדמי של תא הנוסעים - סביבת הנהג אם תרצו - זהה לגרסה הקומפקטית בה נהגנו בעבר. גם כאן, עם רמת גימור גבוהה, מתגלה אזור מקורי, נעים למראה. בקרת האקלים בדגם המהודר (רק בגרסת 2.0 ליטר שנבחנה) רק תורמת לרושם. לעומת זאת, העדר מערכת שמע מקורית אינו מקובל עלינו, בוודאי לא כאן.

תאורת הפנים עשירה כצפוי, ומופעלת גם על-ידי פתיחת תאי אכסון שונים. אלא שגם כאן, איכות המתגים המשניים ודיפון תאי האכסון מאכזבת קלות. אולם בסך הכל, ולמרות המוצא הטורקי יש להוסיף, נראה כי הסדאן אינה נופלת באיכותה מהקומפקטית, ומבחינות מסוימות אף עולה עליה.

ולמרות הכל, הפעם אנו מתעניינים דווקא בחלק האחורי, ה"ערך המוסף" של הגרסה למר ישראלי. ובאמת שלא הופתענו לגלות כי בסיס הגלגלים הארוך בקטגוריה מקבל ביטוי הולם. המרחב לרגליים מצוין, והוא כנראה הטוב בקבוצה המשפחתית. יש משענת נאה במרכז, יש סוככי שמש בכל שמשה, יש אפילו תא סגור נאה על המדף האחורי.

והזנב עצמו? סגירתה של דלת תא המטען דורשת זרוע חזקה. התא עצמו ארוך ורחב, למרות שאינו עמוק במיוחד. בוודאי לא לאור הנפח המכובד והמוצהר של 520 ליטר. מי שצריך יותר, יכול לקפל תוך שניות את המושבים מאחור.

כשנעים

מעניין. למרות צמיחה ניכרת במידות, טוען הנתון הרשמי לפער של 25 ק"ג בלבד בין הקומפקטית לסדאן. לכן אין להתפלא לאור נתוני ביצועים דומים. ההפרש בזינוק עומד על עשיריות שנייה ספורות (לטובת הקומפקטית), הפער במהירות המרבית עומד על קמ"ש בודד (לטובת הסדאן).

זה אומר שוב ביצועים טובים למדי בגרסת 2.0 ליטר, אך לא טובים בהרבה מאלה של ה-1.6. וזה אומר כי גם כאן נתקלנו בתיבה אוטומטית שהורסת כל חגיגה אפשרית, תוך ניסיון מיותר ולא מוצלח בעליל ללמוד את שיגיונות הנהג. עם כל הפעולות הלא חלקות וחסרות העידון שמתלוות לכך.

הוסיפו לכך את העובדה כי תיבת הרנו "נתקעת" תדיר בהילוכים שונים, מביאה כנדוניה רעש מנוע מיותר עם שיהוק קל באזור ה-4,000 סל"ד. וגם כי למרות האפשרות לתפעול ידני, התיבה "מתעקשת" לקחת שליטה ולהעלות הילוך מוקדם מדי - בעיקר בהילוך השני והחשוב. זה גם אינו תורם לצריכת הדלק שעמדה בתנאי המבחן על 7.7 ק"מ לליטר בדיוק.

דינמיקה

לעומת זאת, הארכת בסיס הגלגלים עשתה למגאן סדאן רק טוב, עם התנהגות "בוגרת" ורגועה מזו של הקומפקטית. ונראה כי לחלק חשוב בשיפור זה אחראים אנשי המתלים, שהקשיחו קלות בעיקר מאחור. זוויות הגלגול קטנות יותר, התגובות לשינוי כיוון פחות עצבניות. אפילו ההגה הלא מבריק זכה כאן לשיפור, גם אם הוא עדיין חש מלאכותי, בעיקר במהירות גבוהה.

לא תתפלאו לשמוע כי כל אותם שינויים מביאים לנוחות נסיעה פחות טובה בעיר, המורגשת בעיקר מאחור. צריך רק לזכור כי מכונית המבחן צוידה בצמיגי 205/55 רחבים עם חישוקי "16, ויש להניח כי הגרסה הפשוטה תהיה נוחה יותר.

חלום ישראלי

כפי שכבר ציינו, המגאן סדאן נראית בערך כזכייה גדולה בפיס של היבואן המקומי. היא משלבת היטב בין עיצוב נאה למראה מגודל, ובניגוד לאירופאיות רבות, היא מעניקה בגרסת הסדאן יתרונות "משפחתיים" ממשיים, לא רק רושם חיצוני. וזה חידוש מעניין שאנחנו מעריכים. מעבר לכך, צריך לזכור כי רנו לא גובה פרמיה על הגודל הנוסף. מחיר הגרסה הקומפקטית נשמר, כדי לאפשר פניה הולמת לציי הרכב החשובים.

מגרעות? תיבת הילוכים מעצבנת ונוחות בינונית בתנועה עירונית ליושבים מאחור. זה לא מפריע למגאן סדאן, עם כל הרעש התקשורתי והמוצדק סביב הצד הבטיחותי המפותח ברנו (שש כריות אוויר למשל), להיראות כלהיט פוטנציאלי ואיום אירופאי גדול על מכוניות סדאן יפניות. עד כדי כך היא עונה לנוסחה המנצחת, עד כי אי הצלחה במכירות חייבת להתפרש ככישלון שיווקי של היבואן.

טענות? משום מה נראה לנו כי ניתן היה "לתפור" חבילת אבזור נכונה יותר לשוק המקומי, למשל עם מערכת שמע חשובה ובקרת אקלים הכרחית, במקום ריפוד עור באקלים המקומי ובקרת שיוט בכבישי ישראל, במיוחד בגרסת ה-1.6 המהודרת. נראה לנו גם כי גרסת 2.0 ליטר בה נהגנו מעט פחות מושכת מה-1.6, בעיקר לאור הפרש מחיר של 15-26 אלפי שקלים בהשוואה ל-1.6 המהודרת או לזו הבסיסית. ואלה גם שתי הגרסאות עליהן אנו ממליצים. בחום.