"גרעינים" זכתה במקום הראשון בפסטיבל עכו

ההצגה הזוכה בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר היא "גרעינים" של הבמאי אריאל אפרים אשבל. "גרעינים", שעוסקת בזוועת הפצצה הגרעינית, זכתה בפרס ההצגה הטובה ביותר בסכום של 15,000 שקל, שמוענק על-ידי הנהלת הפסטיבל, וכן בפרס היוצר המבטיח בסכום של 25,000 שקלים, שמוענק על-ידי תיאטרון תמונע וקרן אמריקה-ישראל. הפרס האחרון כולל, מלבד ערכו הכספי, שימוש באולם חזרות, תמיכה לוגיסטית ואולם להעלאת ההצגה.

חבר השופטים בראשותו של עודד קוטלר ציין לשבח את השחקנית ח'אולה אלחאג'-דיבסי ("מדיאה אקס"), השחקן מרוואן עוקל ("האוטובוס"), המוזיקאית מאיה דוניץ ("גרעינים"), המעצבים אלון רודה וחני ורדי ("גרעינים"), וכן את מעצבי ההצגה "פלסמטיקה".

מלגות סדנאות הבמה הוענקו לח'אולה אלחאג'-דיבסי ("מדיאה אקס"), איאד שיתי ("האוטובוס"), רובי אדלמן ועופר עמרם ("פולחן האביב").

חבר השופטים ביקש גם להביע "דאגה עמוקה לנוכח הצעדים הננקטים על-ידי ממשלת ישראל לצמצם באופן דרסטי את התמיכה הכספית בפסטיבל, בדומה לעומד להתרחש במוסדות אמנות ותרבות אחרים בישראל. צעדים אלה עלולים לסכן את קיומם של חיי האמנות והתרבות בישראל, ובכללם פסטיבל עכו, ואנו מוחים על כך".  

מה השתנה?

הפסטיבל הציג השנה הפקות שברובן נמצאות עדיין בתהליך עשייה, ולא מעט רעיונות בעלי פוטנציאל, שבפועל אכזבו. תקציב הפסטיבל, שעמד השנה על 2.9 מיליון שקל, נמוך במיליון שקלים מזה של השנה שעברה, והדבר הורגש גם בהפקות התיאטרון שהוצגו באולמות, וגם באירועי החוצות.

גם אירוע פתיחת הפסטיבל המסורתי רשם השנה אכזבה גדולה, כשהכניסה אליו יועדה לקהל מוזמנים, שהורכב מפונקציונרים ומכובדי העיר עכו בלבד, ולא נפתח כבשנה שעברה לרוכשי כרטיסים.

נדמה שהפיגוע במסעדת "מקסים" החיפאית בשבוע שעבר העיב אף הוא על אווירת החג שמשרה הפסטיבל, בדרך-כלל, על העיר עכו. על-פי הערכות המשטרה, נמסר כי במהלך ארבעת ימי הפסטיבל נכחו בעיר כ-150 אלף איש, כמות מבקרים קטנה משמעותית מזו שנצפתה על-ידי הנהלת הפסטיבל, בעלי העסקים, המסעדות והרוכלים בשוק שבעיר העתיקה. הנהלת הפסטיבל בישרה אמנם על מכירתם של 90% מהכרטיסים, אך מכיוון שקסמו של הפסטיבל נעוץ דווקא בהיותו אבן שואבת להמונים שבאים לחוות לאו דווקא את חווית התיאטרון אלא בעיקר את האווירה הייחודית שנוצרת מחוץ לאולמות, קשה שלא לתהות מה השתנה השנה.

ג'קי בכר, מפיק הפסטיבל, טוען כי הפיגוע הקשה בחיפה היה גורם מכריע במיעוט היחסי של הקהל בחוצות עכו. "אני חושב ששני הערבים הראשונים של הפסטיבל היו בבחינת בלון ניסוי לקהל. אנשים העדיפו לחכות ולראות שהכל בסדר, ורק אחרי כן הצליחו לצאת מהבהלה. העובדה היא שביומיים האחרונים של הפסטיבל הגיעו בכל יום כ-50 אלף איש, כמות כפולה מהימים הראשונים", אמר.

אלברט בן-שלוש, מנכ"ל הפסטיבל, משתדל לראות את חצי הכוס המלאה, ומוסיף על דבריו של בכר: "למרות שהפיגוע העיב על מצב רוחם של האנשים, העובדה היא שבאולמות הייתה תפוסה כמעט מלאה, מה שאומר שחובבי התיאטרון הגיעו לעכו למרות הכל".

בלי זויות חדשות. כמעט

מבחינת התוכנית האמנותית, נדמה כי למעט הבלחות רעיוניות, מרבית ההפקות היו בינוניות ברמה הביצועית, מרביתן עסקו בנושאים פוליטיים והיסטוריים, ורק מקצתם סיפקו אתנחתאות אסקפיסטיות. שלוש מתוך שבע הצגות התחרות – "האוטובוס", "מדיאה אקס" ו"פולחן האביב" – עסקו בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הבעיה המהותית בהפקות אלו הייתה אי יכולתן לרגש, והעובדה שלמרות הרעיונות התיאטרליים המעניינים והיצירתיים, הן לא סיפקו זוויות שונות או תובנות חדשות.

"מדיאה אקס", שמבוסס על סיפור מדיאה, עורר אמנם עניין גדול, עוד לפני שהוצג בפסטיבל, אך בפועל רשם כישלון רבתי. בהצגה, מדיאה היא פלסטינית הנשואה ליאסון, קצין בצבא הכיבוש. בפועל, הסיפור המיתולוגי המורכב מועבר בפשטנות מגוחכת. הרעיון המרתק להפיק הצגה שמשלבת בין דמויות ממוחשבות (אווטארים) לבין שחקנים בתוך סביבה ממוחשבת ואינטראקטיבית, שבה הקהל יכול לשנות באמצעות הודעות SMS את העלילה, איכזב מבחינה טכנולוגית, מה שהפך את התוצר כולו למביך ביומרנותו.

מלבד בסכסוך הישראלי-פלסטיני, נגעו הצגות התחרות בשואה ("גזים"), ובפצצה הגרעינית ("גרעינים", שזכתה כאמור במקום הראשון). עם זאת, נדמה שדווקא הפקות קטנות, מעודנות ואבסטרקטיות יותר כמו "פלסמטיקה" ו"כלום", היוו את גולת הכותרת של הפסטיבל. ב"פלסמטיקה" מלווה הקהל שלוש בובות זעירות ואנושיות להפליא במסע ויזואלי מקסים. העבודה משלבת תיאטרון חזותי, מחול, בובנאות, יסודות של אומנויות לחימה, ומאפשרת לקהל להתנתק ממסרים ולהתחבר לחוויה. בהצגה "כלום" נפגשים החור שמאיים לגדול ולחסל את הלב, והאור, שבוקע ממנו. הצגה זו, אותה כתב רוני אלמוג, מכילה טקסט שמובנה על משפטי לוגיקה אסוציאטיביים והברקות משעשעות. את "כלום" ביים צביקה פישזון, שנוכחותו מורגשת לטובה לכל אורך ההצגה, בה משתתפים בנימין דוד אלדר ויהב גל.

עם תום הפסטיבל הסתיים חוזה העסקתו של מנהלו האמנותי בשלוש השנים האחרונות, ד"ר עתי ציטרון. ציטרון אמנם הביע את נכונותו להמשיך ולכהן בתפקיד, אך עד לרגע זה עדיין לא ברור מה תהיה החלטת ועדת ההיגוי של הפסטיבל, בראשות ראש עיריית עכו, שמריהו בירן, הפורש בימים אלה מתפקידו. עם נעילת הפסטיבל אומר המנכ"ל, אלברט בן-שלוש: "מה שמטריד אותי יותר מכל הוא תקציב השנה הבאה של הפסטיבל. בשנה הבאה נחגוג 25 שנה לקיומו של הפסטיבל, ואנחנו נמצאים בערפל. לנו, כמו לשאר מוסדות התרבות בארץ, אין מושג איך ייראה התקציב, בעקבות הקיצוץ הדרמטי בתקציב התרבות. צריך להבין, פסטיבל עכו הוא פסטיבל שאינו רווחי, אבל מצליח לשמור על איזון תקציבי. כל קיצוץ בתקציב יבוא על חשבון התכנים האמנותיים. יש גבול עד כמה אנחנו יכולים להיות סופרמנים וירטואוזיים. אי אפשר לנהל פסטיבל על בסיס של טובות אישיות".

חלק מההצגות הזוכות יועלו בתיאטרון תמונע וצוותא בתל-אביב, תיאטרון המעבדה בירושלים ואולם התיאטרון ברעננה.