פני הדור

בימים של מצוקה ושל פטריוטיות מגויסת קל מאוד להסית המונים באמצעות מלל דמגוגי והפחדות, ולמצוא בנקל קהל שומעים נלהב ושואף נקם. קשה למצוא קהל שירצה להאזין לאמת, לגייס את שכלו ולרסן עצמו מתוך מחשבה אחראית. לא במקרה אמרו חכמים כי "קול המון כקול שדי בימים שפני הדור כפני הכלב והדעה חסרה".

יש לזכור כי קיים הבדל תהומי בין "המון" לבין אנשים רבים, ואפילו לבין אנשים רבים מאוד. "המון" הוא ציבור שה"יחד" משחרר את היחיד מאחריות אישית. היחיד מרגיש אז חלק ממשהו גדול, חזק ובעל עוצמה, וכל זה מבלי שתהיה לו שהות או רצון לתת את הדעת על מה הוא שואג ולמה. אלה שהתכנסו בכיכר ציון וצעקו על רבין בוגד, הלבישו אותו בבגדי נאצי והתלהבו והתלהמו, ידעו שאיש מהם אינו אחראי אישית לתוצאות ההסתה הפרועה.

מתי הופך קול ההמון לקול שדי? כאשר פני הדור, היינו מנהיגי הדור, כפני הכלב. כשם שכלב רץ לפני אדוניו ויוצר רושם כאילו הוא המוביל את האדון, אך בכל פרשת דרכים הוא עוצר ומתבונן ומצפה להדרכת אדוניו, כך מנהיגי הדור. נדמה שהם מנהיגים, אך למעשה בטרם כל החלטה הם פונים למשאלי דעת הקהל לבחון לאן ההמון רוצה שיוליכו אותו.

הנה נשמעת שאגת ההמון לתת לצה"ל להפגין את כוחו, להפסיק את האיפוק, לשתק אותם אחת לתמיד, ועוד קריאות מעין אלה. ובכן, צה"ל בכוחו הרב יכול להשמיד באחת את כל עריהם, את כל אנשיהם על נשותיהם וטפם, ואם לא כך, אז הוא יכול להטיל מצור ולשלול מהם מזון ומים ושאר צרכים ולהמיתם בצמא וברעב. הממשלה יכולה לגזול את כספם, את שארית אדמתם. לעקור את עצי הפרי וכרמי הזית (מה שכבר עושים). אין בעיה.

למרות שאנחנו תמיד מרגישים כקורבן ומסבירים לעולם ולעצמנו שאנו הקורבן האולטימטיבי בהיסטוריה; למרות שביבי נתניהו בהופעותיו החדשות מפחיד אותנו ומזהיר כי ערפאת לא יסתפק בגדה המערבית וברצועת עזה וכי ברצונו לזרוק אותנו לים; למרות הקריאות לפעול ולהתגייס וכמובן לשנוא ולפחד מאוד מאוד, ולהשמיד במהרה את האויב הנורא;

למרות כל אלה - אנחנו החזקים ואנחנו השולטים. ואם לא נדע את גבולות הכוח שלנו, קצרה הדרך בפני צה"ל לבצע "בפינצטות" האוויריות שלו השמדת עם. חד וחלק.

אצלנו, למען היות צדיקים בעינינו, מפחידים אותנו שהם - הכבושים, המשועבדים, הנחשלים והעניים חסרי מקורות הפרנסה - הם ההולכים לקחת את ארצנו. הידד לדמגוגיה! הידד ביבי נתניהו! הידד הקבינט הביטחוני השומע את קול ההמון ומחליט להרוס יותר מבנים, לעקור עוד עצים, להרוג עוד אנשים ונשים ש"במקרה" נמצאים ברחוב. להפקיע עוד אדמות, להגדיל מצוקה כלכלית וכל זה, מר ברק, כדי להגן על "קודשי ישראל" ועל המסגדים הנמצאים בידי המוסלמים מאז המאה השביעית. למה בעצם אתה ואריק שרון צריכים ריבונות על אזור המסגדים?

האמנם כל הקורבן הנורא הזה הוא כדי שהיהדות תיסוג אלפיים שנה לאחור ותבנה מחדש מקדש ובית מטבחיים על ההר? לזבוח בו זבח, לשים מנגל וכמה שולחנות של מפעל הפיס, כמו בימים הגדולים ההם?

זהו הערך עליו אנו נלחמים וזהו סלע צדקתנו. ועל כן ערפאת והפלסטינים אשמים. "הנבלות" רוצים עצמאות, רוצים "להיות ככל עם ועם ריבון בארצו". כדאי לשמוע מיצחק שמיר ומאנשי לח"י אחרים איזה פעולות טרור הם ביצעו למען חירותנו. גם אנשי אצ"ל ותיקים ישמחו לספר על מעלליהם, על פצצות שזרקו, על קצינים שתלו, על מלון המלך דוד שפוצצו ועוד כהנה וכהנה.

אז ההמון, שאינו אחראי לדבר, צועק נקמה ו"די להבלגה". זה טיבו של המון, ואילו הנהגה אחראית חייבת לאזור אומץ, להשתמש בשכל, בתבונה ובדעת. הנהגה אחראית צריכה לזכור שאחרי מחר יש מחרתיים, וכי מי שאינו מכיר את גבולות הכוח עשוי לאבד אף את שארית כוחו, ודאי את כוחו המוסרי.