בעל חנות בעיר מבוקש על ידי האף.בי.איי

ג'סי (30) עצמה סיפרה כי הוריה לא אמרו לה לאן הם בורחים, כדי להגן עליה ועל עצמם. כשנתיים לאחר מכן התקבל בבנק באיי קיימן מכתב מלואיס, בו הוא מורה להעביר את יתרת חשבונו לזכות בתו. המכתב נשלח ממלון "שרתון" בתל אביב. אבל הדבר לא הדליק נורה אדומה אצל האמריקנים, שהאזינו לטלפונים של כל קרובי משפחתם וחבריהם של סידני ושרון לואיס. חלקם אף היו נתונים במעקב 24 שעות ביממה.

במשך כל השנים אספו עשרות חוקרים פדרליים פרט לפרט בניסיון לעלות על עקבותיו של לואיס. נסיעתה של בתו לישראל היתה הרמז לו חיכו. מסר שהועבר למשטרת ישראל ביקש לעקוב אחריה בכל אשר תפנה עם נחיתתה בנתב"ג, מתוך כוונה שאם אביה מסתתר בישראל, באיזשהו שלב היא תפגוש אותו. השניים נפגשו כבר בנתב"ג, אז התברר ששרון וסידני לואיס, הם אד וביולה גרין, מתגוררים ב- 13 השנים האחרונות באילת.

סיפור ההסוואה הסתיים שבוע שעבר, שעה שבלשי היחידה המרכזית של מחוז דרום התדפקו על דלת ביתם של בני הזוג ברחוב עין צוקים 1, ועצרו את הבעל.

המטען: 25 טון חשיש

לואיס נולד בשיקגו לפני 66 שנים. לחבריו באילת סיפר כי היה מנהל תאורה בלהקת תיאטרון במסצ'וסטס שבה עיצבה אשתו את התלבושות. כמו כן סיפר ששירת בצבא האמריקאי ביפן לאחר מלחמת העולם השניה. עבד כטנכאי מכונות ביצרנית התעופה "מקדולנדס" וכצולל שמושה בולי עץ אבודים בנהרות.

מה שהוא לא סיפר לאיש היה, שבקיץ 89' החלו הרשויות הפדרליות בארצות הברית לעקוב אחרי ספינה בשם "ליידי בריגיד", שעוררה חשד בשל גודלה יוצא הדופן. כאשר הגיעה הספינה בספטמבר 89' לנמל הבית שלה כדי לפרוק את המטען שבה, עצרו סוכני המכס את המשאיות שעליהן הועמס המטען, ותפסו 25 טון חשיש. עוד נתפסו בספינה חומרי אריזה וכן מגוון של כלי ירייה. לואיס, הבעלים והקפטן של הספינה, נעצר.

נגד לואיס הוגש כתב אישום בחשד לקשירת קשר לייבוא חשיש במשקל העולה על אלף טון. בית המשפט שיחרר אותו בערבות, לאחר שחבריו מלהקת התיאטרון שלחו מכתבים רבים לשופט. התביעה הגישה ערעור על ההחלטה, אולם לואיס לא הגיע לדיון שנקבע ל- 10 בינואר 1990, ומאז הוא נחשב לעבריין נמלט ואחד מ- 15 הפושעים המבוקשים ביותר של האף.בי.איי.

חודשיים לאחר שנעלם, רכש לואיס מצלמה תת ימית בפלורידה. זה היה אות חיים האחרון ממנו בארצות הברית. אשתו שרון נעלמה אף היא לאחר עשרה חודשים. כפי שחבריו ובני משפחתו העריכו, בני הזוג בחרו להימלט למקום חם ליד הים, אבל איש מביניהם לא שיער שהם יגיעו לישראל.

"אני קורא לו המוח, כי הוא איש משכמו ומעלה. אני לא מתכוון לאבד אותו. אנשים כמותו לא מוצאים בכל יום", אמר משיח השבוע.

בכל השנים בהן חי באילת, עסק לואיס בצילום תת ימי ובמכירת ציוד צלילה ותיקונו. אין מדריך צלילה בעיר שלא מכיר אותו. הוא היה נוסע בג'יפ אפור וישן ששיפץ במו ידיו. "הוא איש מדהים", אומר משה פוקס, מדריך צלילה במועדון מנטה. "אני לא יודע מה הוא עשה, אבל אין הרבה אנשים כמוהו". איל בר ציון, מנהל מועדוני צלילה של הריף, סיפר כי מדובר באיש מקצוע מהמדרגה הראשונה.

לאחר שהתגלו חילוקי דעות בינו ובין גדי בן זאב, הבעלים של "אמבסדור", פתח אד גרין בית מלאכה לציוד צלילה וצילום באזור התעשייה החדש. בשנים האחרונות הוא ניהל עסק בשם "אילת רייברס סופלי", גם הוא באזור התעשייה החדש.

המשבר בענף התיירות פגע בו קשה, כמו בכל ענף הצלילה. לואיס, שסיפק פתרונות טכניים למועדוני הצלילה ולצוללים מקצועיים, צמצם את הצוות שלו, והמשיך לעבוד על פיתוח מדחס מהפכני ועל פתרונות טכניים לעולם הצלילה. חלק מהיישומים שלו רשומים כפטנטים ונמכרים בכל העולם. "תוך זמן קצר גילינו שהאיש הוא גאון טכני", סיפר משיח. "לכל שאלה מקצועית, היתה לו תשובה. אני מעריך שהוא לא שילב את ההרגלים מהחיים הקודמים שלו, כי מעולם לא תפסתי אותו בשקר.

"הוא היה צולל פעיל, והחלום שלו היה לפתח את המדחס המהפכני שלו, ולהקים באילת מפעל. יש לו הבנה מדהימה במחשבים. הוא כתב תוכנות ומכר אותן לאמריקנים. הוא בנה לאוניברסיטת חיפה מערכת לדחיסת אוויר ממוחשבת, שלא קיימת בשום מקום אחר בעולם. גם במועדון מנטה יש מדחס שלו, שאין כמוהו בשום מקום".

השכנים בבית הסמוך סיפרו שלא היה קשר בנים לבין גרין, אבל חברים לא חסרו להם. "הבית שלהם היה תמיד מלא אורחים כי אד היה חביב ומסביר פנים. הוא וביולה ידעו לארח ולבשל מצוין, וכולם חיפשו הזדמנויות לבוא ולהתארח אצלם", מספר משיח. "למרות שהם היו בגיל של סבא וסבתא, היו להם חברים בני 25. כל פעם הייתי פוגש אצלם מישהו אחר שהם היו אוספים תחת חסותם ועוזרים לו. למשל זוג עולים מרוסיה שחי אצלם ועל חשבונם".

סידני ושרון מצאו באילת את ביתם. לחבריהם אמרו שזה המקום שבו הם רוצים לחיות. את הגעגועים לבני משפחותיהם ובמיוחד לבתם ג'סי, שאותה לא ראו כנראה 13 שנים, הם הסתירו היטב. משיח מספר שחברו הטוב מעולם לא עזב את ישראל, ונסע רק לצלילות מספארי בסיני. "ידעתי שיש לו בת בארצות הברית וגם נכדים. שאלתי אותו למה הוא לא נוסע לבקר אותם, והוא אמר שמי שרוצה אותו, שיבוא אליו".

גדי בן זאב, הבעלים של מלון "אמבסדור", ניתק בזמנו מגע עם לואיס. "לא פגשתי ולא דברתי איתו שמונה שנים. אין ספק שמדובר באיש טכני רב כישורים. לחברה שלנו יש התדיינות משפטית ארוכה איתו, שאני מעריך עכשיו תסתיים".

"אף אחד לא הבין בדיוק ממה הוא מתפרנס, כי העסק שלו לא היה הצלחה גדולה", אומר גורם בכיר בענף הצלילה בעיר. "כל פעם שבאתי לבית המלאכה שלו, הוא היה ריק. רוב מועדוני הצלילה מייבאים את הציוד שלהם בעצמם או קונים אותו במרכז הארץ. אד עבד על פיתוח מדחס חדשני, אבל לא גילה מה זה בדיוק. הוא פיתח אביזרים נלווים לענף הצלילה, כל מיני צינורות מילוי אוויר או פתרונות טכניים אחרים. בזה הוא היה מצוין. הוא איש מאוד נחמד, מסביר פנים, אבל שומר על ריחוק. יש כמה אשנים בענף הצלילה שלא אהבו את חוסר הסחבקיות שלו".

משיח מעריך כי חברו הבין שביקורה של בתו יקרב אליו את ה-אפ.בי.איי, אבל החליט שלא לברוח יותר. "הייתי מוזמן אליו לארוחת ערב גדולה ביום רביעי, יום לפני המעצר. באופן פתאומי הוא ביטל את הנסיעה לספארי צלילות בסיני שתכננו ליום שלמחרת. אני חושב שהוא ידע שיגיעו אליו בקרוב, ובחר שלא לברוח יותר. הוא הרי יכול בקלות לעבור למצרים ומשם להיעלם".

משיח, שפגש את לואיס בהארכת מעצרו ביום ראשון, סיפר כי הוא נראה חזק ובמצב רוח טוב. "לא דיברנו על המעצר ועל מה שהיה. אם הוא ירצה, הוא יספר לי. מבחינתי ומבחינת אנשים רבים כאן באילת, הוא יישאר תמיד חבר טוב ולא משנה איפה הוא יהיה".

סניגורו של לואיס, עו"ד אריק בוטמן, ביקש מבית המשפט לאפשר למרשו להשתחרר עד לבקשת ההסרה של ארצות הברית, כדי לסייע לשותפיו להציל את העסק שבו הושקעו לדברי העורך הדין מיליון דולר על פיתוח המדחס. שופט בית המשפט השלום בירושלים יצחק מילנוב, סירב לבקשה והאריך את מעצרו ב- 20 יום, במהלכם אמורה להתקבל בקשת ההסגרה הרשמית.