למה המצביעים לא מגיעים?

מי שכבר הספיק לממש את זכותו הדמוקרטית בשעות הבוקר הראשונות, לא היה יכול שלא להבחין בפסטיבל הדמוקרטי. דוכני הסברה, סוכות ומצילי שמש של הרשימות והמועמדים, המון צבעים, עשרות עלוני הסברה ופתקי בחירות על הרצפה, עשרות פעילים, כמעט כל מה שנדרש לפסטיבל דמוקרטי במיטבו. רק כמעט כיון שחסר עוד מרכיב חשוב: מצביעים.

אחוזי ההשתתפות בבחירות, הן הארציות והן המקומיות, נמצאים במגמת ירידה. בבחירות האחרונות לכנסת ירדו אחוזי ההצבעה, לראשונה בתולדות המדינה, אל מתחת ל-70%. בבחירות היום יש רבים המטילים ספק אם אחוזי ההצבעה יגיעו או אף יתקרבו ל-50%. בכל מקרה ברור שחלק ניכר מאזרחי המדינה בוחר שלא לבחור, מצביע בעד אי ההצבעה. מדוע?

ניתן להצביע על מכלול רחב של גורמים לירידה באחוזי ההצבעה: החברה הישראלית מפנה את עיקר תשומת הלב לשאלות "גדולות", לאומיות וארציות. ברשויות המקומיות לא מטפלים בבעיות חוץ וביטחון, בגדר ההפרדה וביחסים עם הפלסטינים. לעירייה יש יכולת השפעה מועטה מאוד על המצב הכלכלי הקשה ברמת המאקרו. על רקע זה מאבדים רבים מהאזרחים את העניין ברשויות המקומיות.

בשלוש הערים הגדולות והחשובות אין, למעשה, בחירות. בירושלים וחיפה כבר התקיימו הבחירות ובתל אביב התוצאות ידועות עוד בטרם נפתחו הקלפיות. מכאן מובן מדוע אמצעי התקשורת לא נתנו מקום משמעותי לבחירות המקומיות, דבר שהשפיע על צרכני התקשורת.

אין אמון בפוליטיקאים

הדימוי הכללי של הפוליטיקאים נמצא בשפל המדרגה. פוליטיקה בישראל היא שם נרדף, לא תמיד בצדק, לשחיתויות, לאינטרסים צרים, לכוחנות בוטה וכיוצא באלו. חלק מההימנעות מהצבעה היא ביטוי לחוסר האמון של הציבור בפוליטיקה ובפוליטיקאים.

על כל אלה יש להוסיף את העובדה שיום הבחירות הוא יום עבודה רגיל. המצביע הממוצע המעוניין לממש את זכותו מגיע מהעבודה בשעות אחר הצהריים המאוחרות ביחד עם כל שאר החוזרים מהעבודה. הוא מוצא לפניו 20-30 איש בתור. מחר הוא צריך לצאת ליום עבודה חדש. במצב כזה מובן מדוע הוא מסתובב ומוותר על זכותו הדמוקרטית.

למרות זאת, כדאי לזכור שהבחירות לרשויות המקומיות קובעות כיצד ייראו החיים בסביבה הקרובה שלנו, בשכונה ובעיר. מי שעדיין לא מימש את זכותו ומי שמתלבט אם בכלל לעשות זאת, צריך לזכור שההשתתפות בהצבעה היא מהביטויים החשובים והמרכזיים ביותר בקיומה והמשכיותה של הדמוקרטיה שלנו.