האלימות שבעוני
העוני בישראל הוא מנגנון של אלימות ממוסדת שמפעילה המדינה כלפי היסודות החלשים שבה. השביתה היא התשובה לאלימות זו
דו"ח העוני שפירסם היום (ה') המוסד לביטוח הלאומי הוא
ההצדקה המוסרית לשביתה הכללית שעומדת ההסתדרות להכריז בשבוע הבא.
על-פי הדו"ח, כחמישית מאזרחי ישראל הם עניים. מחקר שפירסם בנק ישראל השבוע מצביע על כך שבמשך 14 השנים האחרונות גדל מספר העניים פי שלושה. המשמעות המצטברת של נתונים אלה היא שהעוני בישראל אינו אשמתם של העניים, כפי שחוזרים ומשננים לנו האוצר ותועמלניו, אלא מדיניות מכוונת, הננקטת על-ידי ממשלות ישראל לאורך זמן.
המדיניות הכלכלית של ממשלות שרון, על שני שרי האוצר שלהן, סילבן שלום ובנימין נתניהו, החריפה את העוני על-ידי קיצוץ הקצבאות, הורדות שכר ופגיעה חריפה בשירותים החברתיים – כמו בריאות,חינוך ודיור - המהווים תחליף להכנסה. אך אין לפטור מאחריות את מפלגות האופוזיציה, שמיהרו לנגח, ובצדק, את הממשלה.
ש"ס היתה במשך שנים שותפה למדיניות שחיסלה את מדינת הרווחה, הגדילה את הפערים החברתיים ואת מעגל העוני, עליו היא נבנתה וממנו גייסה את תומכיה. זעקות השבר של חבריה אל להן להטעות איש. כשתחזור ש"ס לממשלה, היא תמשיך לייצר את אותה מדיניות, שתבטיח גידול במספר העניים, שמקרבם היא מקווה להוסיף ולגייס את מצביעיה.
גם את מחאותיהם של דוברי העבודה אין לקבל ברצינות. העבודה בחרה כזכור לפני שנה את עמרם מצנע לעמוד בראשה, לאחר שהודיע כי הוא תומך בתקציב הגזירות של סילבן שלום. בהצבעה על התקציב בכנסת נמנעה העבודה, וכך אפשרה את אישורו.
העוני עזב את השוליים
הפולקלור של אנשי האוצר טוען כי העוני בישראל הוא בעיקר תולדה של דפוסי החיים שבחרו לעצמם החרדים והערבים. והנה, מנתוני מחקר בנק ישראל מסתבר כי העוני מתרחב דווקא בקרב האוכלוסייה היהודית שאינה חרדית. העוני בישראל חדל מזמן להיות תופעה של שולי החברה. הוא חדר למרכזה והוא נחלתם של ציבורים גדולים של אנשים, שקמים יום יום לעבודתם, או של כאלה שמחפשים עבודה, במציאות של אבטלה מתרחבת, שגם היא כידוע מדיניות מכוונת, הננקטת כאן מזה שנים.
העוני מייצר עוול מוסרי
העוני אינו נתון סטטיסטי. הוא מציאות הדנה שכבות רחבות של ישראלים, ובמיוחד של ילדים, לחיים של דלות מעקרת וחסרת סיכוי. לכן, לפני שדנים במשמעויות הכלכליות והפוליטיות של העוני, יש להצביע על כך שמי שמייצר את מדיניות העוני יוצר עוול מוסרי.
העוני אינו כלכלי (אבל יש כאלה שנהנים ממנו)
העוני גם אינו יעיל מבחינה כלכלית. הכנסתם של העניים דלה, ולכן הגידול בעוני מקטין את כוח הקנייה. לפיכך, ברור שהמדיניות של הגדלת העוני היא גם מדיניות של הגדלת המיתון והפגיעה בכלכלת ישראל.
השאלה היא מי מרוויח מהמדיניות המייצרת את העוני. העוני הוא הצד השני של העושר. במקביל לגידול בממדי העוני, הולכת ומתבצרת בישראל שכבה צרה של מתעשרים, שנהנים מרווחי מדיניות הגדלת אי-השיוויון. העוני מבטיח את התמדתה של מדיניות זו. העוני יוצר אנשים חלשים, שמאבק ההישרדות היומיומי מטשטש להם את הפרספקטיבות הרחבות והופך אותם לתלויים יותר ויותר בחסדי העשירים. הוא אמור להבטיח את כניעותן של שכבות רחבות באוכלוסייה, שבתנאים של אבטלה גוברת הופכות לתלויות יותר ויותר בקצבאות המתקצצות ובטוב לבם של בתי תמחוי ותורמים למיניהם. העוני מבטיח שהם יראו במנצליהם את מיטיביהם. שלא יוכלו לחרוג ממאבק ההישרדות לראייה כוללת של חוקי המשחק הדנים אותם לחיים של ניוון מתמשך, וכך ימשיכו את המשך משטר אי-השיוויון.
העוני בישראל הוא אפוא מנגנון של אלימות ממוסדת שמפעילה המדינה כלפי היסודות החלשים שבה. השביתה היא התשובה לאלימות זו. היא ניסיון לכנס את שרידי הכוח של מי שמועמדים להצטרף לסטטיסטיקת העוני בשנה הבאה על מנת לשבור את האלימות שבעוני.
לכן, כאשר תעמדו מול דלת סגורה של משרד ממשלתי, מול תחנת דלק ריקה או מול הבוס ותסבירו לו שאין סידור לילדים - אל תיכנעו לדיבורים האופנתיים על אלימות הוועדים הגדולים. זכרו כי זו תגובה נגדית לאלימות שמפעילה מדיניות העוני של הממשלה. זכרו שהשביתה היא הניסיון להחזיר לעניים ולעניים-שבדרך את כבודם האנושי והאזרחי.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
