"מכרו את עתיד הקולנוע בעבור חופן דולרים"

עימות חריף בתעשיית הקולנוע סביב הסכם שנחתם בחשאיות חלקית בין מועצת הקולנוע, משרד החינוך ומשרד האוצר. ההסכם מרוקן מתוכן את חוק הקולנוע שעבר בכנסת בספטמבר 2000, ומשנה את הדרך בה מתוקצבת התעשייה.

פרטי ההסכם פורסמו בעיתון "הארץ" ביום ה' האחרון. בהסכם, שנחתם כבר לפני ארבעה חודשים, התחייב משרד האוצר להעביר בחמשת השנים הקרובות למועצת הקולנוע 61 מיליון שקל מדי שנה. בתמורה דרש האוצר את מחיקתו של סעיף 11 בחוק הקולנוע, שקובע כי 50% מהתגמולים המשולמים לאוצר על ידי הגופים המשדרים בישראל יועברו לתמיכה בענף הקולנוע.

ההסכם כולל גם מחיקת חובות עבר של משרד האוצר, שנולדו מתחשיב שגוי של תקציב הקולנוע כתוצאה מהסתמכות על נתונים לא מדוייקים. סעיף נוסף בהסכם קובע כי כל קיצוץ רוחבי שתבצע הממשלה יחול גם על סכום הכסף שנקבע בו. כלומר, לאחר הקיצוץ הרוחבי בשיעור של 15% המתוכנן ל-2004 אמור היה האוצר, על פי ההסכם החדש, להעביר לקולנוע 52 מיליון שקל. סכום זה אגב גבוה ב-7 מיליון שקלים מהסכום שאמור היה לעבור לקולנוע מתוקף החוק המקורי.

פרטי ההסכם המשולש נכללו בחוק ההסדרים שנלווה לחוק התקציב, שהונח על שולחן הכנסת ביום ד' שעבר. יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, שהיה מבין יוזמי חוק הקולנוע, דורש מהאוצר לשלוף את ההסכם מחוק ההסדרים ולהעבירו לדיון בוועדות הכנסת.

"אעשה כל שביכולתי בכדי שהנושא העקרוני הזה לא יבוא להכרעה במסגרת חוק ההסדרים", אומר ריבלין ל-ynet ומוסיף: "העברת ההסכם בחוק ההסדרים היא סוג של מחטף שעלול להביא לביטולו של חוק עליו עמלנו במשך עשרות דיונים בכנסת. ביטול החוק הוא שגיאה איומה שתהיה בכייה לדורות. חוק הקולנוע מחייב הזרמה כספית בלתי תלויה בשיגיונותיהם ובסדרי עדיפויותיה של ממשלה כזו או אחרת - בעוד שההסכם הוא פרוץ ונתון לגחמות. אני מזהיר ומתריע - התרבות והאמנות אינם עומדים בראש סדר העדיפויות של האוצר ולכן, צריך להרחיק את האוצר מיכולת לקבוע מה הם הסכומים שמוקצים לקולנוע".

לדברי ריבלין: "זה נושא עקרוני ומהותי. למרות שחוק הקולנוע דן בכספים, הוא חוק ערכי ולא תקציבי ולכן הסכם מסוג זה, שמסרס את חוק הקולנוע ומרוקן אותו מתוכן, צריך להידון בתהליך מקביל לאופן שבו נחקק, כלומר בוועדות הכנסת. תפקידנו ככנסת הוא לתמוך ביצירה חופשית ולא לשמש קומיסרים לתכנים וזה מה שעלול לקרות כשהשליטה בהחלטה איך ולמי יועבר הכסף נתונה בידי הממשלה. מועצת הקולנוע חרגה מתפקידה ומכרה את העתיד בעבור חופן דולרים בהווה".

בלי דיון

משיחות עם מפיקים, במאים ויוצרי קולנוע ישראלים, עולה כי בתעשיית הקולנוע ידעו על התרקמותו של ההסכם - אך לא קיימו סביבו דיון של ממש. לטענת גורמים רבים, פרטי ההסכם נקבעו על ידי קומץ אנשים ובהם יורם חטב, ראש איגוד שחקני המסך (שח"ם) ואייל מלובן, ראש איגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה, ולא הובאו לידיעתם.

יו"ר איגוד המפיקים, אסף אמיר ("כנפיים שבורות") אומר: "יש בנו כעס רב על אופן ההתנהלות. לא התייעצו איתנו וכל המגעים נעשו בין הפוליטיקאים לבין חטב ומלובן, מבלי לשתף את כלל התעשייה שמורכבת מבמאים, תסריטים ומפיקים. בשבועות האחרונים כשהבנו במה הדברים אמורים, העברנו מסרים ליוזמי החוק, יונה יהב, יורי שטרן ורובי ריבלין, שהתגייסו לעזור לנו לצאת מהתסבוכת הזאת. יכול להיות שהאסימון נפל לנו מאוחר, אבל כעת ברור לנו שברגע שחוק הקולנוע יבוטל, ההסכם לא יכובד".

בשיחת טלפון מלונדון, שם נמצא אמיר לרגל הקרנת סרטו של הבמאי ניר ברגמן "כנפיים שבורות", הוא מבקש להדגיש: "'כנפיים שבורות' ו'חתונה מאוחרת' נוצרו בזכות חוק הקולנוע, שבניגוד למה שחושבים הוא אינו מדבר רק על סרטי עלילה אלא גם על דרמות טלויזיוניות, כמו 'יוסי וג'אגר' וסרטים תיעודיים. בלי החוק תהיה פה שממה קולנועית ואנחנו לא מוכנים לחזור למדבר. אני לא מבין איך מישהו ירצה להמיר חוק בהסכם קצר מועד עם ממשלה שידועה כמי שאינה עומדת בהתחייבויותיה".

הבמאי שבי גביזון ("האסונות של נינה") אומר: "ראיתי את ההסכם לפני שבועיים. דיברו איתי עליו ואנשים ידעו שזה הולך לקרות. זה כן הדליק אצלנו נורות אדומות ועובדה היא שהופנו טענות למועצת הקולנוע. אני מבין שהאוצר הפעיל מערכת לחצים, אבל אני לא מבין איך מועצת הקולנוע שיתפה פעולה עם הסכם קצוב לחמש שנים, כשלא ידוע מה יקרה עם פקיעתו. עם חוק הקולנוע היום אינו יעיל, כלומר אם שיעור התגמולים קטן לאורך השנים ורוצים לקבוע רף מינימום, למה לא הגישו הצעת חוק בעניין?".

השאלה אותה מציגים בתעשייה היא האם למרות שההסכם הגדיל את התקציב לשנה הבאה, לא עדיף היה להשאיר את התעשייה לשנה אחת עם תקציב מצומצם ובלבד שעתידה יובטח, במקום למהר להתכופף לתכתיבים של האוצר? המפיק ויו"ר האקדמיה הישראלית לקולנוע מארק רוזנבאום ("חתונה מאוחרת"): "אנו זקוקים לביטחונות וזו הסיבה שאני מתנגד להסכם כמו שהוא. לא הייתי נוכח במהלך הדיונים על ההסכם ולכן איני רוצה לבקר את מועצת הקולנוע. יתכן שעמדו בפניהם שיקולים שאינם עומדים נגד עיני. הבענו את דעתנו בפני מנכ"ל מועצת הקולנוע עו"ד אלי זוהר שלא קיבל את עמדתנו. הסכם הוא לא חוק ומי יעמוד לצידנו אם בשנת 2007 יחליטו באוצר להעביר לנו סכום של 22 מיליון שקל בלבד? זה מאוד מטריד אותנו וכעת אנו שמחים על כך שהנושא נפתח לדיון ציבורי".

"החוק לא תאם את המציאות"

עו"ד אלי זוהר מסביר את ההסכם בכך שהחוק לא תאם את המציאות המשתנה, שכללה את הקפאת ערוץ 10 וצמצום משמעותי בהיקף האחוזים מתגמולי הכבלים (זכייני ערוץ 2 הורו להעביר 4% מהכנסותיהם ולא 8% כבעבר וחברות הכבלים והלווין הורו להעביר 3.5% מההכנסות במקום 5%).

"תקציב הקולנוע הוכה אנושות. הובלנו למצב שבו היינו צריכים להמיר סיטואציה רעה אחת באחרת. העדפנו ציפור אחת ביד משתיים על העץ. להיצמד לחוק היה צעד לא פרקטי. אני לא יודע מה יקרה בתום 5 השנים אבל בסופן יהיו לנו 61 מיליון שקל כל שנה, שייכנסו לבסיס התקציב ומשם נמשיך להתמקח", הוא אומר, "בעוד חמש שנים מועצת הקולנוע תהיה גוף ותיק יותר, חזק יותר עם היצע סרטים גדול יותר. היא תהפוך לחלק בלתי נפרד מהחשיבה והתקצוב הלאומי ולכן כל נסיון לחתוך בתקציביה אז יעורר דיון ציבורי רחב. זה הכל אמנות האפשרי והבלתי אפשרי. אם היינו יכולים להמיר את ביטול סעיף 11 בהשהייתו, זה היה נהדר אבל בחוזה יש שני צדדים".

במשרד החינוך שוללים את הטענות כאילו מדובר במחטף. "ההסכם לא נעשה מאחורי גבם של היוצרים", אומר יועץ השרה לענייני תרבות, צח גרניט ומוסיף, "לא הסכמנו לחתום עליו עד שיורם חטב ואייל מלובן לא אמרו לנו באופן חד משמעי שהוא מקובל עליהם. מדובר בהסכם טוב שמחליף חוק רע".

"לא שותפנו בדיונים"

חטב מצדו אומר: "הגענו לישיבת וועדת הכלכלה במטרה להתנגד להורדת שיעור התמלוגים של חברות הכבלים שהיה פוגע אנושות בתקציב הקולנוע. במהלך הדיון התברר כי וועדת הכלכלה החדשה מסכימה ברוב כמעט מוחלט לאשר את הורדת התמלוגים. בישיבה הוצגה בפנינו לראשונה הצעת ההסכם המדובר, שסוכם בין מועצת הקולנוע, משרד החינוך ומשרד האוצר. אני מבקש להבהיר אף אחד לא שיתף אותנו בדיונים על ההסכם. במהלך דיוני הוועדה עשינו כל שביכולתנו על-מנת לשפר נקודות מסוימות בהסכם, לפני אישורו הכמעט וודאי על-ידי חברי הוועדה. זה הסכם שהיה סגור ותפור מראש. הנקודות העיקריות בהסכם שאליהן התנגדנו באופן נחרץ היו ביטול חוק הקולנוע במקביל לאישור ההסכם. אנחנו דברנו על הקפאה בלבד שתאפשר חזרה לחוק המקורי במידה של הפרת ההסכם או סיומו. סעיפים נוספים שהתנגדנו אליהם היו בנוגע לדרישת האוצר לביטול חובות העבר שלו לקולנוע ודרישה נוספת שלהם להחיל קיצוצים רוחביים במשק על ההסכם החדש. כשני נציגי היוצרים הבודדים שהיו בוועדה, היינו בעמדת מיעוט מוחלטת, מותקפים מכל עבר. צר לי שרבים מבכירי התעשייה שידעו על יום הדיון הזה, לא היו שם כדי לנסות ולסייע לבטל את רוע הגזירה. מבחינתנו ההסכם הזה הוא הרע במיעוטו בנקודת הזמן הנוכחית. ההסכם הזה, תכתיב של האוצר, הוא הצעה 'שאי אפשר לסרב לה' כלשון המאפיה. כל מי שהיה נוכח בוועדה מטעם היוצרים עשה את המקסימום על מנת להציל את מה שאפשר היה וכל מי שעכשיו מתעורר ונזעק, וזו התעוררות מבורכת, טוב היה עושה אם היה מתעורר קצת קודם". 

הדיונים בכנסת בתקציב ובחוק ההסדרים יחלו בקרוב וגורמים בתעשיית הקולנוע נערכים למאבק. נדמה כי לא ירחק הרגע בו נגלה עד כמה רחוק מוכנים אנשי תעשיית הקולנוע ללכת בכדי לשמר את החוק שהוביל בשנים האחרונות לפריחה בעשייה הקולנועית המקומית. תעשיית הקולנוע הישראלית הוכיחה בעבר את יכולתה להביא לשינוי במדיניות הממשלה, וימים יגידו אם היא יכולה לעשות זאת שוב.