"זה מסתובב" בבית ציוני אמריקה: אוונגרד משומש

העלאת המחזה 'זה מסתובב' היא הצדעה מצד יוצרי פרינג' צעירים לאחד מחלוצי התיאטרון החוץ ממסדי בארץ, יוסף מונדי.

הטקסט של מונדי, שהוצג במקור בראשית שנות ה-70 והיה אז להיט מחתרתי, הציב על במה אחת שתי דמויות של מטורפים שמאמינים שהם אישים מפורסמים מן העבר – הרצל וקפקא. כל אחד מהם עסוק בפיתוח תפיסת עולמו הייחודית ובניסיון להפיץ את בשורתו לעולם. ביניהם עוברת אחות קשוחה שהופכת למושא תשוקתם אך גם משמשת שליחה של מנהל המוסד העלום המכריע את גורלותיהם.

בצפייה מחודשת, נראה שהמחזה הפוסט-אבסורדי של מונדי איבד הרבה מחיוניותו, כי האקט המתריס של לקיחת גיבורי תרבות כמו הרצל וקפקא והצגתם כחולי נפש, כבר אין בו כוח חתרני בימינו. מבחינה דרמטורגית, לעומת זאת, המונולוגים הארוכים שמונדי שם בפי גיבוריו משמשים חלק גדול מהזמן להעברת השקפת עולמם, וזה הופך את המחזה לחסר מתח דרמטי.

הבמאי יונתן אסתרקין מוסיף לבעייתיות הזו כשהוא לא טורח לנסות לגרום לשחקניו להידמות לאישים ההיסטוריים, אלא מוסיף להם התנהגויות פיזיות שמדגישות את היותם מטורפים. במצב כזה, הטירוף מתברר כסוג של רישיון לומר ולעשות הכל, ובתור שכזה הוא גם חסר עניין בסופו של דבר. שני השחקנים הצעירים, אלון פדות ואריאל די קסטרו, עושים עבודה מחויבת ומרוכזת בניסיון להחיות את הסיטואציה המוזרה ,אבל אין מנוס מהמסקנה שאין דבר שמתיישן יותר מהר מאוונגרד בינוני משומש.