מנהלים בכירים מספרים על עבודתם הראשונה
לא תמיד הם לבשו חליפות והרוויחו משכורות מנקרות עיניים; הנגיד לשעבר יעקב פרנקל היה קם כסטודנט בשש בבוקר כדי ללטש יהלומים; מנכ"ל גילת-לוויינים, אורן מוסט, לימד ילדים איך לקפוץ על טרמפולינה; ומנכל סובארו, יהונתן ולד, שטף מכוניות לפרנסתו; אנשי עסקים בולטים מספרים על עבודתם הראשונה
שמוליק גולדברגר, מנכ"ל גלידות שטראוס: פועל בבית חרושת לביסקוויטים
"העבודה הראשונה שלי הייתה בגיל 14, בבית חרושת לביסקוויטים", מספר שמוליק גולדברגר, כיום מנכ"ל גלידות שטראוס על תחילת דרכו בענף המזון. "זו הייתה עבודה לפי שעה, והרווחתי בערך חצי לירה לשעה".
נהנית?
"אהבתי מאוד את העבודה, שהייתה בשבילי כמו בילוי של אחר-הצהרים או חופש. אז לא היו טלוויזיות או מחשבים, אז מצאתי עיסוק במפעל".
יואל גבאי, מנכ"ל שקם אלקטריק: שוליית נגר
יואל גבאי, כיום מנכ"ל שקם אלקטריק, התחיל לעבוד לראשונה בגיל 15, כשוליה בנגרייה בגבעתיים.
מה עזרת לעשות?
"הנגרייה בה עבדתי עיצבה ובנתה דוכנים ומעמדים לתערוכות. מאוד אהבתי את זה, ונהניתי במיוחד לראות את הדוכנים גמורים ומושלמים בגני התערוכה".
כמה הרווחת?
"מספיק כדי לקנות את הטייפ הראשון שלי ואת הבגדים והנעליים שרציתי".
גדי לסין, מנכ"ל שטראוס מחלבות: רוחץ מכוניות
"בגיל 10 התחלתי לרחוץ את מכוניות השכנים", מספר גדי לסין, כיום מנכ"ל שטראוס מחלבות. "זו הייתה יוזמה שלי. בהתחלה הצעתי את עצמי לשכנים הקרובים, ומהר מאוד נפוצה השמועה והשגתי קבוצת לקוחות קבועה. בזכות האחריות ובעיקר בזכות רמת השירות הגבוהה הצלחתי".
עשית מזה כסף?
"אני לא זוכר כמה הרווחתי, אבל זה הספיק לי לכל הבזבוזים".
ומה עשית אחרי הצבא?
"נסעתי לטייל בחו"ל, וכשחזרתי עבדתי כחצי שנה בבניית שכונת קרוואנים לעולים חדשים בערד. זו הייתה עבודה מאומצת מאוד, כ-16 שעות ביום, והרווחנו לפי מספר הקראוונים שבנינו. במקום לבנות קרוואן אחד בארבעה ימים, כפי שסיכמו איתי לפני שהתחלתי לעבוד, בניתי שני קרוואנים ביום, אבל בחצי שנה הצלחתי לממן קניית אופנוע ואת לימודי באוניברסיטה".
ירון קופל, מנכ"ל נרות בשינקין: מוכר נעליים
"בגיל 21, אחרי הצבא, רציתי לחסוך כסף לטיול הגדול", מספר ירון קופל, מנכ"ל רשת נרות בשינקין. "במקום לעבוד במלצרות או כמאבטח כשאר חברי, גייסתי חבר טוב, ופנינו יחד לחברות נעלי הספורט של המותגים המובילים, כמו נייקי ואדידס. לקחנו נעליים ומכרנו אותן לוועדי עובדים".
הצלחת?
"לפני 12 שנה היינו להיט, זה לא היה נהוג אז. בימים הראשונים שלנו לא היה לנו את ההון לבטח את הסחורה, כך שיישנו ברכב עם כל הנעליים, עד שהצלחנו לחסוך לביטוח. זה היה העסק הראשון שלי, בו הרווחנו כל אחד כ-50 אלף שקל, תוך תקופה קצרה יחסית".
אורן מוסט, מנכ"ל גילת לוויינים: מדריך טרמפולינה
אורן מוסט, כיום מנכ"ל גילת לוויינים, שימש בעבר כמנכ"ל סלקום, אך ההתחלה שלו הייתה רחוקה הן משוק הסלולר והן משוק הלוויינים. "בנערותי עבדתי בשלוש עבודות במקביל", הוא מספר. "שלוש שנים של אימונים אצל אלוף דרום אפריקה בקפיצה על טרמפולינה, שהיה מגיע מדי קיץ לארץ, הקנו לי בגיל 17 כרטיס כניסה להדרכה במתקן הטרמפולינות הציבורי הראשון שהוקם בארץ בשנת 68' בחוף הים של הרצליה".
"בנוסף להדרכת ילדים, נוער ומבוגרים בקפיצה על טרמפולינה תמורת שכר חודשי של 100 לירות, הענקתי גם שיעורים פרטיים, תמורתם קיבלתי 10 לירות לשיעור. פרט לכסף, יכולתי להגשים את משאלתי הגדולה דאז, ולהיכנס חופשי למתקן הטרמפולינות, מה שהסב לי אושר רב".
אבל לא הסתפקת בזה.
"במקביל הפקתי, ארגנתי וביצעתי ימי הולדת לילדי השכונה בהרצליה תמורת 50-40 לירות לאירוע. שמועה שעברה מפה לאוזן על יום הולדת מושקע במיוחד שהפקתי, בו ארגנתי משחק דגלים בחולות שהיום הם הרצליה-פיתוח, הביאה לי הזמנות לאירועים רבים. בנוסף, בסופי שבוע ובחגים עבדתי כשליח על אופניים בחנות הפרחים השכונתית, ולמדתי לרכב בלי ידיים בגלל גודלם של הזרים. שליחויות אלו הוסיפו לי 5 לירות למשלוח, פלוס טיפ".
ראובן משכית, מנכ"ל זוגלובק: חרט במפעל לעיבוד שבבים
ראובן משכית הוא כיום מנכ"ל תשלובת הבשר זוגלובק מנהריה, אבל את דרכו בעולם העסקים החל דווקא הרחק מסיר הבשר, כחרט. "מגיל 16 ועד הגיוס למדתי בתיכון מקצועי במגמה של מסגרות מכנית, ובחופשים עבדתי במפעל ותיק לעיבוד שבבים, שהיום כבר לא קיים", הוא מספר.
כמה הרווחת?
"הרווחתי פרוטות, אבל זה היה בשבילי כל העולם. עד היום אני מתגעגע".
ואיך הגעת לזוגלובק?
"מיד לאחר השחרור מהצבא התחתנתי עם בת למשפחת זוגלובק ונכנסתי לעבודה במפעל. אני זוכר שקצין תותחנים ראשי זימן אותי אליו כששמע שאני עוזב לטובת מפעל בשר, ושאל איך זה יכול להיות שאני עובר לעסוק בנקניקים. התחלתי בזוגלובק ממש מלמטה, בעבודות הפשוטות. הרווחתי משכורת מצחיקה, אבל במחשבה לאחור זה היה שווה".
עופר איתני, מנכ"ל ביתילי: סבל
"עבודתי בשטיחי כרמל החלה לפני למעלה משלושים שנה", מספר עופר איתני, כיום מנכ"ל ביתילי, שמשפחתו היא בעלת שטיחי כרמל. "בתחילת שנות השבעים, כשמלאו לי 16, ביקשתי מאבי אישור לעבוד כסבל במחסן השטיחים. עבדתי תמורת שכר של 300 לירות לחודש".
עבודה קשה לילד בן 16.
"בזמנים קשים מצאתי לעצמי נחמה בכך שהמשלתי את סחיבת השטיחים להרמת משקולות, וראיתי בזה תרומה לא מבוטלת לפיתוח הגוף. היום אני מנסה להניע את בני בן ה-16 לעבוד במחסן השטיחים, אבל ללא הצלחה מרובה".
גדעון אוברזון, אופנאי: מחלק קרח
האופנאי גדעון אוברזון התחיל את הקריירה שלו הרחק מעולם האופנה. "בשנות השישים, כשהייתי בן 10, שימשתי כנער שליח על אופניים להובלת גושי קרח ממפעל הקרח ברחוב קינג-ג'ורג' בתל-אביב לבתיהם של לקוחות פרטיים", מספר אוברזון.
וכמה הרווחת?
"סחיבת גושי הקרח, שלכל הדעות אינה קלה לילד קטן, זיכתה אותי במספר גרושים למשלוח".
יהונתן ולד, מנכ"ל סובארו: עובד באתר השפכים בראשל"צ
"החל מגיל 12 אני עובד בכל מיני עבודות מזדמנות", אומר יהונתן ולד, כיום מנכ"ל סובארו ישראל. "הייתי מוכר במחסן לרצועות גומי למכוניות, שטיפת מכוניות בהרץ, ועזרתי למדוד צפיפות חול באתר השפכים בראשון-לציון".
הרווחת יפה?
"קיבלתי על עבודות אלו את המשכורות המקובלות לבני נוער עובדים, ובגיל 16 כבר חסכתי מספיק כדי לרכוש את הטוסטוס הראשון שלי".
ומה עשית הלאה?
"העבודה הקבועה הראשונה שלי כאזרח הייתה בזמן לימודי באוניברסיטה, אז עבדתי כשומר בבנק ישראל. את כל העבודות בהן עסקתי אהבתי, כי תמיד ידעתי שהם ישרתו אותי הלאה, ויעזרו לי להשיג את מטרותי בחיים".
שלום זיידלר, מנכ"ל ובעלי ויסוצקי: מוכר סוכות
"כנער בן 16, לפני קרוב ל-40 שנה, זכיתי לעבוד כמוכרן של ערכות מוכנות לסוכות", מספר שלום זיידלר, כיום מנכ"ל ובעלי חברת התה ויסוצקי. "המוצר, שיוצר בזמנו במפעל ברחוב פלורנטין בתל-אביב, נחשב אז לחדשני מאוד".
כמה הרווחת?
"את הסוכות הייתי לוקח מהמפעל ועובר מבית לבית. כל סוכה שכזאת נמכרה בארבע לירות, כשהרווח שלי היה 25%, כלומר לירה לסוכה".
גיורא בר-דעה, מנכ"ל עלית תעשיות: מוכר פלאפל
גיורא בר-דעה הוא כיום מנכ"ל עלית, אך ההיסטוריה שלו בענף המזון החלה הרבה קודם. "העבודה הראשונה שלי הייתה בגיל 14, כשעבדתי בדוכן פלאפל בתחנה המרכזית בתל-אביב. מכרתי פלאפל, משקאות, ממתקים וכיוצא בזה, בעיקר בחופשים מהלימודים".
כמה הרווחת?
"השתכרתי כ-100 לירות בחודש. מאוד מאוד אהבתי את העבודה. כאן בעצם החלה ההיסטוריה שלי בעסקי המזון".
פיני כהן, מנכ"ל אפריקה ישראל: מדריך בבית הספר לחימוש
"הייתי בן 20, והמשרה הראשונה שלי הייתה כקצין ומדריך בכיר בבית ספר לקצינים של חיל חימוש", מספר פנחס (פיני) כהן, כיום מנכ"ל אפריקה-ישראל. "הרווחתי משכורת של סגן בקבע, ואהבתי את עבודת ההדרכה ואת החומר".
למה בעצם?
"כי מדובר בשילוב של לימוד וחינוך, ובהכנת דור הקצינים העתידי של צה"ל. השירות במערכת הצבאית, הציונות והתרומה למדינה מהווים נר לרגלי עד היום. כיום במילואים, אני משרת בדרגת סא"ל".
עמי סגיס, מנכ"ל סונול וגרנית-הכרמל: מתדלק
עמי סגיס, אל"מ במיל' ולשעבר מנכ"ל שופרסל, סגר מעגל כשהפך למנכ"ל סונול, שכן עבודתו הראשונה הייתה כמתדלק בתחנת הדלק המשפחתית בראשון-לציון. "זה היה בשנת 1964, וכיום התחנה המשפחתית שייכת למתחרה שלי, פז".
מה עשית בכסף?
"בכסף שהרווחתי בעבודתי כמתדלק פתחתי שנה לאחר מכן בסטה של אבטיחים בחצר ביתנו במרכז העיר. קניתי משאית של אבטיחים בשוק הסיטונאי בתל-אביב, הבאתי אותה הביתה, חתכתי את הגדר והקמתי בסטה בחצר. כשאבא שלי בא הביתה הוא קיבל את שוק חייו, אבל כל הקיץ מכרתי אבטיחים לאנשי השכונה".
פרופ' יעקב פרנקל, יו"ר מריל לינץ': מלטש יהלומים
פרופ' יעקב פרנקל הוא כיום יו"ר בנק ההשקעות מריל לינץ' אינטרנשיונל, לאחר שבעבר שימש כנגיד בנק ישראל. העבודה הראשונה שלו הייתה דווקא הרחק מהתחום הפיננסי, כמלטש יהלומים. "כנער מתבגר עבדתי במלטשת יהלומים בדרום תל-אביב", הוא מספר. "אבי היה מענף היהלומים ורצה שאלמד את הצד הטכני של העבודה".
אז למה לא עבדת אצלו?
"הוא לא רצה שאלמד אצלו במלטשה, לכן עבדתי במפעל אחר. עבדתי כפועל מלטשה מספר קייצים, וכשהייתי סטודנט בשלוחה של אוניברסיטת ירושלים בתל-אביב הייתי קם בשש בבוקר לעבודה במלטשה. רק בארבע אחר הצהרים הלכתי ללימודים".
עודד טירה, נשיא התאחדות התעשיינים ונשיא פניציה: מהנדס ייצור במפעל טקסטיל
"עם שיחרורי מהצבא למדתי בטכניון, הנדסת תעשייה וניהול, ולאחר מכן התקבלתי לעבודה במפעל טקסטיל בשם צימרון, כמהנדס ייצור", מספר עודד טירה, כיום נשיא התאחדות התעשיינים ונשיא פניציה.
"עסקתי בחישוב של פרמיות לעובדים. עבודה משעממת וחסרת מעוף, ולכן לא נהנתי. לאחר זמן קצר, החברה שבה עבדתי רכשה את מפעל הטקסטיל וולטקס בעפולה, ועברתי לשם על מנת להקים את מערך הנדסת הייצור. גם כאן העבודה הייתה די מתסכלת, כי מדובר היה בחישובים יבשים של פרמיות. החלק היותר מעניין היה בניית מערך מפעל, ובכלל - להיות שותף למשהו חדש".
ואיך הגעת לתפקידך הנוכחי?
"במלחמת ההתשה התגייסתי לשירות קבע, והשתחררתי רק בשנת 1987. אחר כך התקבלתי לעבודה במפעל הזכוכית פניציה בחיפה, בתור מנהל המפעל. בפניציה נהנתי מהיום הראשון, בגלל הסמכויות שהעניקו לי וכר הפעילות הרחב. אחרי שבוע בתפקיד כבר קיבלתי החלטה לגבי רכישת תנור חיסום בכמיליון דולר".
אריה סקופ, מנכ"ל מיקרוסופט ישראל: מורה לפיזיקה בתיכון
אריה סקופ, מנכ"ל מיקרוסופט ישראל, עבד כמורה לפיזיקה בתיכון עירוני ט' ביד-אליהו בתל-אביב, מקום בו הוא עצמו למד כמה שנים קודם לכן.
היית מורה טוב?
"אני חושב שכן. יש לי גישה פדגוגית טובה, ונדמה לי שגם הצחקתי את התלמידים והם אהבו אותי. היה לי 10 בבגרות בפיזיקה, אשתי ואני היינו זוג צעיר, והיינו צריכים פרנסה. אז לקחתי את המחברת שלי לפיזיקה מהתיכון, ומה שלימדו אותי - לימדתי את האחרים, ואני חושב שעשיתי את זה טוב".
"הרווחתי מעט מאוד כסף, וזה הספיק לפרנסה מצומצמת של המשפחה. היינו בהחלט עניים. אחר כך התחלתי ללמד גם מתמטיקה ופיזיקה בתיכון פרטי בשם גימנסיה סוקולוב-לאור ביפו, ושם הרווחתי טיפה יותר כסף. ועדיין אשתי איילה ואני היינו זוג עני מאוד".
בנוסף, סקופ לימד גם שיעורים פרטיים במתמטיקה ובפיזיקה בפתח-תקווה. "הייתי נוסע באוטובוס מהבית בגבעתיים לחנות הרהיטים של אבא של אשתי בפתח-תקווה, כי שם תליתי מודעות שבהן הצעתי שיעורים פרטיים. הייתי רוכב על אופניים בין בתי התלמידים שלי ומלמד אותם, ובזכות זה אשתי ואני יכולנו לחיות קצת יותר ברווחה".
דן פרופר, מנכ"ל אסם: מהנדס זוטר במפעל מזון
דן פרופר, מנכ"ל אסם, היה מהנדס מזון זוטר במפעל באנגליה. "אני לא זוכר כמה הרווחתי, אבל עבדתי קשה מאוד ונהניתי מכל רגע. ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון בזה שהלכתי לעבוד בתעשייה ולא המשכתי לדוקטורט באקדמיה. זה קסם לי מאוד, וממש התחבטתי בין תעשייה לאקדמיה. לא ידעתי מה להגיד לפרופסורים שלי, שלחצו עלי להמישך באקדמיה, ובעיקר לא ידעתי מה להגיד לעצמי. ואז צץ במוחי הרעיון לנסות לעבוד שנה בתעשייה".
אז למה לא באסם?
"לא רציתי לעבוד במפעל המשפחתי, אבל כן רציתי לראות איך זה לעבוד סתם כמהנדס שכיר במפעל תעשייתי. חוץ מזה, כנער בן 13 עבדתי בבנק בחופשת הקיץ. אני זוכר שזה נשמע לי נורא מעניין - לעבוד בבנק. אבי סידר לי לעבוד בסניף בנק לא רחוק מהבית, וכל בוקר הייתי מגיע ועובד בחריצות. בסוף החופש הגדול קיבלתי מעטפה ובה שכרי, והייתי גאה מאוד. רק לימים התברר לי שבגלל שיש איסור על העסקת ילדים, אבא שלי היה זה שנתן לסניף את המעטפה, והם מסרו לי אותה".
אלישע ינאי, מנכ"ל מוטורולה: זיבל שדות בנגב
אלישע ינאי, מנכ"ל מוטורולה ישראל, עבד מגיל צעיר. "במשך כל תקופת התיכון חילקתי פרחים, ומכיתה ט' התחלתי לתת שיעורים פרטיים במתמטיקה ופיזיקה. בשמינית עשיתי רשיון נהיגה על משאית, והתחלתי לחלק חלב עם אבא של חבר שלי".
לאחר מכן נרתם ינאי להפריח את השממה: הוא עבד בזיבול שדות בנגב. "היה לי חבר שהיה לו טרקטור, ואחרי הצבא ירדנו לנגב ועבדנו בזיבול של שטחים חקלאיים. זו הייתה עבודה נהדרת, בנוף, בטבע, עבודה עם הרבה כסף. עם הכסף הזה נסעתי לחו"ל ומימנתי את הלימודים שלי בטכניון". אבל גם בטכניון, כשהוא לומד הנדסת חשמל, המשיך ינאי לעבוד: הוא היה אסיסטנט במעבדות החשמל.
לאיזו עבודה אתה הכי מתגעגע?
"כמובן שלעבודת זיבול הנגב. זה היה אחרי הצבא, הייתי בן 21 והרווחתי המון כסף. כתל-אביבי פתאום ביליתי במרחבים עצומים עם אוויר טוב. אני ממש מתגעגע לזה".
דן זיסקינד, סמנכ"ל הכספים של טבע: שוליית מנהל חשבונות בחנות בגדים
דן זיסקינד, סמנכ"ל הכספים של טבע, החל את הקריירה כשוליה של מנהל חשבונות בחנות בגדים. "הייתי אז סטודנט בעתודה האקדמאית, ולמדתי כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית. לחנות הבגדים קראו 'ויגו', וזו הייתה חנות מאוד ידועה בירושלים".
איך הגעת למשרה הנחשקת?
"המשפחה שלי הכירה את בעלי החנות. התלבטתי מאוד בין כלכלה לראיית חשבון, אז סידרו לי לעבוד שם כדי שאראה מה עושה רואה חשבון. הרווחתי מעט מאוד. אני לא זוכר סכום, אבל אני בטוח שזה היה פחות משכר המינימום במשק. עבדתי בזה במשך כשנה, והעבודה שם לימדה אותי מהו שיעמום. זה הראה לי שאני לא רוצה ללמוד ראיית חשבון ולא הנהלת חשבונות".
לאחר סיום הלימודים עבד זיסקינד ככלכלן במשרד התחבורה, באגף שעסק בתחבורה ציבורית. "לא רציתי שמישהו יגיד לי 'אתה לא יודע מה זה להיות עובד מדינה'".
מעניין?
"חלק מהזמן דווקא היה מעניין. אבל צריך לזכור שהייתי כלכלן זוטר, שזה עתה סיים את לימודי הכלכלה שלו, והמשכורת שלי הייתה ממש נמוכה. למזלי, גרתי אז עדיין בבית ההורים, כך שלא הייתי חייב לחיות מהעבודה הזו. עבדתי שם במשך כשנה, ואז עזבתי כדי להמשיך את לימודי בארצות-הברית".
עופר בלוך, מנכ"ל תשלובת החלב של תנובה: פועל ייצור במפעל טקסטיל
עופר בלוך, מנכ"ל תשלובת החלב של תנובה, עבד כפועל יצור במפעל הטקסטיל אדרת. "זה היה באזור התעשייה של הרצליה פיתוח, לפני כל הפריחה של ההיי-טק. עבדתי שם במשך שנתיים און-אנד-אוף".
כמה הרווחת?
"זה היה שכר מינימום, והיה קשה מאוד להתפרנס מזה. אבל היה לי מזל, כי היה לי רשיון נהיגה וקניתי אוטו קטן, סובארו 2R, 350 סמ"ק, עגלה קטנה ורועשת, ומנהל המפעל היה שולח אותי לעשות שליחויות בשבילו עם האוטו. ככה, במקום לעבוד עבודת כפיים בפס הייצור - הייתי עושה שליחויות עבור המנהל".
היית עובד טוב?
"אני חושב שעשיתי את העבודה מצוין. רוב העובדים במפעל היו פלשתינאים מהשטחים, ואני הייתי אחד היהודים היחידים".
איך הגעת לזה?
"רציתי עבודה, וידעתי שאני חייב לפרנס את עצמי כדי שיהיה לי כסף ללימודים. התחלתי לייגע את מוחי איך אוכל להשיג עבודה, ואז נזכרתי שאבא של מישהו שהכרתי עבד שם, והוא סידר לי את העבודה".
ארז מלצר, מנכ"ל נטפים: מעמיס עיתונים במעריב
ארז מלצר, כיום מנכ"ל חברת ההשקייה נטפים, השתחרר מהצבא בגיל 25, "כשבתפקיד האחרון שלי כבר היה לי רכב, נהג, לשכה ושתי מזכירות". מלצר נחת הישר אל חיי סטודנט ירושלמי תפרן, שלומד מתמטיקה, כלכלה ומינהל עסקים. כדי להתפרנס עבד בלילות חמישי כמעמיס עיתוני מעריב על המשאיות שיצאו לצפון הארץ, תמורת 30 אגורות לחבילה. "חברתי דאז, שהיום היא אשתי, הייתה באה כל פעם בארבע בבוקר כדי להביא לי סנדביצ'ים", הוא מספר.
וכמה זמן החזקת מעמד?
"די הרבה זמן, יותר משנה. במהלך השנה השנייה ללימודים התחלתי לעבוד באינטל, כאחראי על נושא חשבונאות החומר (מלאי). אחרי 4 שנים עזבתי את אינטל, והפכתי למנכ"ל סטארט-אפ של יוצאי החברה".
מה למדת מהעבודה בהעמסה?
"דבר ראשון, שבאמת אין עבודה שמביישת את בעליה, ובכל פרק בחיים אפשר להתגאות וללמוד ממנו - בתנאי שאתה יודע לאן פניך מועדות ומה אתה רוצה לעשות. בהתחלה אתה לפעמים נאלץ לעסוק בדברים שהם לא חלום חייך, וגם מזה אפשר ללמוד. תמיד יש תקווה. בסופו של דבר, כל דבר שקשור לבניית ערך הוא תהליך ארוך, וציוני הדרך המהותיים בו מבוססים על עבודה קשה ומאומצת וניסיון נרכש. בכלל, לדעתי, ככל שהתפקיד קטן יותר, אתה לומד ממנו יותר".
יעקב גלברד, מנכ"ל פלאפון: מורה פרטי למתמטיקה
יעקב גלברד הוא כיום מנכ"ל חברת הסלולר פלאפון, אבל נראה שקלות הוא היה יכול למצוא עצמו על המסלול החינוכי. "מיד כשהשתחררתי מהצבא התחלתי ללמוד חשבונאות וכלכלה באוניברסיטת תל-אביב. במקביל עבדתי במספר תעסוקות: אחת כמורה לבגרות בבית ספר אקסטרני במתמטיקה ופיזיקה, ויותר מאוחר גם בהנהלת חשבונות, ובמקביל נתתי שיעורים פרטיים לתיכוניסטים במקצועות שלימדתי".
"קצת לאחר מכן פתחתי משרד להנהלת חשבונות והעסקתי שתי עובדות שנתנו שירותי הנהלת חשבונות ללקוחות עסקיים קטנים, וכך סיימתי פחות או יותר את האוניברסיטה. כשסיימתי את הלימודים התחלתי בהתמחות בראיית חשבון, ולאחר שסיימתי את ההתמחות הצטרפתי כחבר הנהלה לחברה תעשייתית, וקיבלתי את האחריות על תחום הכספים והחשבות. הייתי בן 25, וזה היה התפקיד הניהולי הראשון שלי".
ידעת שזה מה שתעשה כשתגדל?
"סיימתי בית ספר תיכון במגמת חשמל ואלקטרוניקה, עסקתי בחיל חימוש בהדרכה בתחום החשמל והאלקטרוניקה, ורציתי להמשיך ללמוד את התחום בטכניון. אבל מספר חודשים לפני סיום הצבא עשיתי סוויץ' לכיוון הכלכלה והחשבונאות, ואני שמח שבחרתי בזה, זה נתן לי את הבסיס למה שאני עושה כיום".
לפנייה לכתב/ת 
