איפה הסדר בחוק וסדר?

למה מתעללים בחוק בסדר?

עמוק בתוך המיץ של הזבל של המוצ"ש, לפני שיום ראשון נוחת בקדרותו, שביזותו והתמתחותו, מובטחת בדרך כלל שעה וחצי של עונג מזוקק, נטול פרסומות, פופ אפים של חסויות וכל מיני יתושים טלוויזיונים, "חוק וסדר", המיני מרתון, שנפתח עם סדרת המקור, האב טיפוס עם לני הנצחי, וממשיך עם "מדור מיוחד", סדרה שהלכה ונשתבחה ככל שנקף הזמן, למרות שהבלש מאנץ' נחבא בין כליה.

אך משום מה, הערוץ הראשון תמיד מוצא ברצועה הזו קורבן נוח לגחמותיו הלאומיות המשמימות.

כל פעם שהבליחה לתוך מסך המוצ"ש איזו הצדקה חד פעמית לשינוי הלוח, כמו חגים וכיוצא בזה, חוק וסדר משלמת את המחיר, במין הגיון רוממי מוכר וטוב. בשבועות האחרונים חלה תפנית נוספת. במקום סדרת המקור שודר פעם פרק בשידור חוזר, ועוד מסוג הפרקים שזוכרים אותם מצוין אחרי כמה דקות, ובמקום מדור מיוחד, הפתעה, עוד פרק מהסדרה הראשונה, גם הוא היה עוד טרי בזיכרון, וכמובן שבערוץ הראשון לא טורחים אפילו לשים למעלה את הלוגו המכובס "שידור שני", כי לעניות דעתי ייתכן מאוד כי היה זה כבר שידור שלישי ואף יותר.

ניחא, חובבי חוק וסדר, כמו אנשי מעמד הביניים ואוהדי הכדורגל, סופגים הכל בשקט, אבל אז הגיע המוצ"ש האחרון ושוב במקום המדור המיוחד, ריבונו של עולם, אפילו הצלחנו כבר להחליק את אייס טי בתור שחקן לגיטימי, שודר פרק מהסדרה הרגילה, אמנם פרק טוב, אבל עדיין, תחושה של חוסר ביטחון שורה באוויר. בעוד כמה ימים שוב ייגמר השבוע בצורה נמהרת, חמוצה ומייאשת, נסבול שוב את הגרלת הלוטו הבלתי מגניבה בעליל, נחשיך את הבית כראוי למעשה אהבהבים טלוויזיוני, נחכה לפתיח שאנו מדקלמים כבר בעל פה מתוך שינה, ואז... מישהו יודע מה יקרה אז? (עמיחי שלו)

לאן נעלם הבאזז?

רק לפני כמה חודשים רגש כל העולם התרבותי לקראת יציאת חלקה השני של טרילוגיית המטריקס. מעריצי הקולנוע מיהרו לרכוש כרטיסים, אתרי הקולנוע ברשת געשו, ספרים מיוחדים הודפסו. והנה, ביום רביעי יושק בעולם החלק האחרון, ונדמה שלאיש כבר לא ממש אכפת.

עולם הקולנוע התמלא בשנים האחרונות ביצירות כפולות ומשולשות, סאגות בלתי נגמרות, כאילו היה מדובר בטלוויזיה. הצורך לעורר בכל פעם עניין מחודש בסרט גורם לרמת השטיקים ויחסי הציבור להגיע לשיאים חדשים, ואלה בסופו של דבר ממאיסים את עצמם על הצופים. גם הסרטים עצמם הולכים וממצים את עצמם. אחרי הכל, איזה סרט, והמטריקס על כל שלושת חלקיו מוצג כסרט אחד, מחזיק תשע שעות צפיה? (גבע קרא עוז)

בעבור מה נמכר חוק הקולנוע?

הניסיון הנואל של משרד האוצר לשרבב דרך חוק ההסדרים את ביטולו של סעיף 11 בחוק הקולנוע כמעט וצלח בשל שיתוף הפעולה של מועצת הקולנוע, משרד החינוך ותעשייה שלמה שפשוט עצמה את עיניה.

הסעיף התקציבי המקורי מחייב את גופי השידור הישראליים להעביר לרשות הקולנוע 50% מהתמלוגים שהם מקבלים. ביטולו של סעיף זה מותיר את החוק ריק מתוכן ולזה בדיוק חתר האוצר, שהתנגד לו מיום היוולדו. בניגוד לדעה הדמגוגית הרווחת, מדובר בכספים שאינם יוצאים מהכיס הציבורי ובשום אופן אינם באים על חשבון סעיפי תקציב אחרים. ההפך, קיומה של תעשיית קולנוע שוקקת מניעה את גלגלי השוק, מקטינה את היקף האבטלה ובסופו של דבר עושה למען הציבור.

ביטול סעיף 11 הוא חלק מהסכם עליו חתמו לפני ארבעה חודשים עו"ד אלי זהר, יו"ר מועצת הקולנוע הישראלית, רונית תירוש, מנכ"לית משרד החינוך ואמיר לוי, סגן הממונה על התקציבים באוצר. במשרד החינוך טוענים כי איגודי היוצרים בישראל ידעו על ההסכם וכי הוא נחתם באישורם. היוצרים אומרים להד"ם וטוענים: "הגישו לנו הסכם חתום. אנחנו ניסינו למזער נזקים".

השאלות שעולות מהפרשה רבות ובראשן מה הובטח למשרד החינוך תמורת חתימה על ההסכם? אם מדובר בהסכם רע כיצד ייתכן שמועצת הקולנוע הסכימה לחתום עליו? איך ייתכן שקהיליית היוצרים והאמנים, שידועה בניצחונות לא מעטים בזכות מלחמותיה המתוקשרות, בחרה לשתוק לכשלמדה על התרקמותו של הסכם שכזה?

מטעם משרד האוצר הוציאו השבוע הודעה לעיתונות בה נכתב: "ביטול הסעיף בחוק הקולנוע מבטיח ודאות בהעברת גובה תקציב קבוע לתמיכה בתעשיית הקולנוע". במשרד החינוך הבטיחו אמנם ש"להסכם החתום מצורף פרוטוקול מוועדת הכלכלה, הקובע כי כל שינוי בהסכם יחייב חזרה לוועדה ויובא לאישורה", אבל באוצר מדברים על ביטול שיטת התמיכה הקודמת ולא מסייגים. "יבוטל הסעיף בחוק הקולנוע ובכך תבוטל שיטת התמיכה הקודמת והמדינה תמשיך ותתקצב את התחום באופן שונה", כותב האוצר ורושם לעצמו ניצחון גורף. על הסכם רע לא צריך לחתום. חתימה פירושה הסכמה לתנאים. נקודה. הסכם שכזה מחזיר את השליטה בעשייה הקולנועית לידי הממשלה ואותי זה מרתיע. (מרב יודילוביץ')

איפה החגורה?

מבלי להיכנס לאיכויות של "המופע של סטיב" כן או לא, היה בכל זאת דבר אובייקטיבי צורם אחד שהופיע בתוכנית. תקראו לי קטנוני - ותצדקו - אבל בכל פעם בפרק הראשון, כאשר ישראל "סטיב" פרנקל נסע במונית, הוא לא חגר חגורת בטיחות.

אני לא מנסה להעיר כאן את משטרת התנועה, ויש מי שיגיד שיגאל שילון צריך ממילא להיקנס על התוכניות שהוא מעלה בטלוויזיה, אבל האם לא היה מקום - רבאק, הרי לנהג המונית יש אוזנייה שמחוברת דוך אליו - להסב את תשומת הלב לעניין?

איך האיש שכל כך מקפיד על הפרטים הקטנים במתיחות שלו לא מבחין שהסטאר החדש שלו נוסע לא חגור? ומילא הדאגה לשלמותם הנפשית של צופיו, אבל האם הוא לא חושש לשלמותו הפיזית של הטאלנט? (זוהר ישראל)