גבר הולך לאיבוד

גבר סדוק: "פרויקט וויי", ערוץ וויי.טי.וי., 22:00

הו, יוגב. איזה לוזר. בתוכנית המציאות "פרויקט וויי" התרחש בסוף השבוע אירוע דרמטי: הקשוח-מטעם-עצמו יוגב ברזילי קם ועזב את הווילה ואת התוכנית. מיוזמתו. בקלטת הפרידה שהשאיר לנותרים, הוא מתועד כשהוא ממרר בבכי כגור תנים נטוש: "לא יכולתי להתמודד עם הניפוי... מול בנאדם שאני אוהב ובנאדם שאני עוד יותר אוהב".

לא ניכנס פה לתסבוכות הסידרה, נאמר רק שברזילי שבר את הכלים על שטויות. משתתפים אחרים בסידרה חוו משברים רגשיים גדולים יותר ונותרו בחיים ובווילה. ברזילי התברר כגבר ישראלי סדוק מהזן הממוצע: קצת קשה אז נשברים. מאוחר מדי, אני מניח, לומר לו את מה שמוכרחים לומר לו: לכל הרוחות, יוגב. השתמש בשכלך. אלו הדברים הקטנים שנחשבים.

עזיבתו של ברזילי מסמנת בעיקר כשל של מערכת התוכנית, שמלכתחילה מצאה אותו מתאים לפרויקט. לאחר שהתברר הכשל, עשתה המערכת החלטה נכונה כשהניחה לו ללכת ותיעדה את תגובות הנותרים, שנראו המומים ודואבים באורח קומי ממש, וצפו בשתיקה רועמת בקלטת הפרידה הקצרה של ברזילי כמי שמתבוננים בהקלטתו האחרונה של שאהיד שסופו ידוע.

מה נאמר; זוהי בוודאי יריית הפתיחה לסידרת הפיצוצים הטראגי-קומיים בהם תגיע "פרוייקט וויי" אל סופה. זמן טוב להתביית עליה במקרה שאין לכם חיים אחרים בשעה הזו.

משהו מצחיק אותך? "הללויה", ערוץ 3, 21:15

נהניתם? ספרו לחבריכם. לא נהניתם? הצטרפו אליי, ויחד נקים את עמותת "מי אמר ש'הללויה' היא דרמת הטלוויזיה הטובה של השנה – מלבד, כמובן, שופטי פסטיבל חיפה האחרון ועוד המוני עיתונאים?".

כל החומרים הטובים דווקא נמצאים כאן: תסריט שמכניס למיקסר את "גבעת חלפון", "אוונטי פופולו" ו"מבצע סבתא"; במאי מוכשר (דני סירקין) שעשה את "חמש דקות מפראדיס" המצוינת; הומאז' לזיקפה הישראלית השנתית (והאימפוטנציה שבעקבותיה) המגולמת באירוויזיון. אבל מה – דרמת טלוויזיה אין כאן. אולי סרט סטודנטים סביר. אולי השתטות של שנה ב' בחוג לתיאטרון. אולי דאחקה ארוכה במיוחד.

"הללויה" היא קומדיה שיצאה משליטה. היא מצחיקה לעיתים, זה כן. מצחיקה בכפייתיות, כמו סרט סטודנטים שמתעקש על כל בדיחה – טובה, בינונית או איומה. מצחיקה כמו מערכון נונסנס ארוך מדי. "הללויה" כל כך מתאמצת להצחיק, עד שהיא כוללת, לצד ההברקות, גם ערימה גבוהה באמת של בדיחות צפויות ומשומשות: "לוק אנד ליסטן", למשל, או הולנדית בשם אינגה. רק טיפה יותר משמעת עצמית ומינונים נכונים, והיתה כאן קומדיה אינטליגנטית ושנונה (כפי שהיתה "חמש דקות מפראדיס"), אבל "הללויה" מעדיפה להיות "התמ"ק מת מצחוק שתיים וחצי", להלן ירי אוטומטי ובלתי פוסק של – אני חושש שאין ברירה אלא לשלוף את המילה הנוראה – הלצות.

"הללויה" אפילו לא רעה במיוחד אם אתם ניגשים אליה כאל קומדיית-בולשיט של לזלי נילסן: הכל כאן צרורות של קלישאות קומיות, ומכיוון שזה שיטתי, זה בסדר. אבל זה גם הופך את "הללויה" לצפויה מאוד, ומחליש אותה. סיבוב אחד יותר מדי על קומדיית הבורקס במילואים הישראלית, שכבר עייפה מאוד.

להגיד שהיה לי קשה? לא היה. גיחכתי ממושכות, סיימתי את רוב הבדיחות בעצמי ולא סבלתי יותר מדי, אבל בחייכם; "הללויה" היא יציאה זניחה ואגבית לחלוטין, הראויה להישכח תוך שניה. יש משהו מעודד במחשבה על כך שהפקה שלמה בוזבזה על קומדיה סטודנטיאלית כזו; משהו המעיד על נורמליות בתעשייה. אבל אתם הרי מכירים אותנו. עוד שניה ו"הללויה" תהפוך קאלט-חובה בלוחות משדרי יום העצמאות, גלי צה"ל יקדישו לה חידון טריוויה והדי.וי.די יהפוך לנאחס צאן ברזל בכל קן צופים. כאילו, מדובר במערכון?

צריך להגיד:

*למנהל הטלוויזיה החדש, מוטי עדן: ברכותיי. משתתף בצערך.

*שעיסקת השבויים הבאה מוכרחה לכלול גם את משתתפי "פרויקט וויי".