חוסר אחריות

לאיזו תקופת אחריות אתם זכאים כאשר מחליפים לכם חלק במכונית? התשובה אינה פשוטה, ולבטח אינה חד-משמעית. החוק היבש, צו הפיקוח על מצרכים ושרותים (ייצור מוצרי תעבורה והסחר בהם), קובע: לא ימכור עוסק מוצר תעבורה אלא אם כן ניתן לקונה בעת המכירה אחריות לפעילותו התקינה של המוצר לתקופה שלא תפחת מ-3 חודשים או לנסיעה של 6,000 ק"מ לפי המוקדם. 

במהלך השנים התיישן הסעיף הזה, שכבר אינו מתאים עוד למציאות שבה מעניקים יבואני רכב אחריות של שנתיים או של שלוש שנים על מכוניות חדשות. חלק מהיצרנים התעדכן: מרצדס, למשל, מעניקה באמצעות היבואן הישראלי, חברת כלמוביל, אחריות של שנתיים על חלקי חילוף.

 אבל אליה וקוץ בה: אחד מבעלי מכוניות מרצדס התלונן כי חלקים שהוחלפו ברכב בתקופת האחריות ללא תשלום קרסו שוב מספר חודשים לאחר סיומה, אבל פחות משנה מהמועד שבו הוחלפו. היבואן חייב אותו בתשלום מלא עבור התיקון החוזר בנימוק שאין אחריות על אחריות. משמעות הטיעון היא שהאחריות על חלקי החילוף פגה ביום שבו מסתיימת האחריות על המכונית, לא משנה מתי הותקנו בה.

מנהל חטיבת מרצדס בכלמוביל, רנן זנדר, אמר לנו שלפי חוות-דעת משפטית שקיבל, האחריות על חלק כזה צריכה להיות לתקופה של 3 חודשים או 6,000 ק"מ כפי שקובע החוק, והיא יכולה להימשך לפיכך גם מעבר לתום תקופת האחריות המקורית לרכב.

אבל אנחנו נשארנו עדיין עם טעם רע בפה: מדוע מי שרוכש במרצדס חלק חילוף מכספו זוכה לאחריות של שנתיים (עניין שראוי למחמאות) אבל חלק שהוחלף ללא תשלום בתקופת האחריות זוכה לאחריות המוגבלת שנקבעה בחוק?

לנו זה נראה עוול אמיתי, וגם לכאורה, פירצה הקוראת לחברה לא להשקיע יותר מדי בתיקון הרכב בסוף תקופת האחריות שלו, כך שהלקוח יצטרך לחזור כעבור זמן קצר למוסך ולשלם מחיר מלא עבור אותו תיקון. למרות שאנחנו משוכנעים שלא כך נוהגים במרצדס, יש כאן אפלייה לא צודקת. ההגינות מחייבת את החברה להמשיך בטיפול עד לפתרון המלא של הבעיה.

למרבה הצער, הפניה שלנו למשרד התחבורה בנושא הביאה לתשובה המצטטת את לשון החוק היבש, ואפילו לא לרמז על כוונה לשנות את העיוות הזה. היינו מצפים דווקא ליוזמה לשינוי המצב מצד משרד התחבורה.