"בשכל יבדיל האדם בין אמת ושקר"

את פסק הדין שביטל את החלטת המועצה לצנזורה על סרטים ומחזות ואישר להקרין את סרטו של מוחמד בכרי "ג'נין, ג'נין" פתחה השופטת דליה דורנר במשפט: "ובשכל יבדיל האדם בין האמת והשקר". באמירה זו הבהירה השופטת לא רק את עמדתו של בית המשפט בנוגע להצגת הסרט, אלא בעיקר את דעתה בנוגע למגבלות סמכויותיה של המועצה לצנזורה. הפסיקה קובעת כי הצופה הסביר רשאי להחליט לעצמו אם תכני סרט מציגים סילוף של המציאות או לא. בכך הביע בית המשפט את אמונו בציבור אזרחי ישראל ונהג לא רק כגוף מחנך, אלא גם כגוף שמעודד לחשיבה עצמאית.

זה מכבר עומד ותלוי סימן שאלה גדול מעל לראשו של מוסד הצנזורה הישראלי, הפועל מתוקף סמכות תקנה שחוקקה בתקופת המנדט הבריטי. לא פעם עולה השאלה מה כוחו של גוף צנזוריאלי בעידן שבו אוטוסטרדת המידע כמעט ואינה נתנת לחסימה אבסולוטית. שאלות נוספות הן האם בכך שנאסור על שידור והקרנת תכנים שאינם מוצאים חן בעיננו, אותם תכנים ייעלמו כלא היו? האם עדיף לעטוף את הקהל בצמר גפן במקום לאפשר לו להיחשף למגוון רחב של דיעות, גם אם הן עומדות בניגוד מוחלט לדעות הרוב או כללי המוסר שלו? האם בכך אנו עושים שירות טוב או שירות דב?

נדמה שעם פסיקת בית המשפט הפך סימן השאלה לסימן קריאה ברור, שמקבל משנה תוקף עם קביעתה של דורנר כי "אין בכך שסרט כולל שקרים בכדי להצדיק את פסילתו להקרנה" וכי "המועצה אינה מוסמכת להכריע מהי אמת ומהו שקר, אינה מצוידת בכלים הדרושים לכך ואין לה מונופולין על האמת".

לא תפקידה

חשוב ככל שיהיה הפיקוח על תכנים קולנועיים, ברור היום, יותר מתמיד, כי אין זה מתפקידה של המועצה לביקורת סרטים לערבב בהחלטותיה שיקולים פוליטיים או אידיאולוגיים. עיקר תפקידה של המועצה צריך להיות סביב הגבלת גיל צפייה בסרטים בעלי תכנים אלימים או פורנוגרפיים.

ראוי היה שהמועצה תמנע מלהכתיב תכנים ותסמוך על שכלם הישר של העושים במלאכה. הגופים המשדרים יכולים להחליט לבדם מה לשדר ומה לא. הנה למשל ברשות השידור החליטו לשדר את סרטו הפרו-ישראלי של פייר רחוב "הדרך לג'נין" ולא לשדר את סרטו של בכרי. בערוץ האירופי Arte הוחלט לבטל את שידור הסרט של בכרי בעקבות לחץ של ארגונים יהודיים ברחבי העולם.

השאלה האם בכרי הציג בסרטו מצגת עדויות שקריות שמסתמכות על עובדות לא נכונות תוכרע בקרוב על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב בו עומדת ותלויה תביעת לשון הרע שהגישו חיילים שלחמו במחנה הפליטים. בית המשפט הוא המקום היחיד בו צריכה להתברר שאלת אמיתות התכנים של הסרט. אם יתברר כי אכן מדובר במצגת שקרית כנטען, ייאלץ בכרי למלא אחר הוראות בית המשפט ולשאת בעונש שייגזר עליו. 

מישהו ישדר?

בסינמטק תל-אביב מיהרו להודיע כי הסרט משובץ לשתי הקרנות בחודש דצמבר, אך עד כה בגופים המשדרים בישראל לא ממהרים להרים את הכפפה הלוהטת. בחברות הכבלים אומרים: "לא הוחלט כרגע אם לשדר את הסרט. טרם התקבלה פנייה לשדר אותו, לכשתגיע, נשקול את הנושא". גם בלווין מעדיפים שלא לדון בנושא ואומרים: "מעולם לא פנו אלינו בבקשה לשדרו". זכיני ערוץ 2 "קשת" ו"טלעד" העדיפו שלא להגיב וברשות השידור נעזרים בשפה פוליטיקלי-קורקטית ונקייה לצאת מהתסבוכת.

בתגובה לשאלה האם לא מן הראוי שהגוף ששידר במסגרתו את סרט "התשובה לג'נין" (סרטו של פייר רחוב – "הדרך לג'נין") יאפשר לצופיו לצפות במקור, עונה אורן הלמן, דובר הרשות: "חובתו של גוף משדר לפעול על פי הנהלים וכך גם ייעשה. הנושא ייבחן על-ידי הגורמים המוסמכים ברשות השידור והם שיקבלו את ההחלטות".