ב.מ.וו סדרה 6 - לא (רק) לאמריקה

אל מסיבת העיתונאים שפתחה את השקת סדרה 6 החדשה הגעתי באיחור קל. אחרי הכל, קשה היה להתנתק מתצוגת מכוניות הקופה ההיסטוריות של ב.מ.וו. אם זו ה-3.0, או ה-628, ובעיקר ה-850. בעיקר כי בזו האחרונה, בדיוק בדגם המוצג כאן לראווה, הזדמן לי לנהוג לפני חודשים מספר. לא סתם במגרש החנייה, אלא על מסלול הניסוי החשאי של היצרן.

האמת, לא לעיתים קרובות מצאתי עצמי במכונית המעניינת הזו, ועוד פחות מכך נהגתי בה. וכאן, על מסלול האספלט הרחב, גיליתי לראשונה עד כמה הייתה המכונית הזו מבוזבזת, ועד כמה מוטלת האשמה על ב.מ.וו. כי הקופה הגדולה הזו נפלה פשוט קורבן לתפיסה מוטעית של אנשי שיווק. היא כוונה לארה"ב בעיקר - כך נראתה, כך הרגישה, כך שידרה ופורסמה.

האמריקנים לא הבינו עד כמה היא טובה, כי עדיין הייתה אירופאית מדי. האירופאים לא הבינו כמה היא טובה, כי סיפרו להם שזו מכונית ספורטיבית שלכל היותר תצליח באוטובאן. לכן, הפיתולים היחידים בהם תעמוד בכבוד יהיו אלה בעלי עשרה המסלולים, בכניסה הרחבה ל-L.A. ואיך לומר, רוכשי ב.מ.וו מסורים ומכורים לא התלהבו, אחרים לא השתכנעו. הכישלון היה מהדהד, החיים היו קצרים.

ב.מ.וו אינה מורגלת בכישלונות. משום סוג. פה ושם הם אמנם מצליחים פחות, כמו ב-8 האמורה והקומפקט בעידן המודרני, אבל זה לא קורה לעיתים קרובות. לכן אולי ממעטים להזכיר את המכונית "ההיא", ומספרים כי ה-6 החדשה, לשמה התכנסנו כאן, מגיעה למעשה בעקבות ה-6 הישנה, מבלי להזכיר כלל את האכזבה. אפילו סרטי הוידאו שמלווים את הטקס חסרים חתיכת היסטוריה, חור שחור שנעלם כלא היה.

ומה זה קשור?

מבחינתי לפחות, זה עושה את האירוע הזה למעניין עוד יותר. כי איך שלא מביטים ב-6 החדשה, זו מכונית המיועדת לשוק האמריקני לא פחות מה-8 הכושלת. בכל זאת, כמות הביטחון העצמי שזורמת ללא הפסק מכיוון אנשי היצרן אל הקהל המקשיב, יוצאת דופן בכל קנה מידה. הם לא מפחדים להכשל שוב? באמת אי אפשר היה לוותר על נישה בעייתית? האם לא כדאי היה לרסן את בנגל?

כי אם הדילרים האמריקנים של ב.מ.וו לא אהבו את העכוז של סדרה 7, הם יתקשו עוד יותר לקבל את החלק האחורי של ה-6. הוא קצר יותר אמנם, אבל הוא מכסה ישבן של מכונית קופה. קצר, כוחני, דומיננטי מאד. בדיוק כמו שאר קווי הקופה הקלאסיים של המכונית. יש כאן בסיס גלגלים ארוך יחסית, תא מנוע ארוך מאד, צללית אופיינית, תא נוסעים משוך לאחור. כל פרטי המתכון ההכרחיים.

ובכל זאת היא נראית קצת מוזרה בעיני. אולי זו החזית המאיימת מדי, עם צמד יחידות תאורה משחרות לטרף. אולי זה שוב אפקט "ההדבקה" של חתיכה נוספת על הקצה האחורי, פריט העיצוב המזוהה ביותר של ב.מ.וו בשנים מאז ה-7 הרדיקלית למראה. ולמרות שבנגל וודאי לא אישר לו להגיד זאת, לוחש לי באוזן אחד מהאחראים הישירים למראה הקופה כי "עכשיו כבר אין לנו ספק שה-6 צריכה הייתה להוביל את מתקפת המראה החדש. ה-7 רק סבלה מכך, ה-6 הייתה יוצאת נשכרת".

אלא שאם יש דבר אחד שאינו חסר למכונית הזו, וקשה לזיהוי ב-8 "המוחרמת", הרי הוא כוחנות. עם חישוקי "19 וגומי רחב מאד ונמוך, מפלטים עבי קוטר, צללית נמוכה וחזות כללית של רוע קל. מהסוג הזה שאתה לא רוצה לפגוש במראה הפנימית ובכביש מפותל. או ישר. או כל כביש, אם כבר.

תא טייס

"בניגוד לאחרות, המכונית הזו היא 2+2 אמיתית", אומרים ב.מ.וו. ואילו לא הייתי מנסה לפני כן להשתחל אל חלקה האחורי של הקופה, אולי הייתי מאמין להם לרגע. אחרי הכל, לא רק שכניסה לאחור דורשת כישורי גמישות השמורים לנערות גומי או ילדים רכי עצמות, גם הישיבה שם מוגבלת לנמוכים מ-1.60 בתנאי שיהיו קצרי רגליים במיוחד, ולא יסבלו בשום אופן מקלסטרופוביה. 2+2? תעשו לי טובה.

עם זאת, חובה להזכיר כי מרחב המחייה מאחור, מעניין במכונית הזו אולי מישהו אחר. מבחינתי, ב.מ.וו יכולים היו להגדיל את תא המטען הענק (אך לא נוח במיוחד להטענה עקב פתח צר) עוד יותר, על חשבון שני המושבים הסימליים. ואם כבר חושבים על זה, גם קהל היעד המתוכנן ("יש להם יאכטה פרטית, הם גרים באזורים אמידים במיוחד, יש עוד כמה מכוניות בבית...") לא ממש יצטער על חסרון יכולת הסעה לפעוטות.

עבור הנהג, כך או אחרת, העניינים האלה הופכים שוליים במיוחד. וכמעט כרגיל, צריך להיות קטנוני באמת כדי למצוא בעיה כלשהי בסביבת הטייס שמציעה ב.מ.וו. המושבים מצוינים, עם שלל אפשרויות כיוון, כולל הצרת המסעד כך שיתמוך מצוין גם בצרי גוף כמוני, ולא רק שבעי בירה. לוח המחוונים המודרני עם צמד שעונים פשוט יחסית למראה, מציג תמונה ברורה וחדה. אינפורמציה יש בשלל אופנים וכמות מסחרית כמובן...

...בעצם, אולי נעבור לנהיגה כבר? מחר, מבטיחים.