רוצח, מלאכיות והתפוח הגדול

המעקב

האטרקציה העיקרית שמספק מותחן לילי זניח זה היא ליהוקו של קיאנו ריבס לתפקיד רוצח סידרתי. ג'יימס ספיידר – נסו להיזכר: מתי ראיתם אותו לאחרונה בסרט טוב? – מגלם איש בולשת מיוסר, רדוף ומעונה על ידי דמותו הערטילאית של רוצח נשים ערמומי, שטרם נתפס. הוא עוקר מלוס אנג'לס לשיקגו בנסיון להתגבר על תחושות הכישלון וחוסר האונים, אך הנרדף בא בעקבות רודפו, מוסיף להתל בו, ועתה גם שולח לו צילומים של הקורבנות המיועדים. מכאן והלאה מתנהל בין השניים משחק סאדיסטי של חתול ועכבר, כשברקע נעים מחוגי השעון לאיטם אל הרצח הבא. ריבס, מדווחים, לא ממש התלהב מכל העסק ואף נמנע מלהשתתף במסע יחסי הציבור של הסרט. עוד מופיעים: מריסה טומיי הגרוטאה ("בן דודי ויני") וארני הדסון ("אוז"). הצילום הופקד בידיו של מייקל צ'פמן המהולל ("השור הזועם"), וג'ו צ'רבאניק, שעברו כבמאי וידיאו-קליפים ניכר כאן – ביים. אגב, עבודתו בתחום זה עוררה את התפעלותו של ריבס, שאף שכר אותו כדי שיביים קליפים ללהקתו "דוגסטאר". הוא לא תיאר לעצמו מה יתבקש לעשות בתמורה.(THE WATCHER, ארה"ב 2000, שעה ו-36 דקות)

גלובוס ת"א, הוד ת"א, פאר ת"א, גיל י-ם, אורי חיפה, גלובוס חיפה, לב רמת גן, גלובוס חולון, רב חן בת ים, גיל ראשל"צ, הזהב ראשל"צ, רב מור רחובות, גיל פ"ת, רב חן הרצליה, גיל כפ"ס, גיל נתניה, גיל אשקלון, גיל אשדוד, אורי ב"ש, גיל אילת, קריון ק. ביאליק

המלאכים של צ'ארלי

פמיניסטיות מקומיות צריכות להחרים את הסרט, ולו רק משום שמפיציו בארץ מסרבים להכיר בעובדה שהמלאכים הם בעצם מלאכיות. מילא. שמפיצי סרטים בארץ אינם טובים לפעמים מסוחרי בהמות – זה כבר סיפור אחר. ולסרט עצמו: על אף סיפורי הזוועה שליוו את ההפקה (צי של תסריטאים, 14 על פי אחד הדיווחים, עמלו תוך כדי הצילומים במאמץ לרקוח סיפור, ציחקוקי תלמידות התיכון שהפגינו שלוש כוכבות הסרט במסע יחסי הציבור חיפו על מתחים אישיים עזים, ואחת מהן, לוסי ליו, סטרה על הסט לעמיתה ביל מאריי, המגלם את בוזלי), הצביע הקהל בארצות הברית ברגליו לטובת הסרט, והוא גרף בשלושת השבועות הראשונים להקרנתו כ-93 מיליון דולר.

דרו בארימור (שהיא גם אחת ממפיקות הסרט), קמרון דיאז ולוסי ליו ("אלי מקביל") מגלמות את המלאכיות מודל 2000 בגירסה הקולנועית לסידרת הטלוויזיה המצליחה, שרצה ברשת ABC בין השנים 1976-81. את האקדחים – סימן ההיכר של המלאכיות הטלוויזיוניות – החליפו פה בעיטות קונג-פו (השלוש עברו אימונים מפרכים באמנויות לחימה), והסיפור שנטווה לבסוף שולח את נטלי, דילן ואלכס, שלוש המלאכיות, בעקבותיו של גאון מחשבים חטוף, במטרה למנוע את נפילתה של התוכנה הסודית שפיתח בידיים הלא נכונות. עם טים קארי ("מופע הקולנוע של רוקי") וקלי לינץ' ("דרגסטור קאובוי"). ביל מאריי הוא, כאמור, בוזלי, וקולו המיתולוגי של צ'רלי בוקע מגרונו של ג'ון פורסיית הוותיק ("שושלת"), שריד מהסידרה המקורית. (CHARLIE’S ANGELS, ארה"ב 2000, שעה ו-32 דקות).

רב חן דיזנגוף ת"א, רב חן י-ם, רב חן מרכז הקונגרסים חיפה, רב חן לב המפרץ חיפה, רב חן אואזיס ר"ג, רב חן סביונים, רב חן פ"ת, רב חן בת ים, גלובוס חולון, רב חן ראשל"צ, הזהב ראשל"צ, רב מור רחובות, רב חן הרצליה, סטאר הרצליה, גיל כפ"ס, גיל הוד השרון, רענן רעננה, רב חן נתניה, רב חן אשדוד, רב חן אשקלון, רב חן באר שבע, לב חדרה, רב חן אור עקיבא, רב חן עפולה, גיל נצרת, רב חן כרמיאל, גיל ק. שמונה, גלובוס נהריה, רב חן מעלה אדומים

MANHATTAN-פסטיבל סרטי ניו-יורק

פסטיבל "סרטי ניו-יורק" שיתקיים בסוף השבוע בסינמטק תל אביב, בחסות "פרלמנט ארטס", הוא לא יותר מאשר חלטורה מביכה. זה נעים לדעת שסיגריות לא רק הורגות אלא גם תומכות באמנות, אבל למה בדרך עלובה שכזו? מילא הקשר הרופף לניו-יורק של כמה מהסרטים שיוצגו באירוע ("לאון", למשל), אבל בעיקר חסרה כאן הכרעה עקרונית: האם הכוונה לסרטים שמתרחשים בניו-יורק, או סרטיהם של במאים המזוהים עם התפוח הגדול, ושהעיר הזו היא חלק אינטגרלי מיצירתם הכוללת (סקורסיזי, אלן, ואפילו עמוס קולק)?

בעיקר נובעת מרשימת הסרטים תחושה עזה של שרירותיות. מדוע סרטו של ספייק לי, "עשה את הדבר הנכון" – כן, ו"מטרופוליטן" של וויט סטילמן – לא? הכיצד זה "מועדון הכותנה" הקופולאי בפנים, ו"שיגעון של לילה", "הבריחה מניו- יורק", "עבדי ניו-יורק", "גברת פרקר והחוג המרושע", ואפילו "שכחו אותי בבית 2" – בחוץ? ואיפה "עיר ערומה", הדרמה המשטרתית המחוספסת של ז'ול דאסן מ-48', על מצוד שעורכים בלשי העיר אחר רוצח? שלא לדבר על הקרנתם של "ארוחת בוקר בטיפאני" ו"נהג מונית" בפורמט שערורייתי של DVD. למען ההגינות, "יום אחד בניו-יורק", המיוזיקל הנהדר של ג'ין קלי וסטנלי דונן, יוצג בעותק חדש.

ובכל זאת, האירוע הכושל-עוד-בטרם-נפתח הזה ראוי לתשומת לב בזכות ההזדמנות הנדירה שהוא מספק לצפות בשלושה סרטים נפלאים: "היו זמנים באמריקה", יצירת המופת של סרג'יו לאונה הדגול, שהיתה גם סרטו האחרון, על גנגסטרים יהודים בלואר איסט-סייד; "מועדון הכותנה" של פרנסיס פורד קופולה, על השילוב בין עסקי מאפיה וג'אז במועדון ההוא, ששיגשג בהארלם של שנות ה-20; ו"ההמון", הסרט הקלאסי האילם של קינג וידור, על חייו של זוג קשה יום בכרך הגדול. אבל בשביל להקרין את הסרטים האלה לא צריך את האמתלה ששמה פסטיבל ניו-יורק.

סינמטק ת"א, שפרינצק 2, תל אביב.