טיול בר מצווה בנורבגיה

שני פארקי שעשועים

איך נוסעים עם ילדים לנורבגיה בלי לדאוג יותר מדי? צריך שהטיול יכלול שלושה נתונים בסיסיים: נופים מרתקים שמאפשרים טיפוס הרים ונסיעות ברכבל, פארקי שעשועים ומסעדות מעניינות. קניות זה סיוט לילדים, אבל עשיתי עם דניאל הסכם: כל יום מותר לי להיכנס לעשר חנויות (קניון נחשב לשתי חנויות). כמובן שעמדתי בהסכם. מראש זה לא היה טיול קניות: המחירים כאן בשמיים והמבחר פחות מגוון מאשר בארץ, בפריז, בלונדון או במילנו.

עם נתוני הפתיחה האלה נחתנו בקופנהאגן, דנמרק. בילינו יום שלם בפארק השעשועים 'טיבולי' במרכז העיר, הסתובבנו במדרחוב, שטנו בתעלות ואחרי יומיים לקחנו את האוטו השכור ונסענו צפונה, עם עצירה אחת בגטבורג היפה בשבדיה, שגם בה יש פארק שעשועים ענקי, הכי גדול בסקנדינביה.

שני הפארקים האלה, אגב, נעימים יותר וצפופים פחות מ'יורודיסני', ודומים קצת באווירה ובאופי ל'אפטלינג' בהולנד, 'אסטריקס' בצרפת ו'פארק אירופה' בגרמניה.

בין אוסלו לקוטב הצפוני

עברנו את הגבול לנורבגיה. לא עצרנו באוסלו (נעצור בה בדרך חזרה) והמשכנו צפונה, בכביש אי-6 לכיוון טרונדהיים, בירתה הראשונה של נורבגיה, עיר ציורית ומקסימה שיושבת בין אוסלו לקוטב הצפוני. אפילו בית כנסת יש כאן, למי שרוצה, וקהילה יהודית קטנה.

טרונדהיים, עיר עם נמל גדול ותחנת רכבת פעילה, היא פרשת דרכים. ממנה, בעצם, מתחיל המסע האמיתי לחוג הקוטב הצפוני: הנוף פראי יותר, ההרים גבוהים יותר, האגמים כחולים יותר, הפיורדים יפים יותר, הכבישים צרים יותר ומזג האוויר קר יותר.

המרחק בין אוסלו לכף הצפוני, השפיץ של אירופה היבשתית (ים בּרֶנץ ואוקיינוס הקרח הצפוני מפרידים בינו לקוטב) הוא כ-2,200 ק"מ. אבל זה מטעה: לכאורה לא מרחק פנטסטי, אבל רוב הכבישים פתלתלים וחלקם עוברים באזורים גבוהים ותלולים. משום כך, הנסיעה נטו נמשכת כמה ימים טובים. חוץ מזה, מי שאוהב לטייל תוך נהיגה יודע שהמקומות המעניינים באמת לא נמצאים תמיד על הדרך הראשית. קשה אפוא לא להתפתות לסטייה מהמסלול הראשי למסלולי משנה קטנים שחושפים נופים קסומים ותמונות מרתקות של הצייר המחונן בעולם - הטבע.

אחת הסטיות באזור טרונדהיים היא מזרחה לכיוון העיירה ררוס, הגבוהה ביותר בנורבגיה. פעם היא היתה עיר מכרות גדולה והיום עיירה קטנה עם כמה אלפי תושבים, שתי מסעדות שוות, קונדיטוריה, כמה חנויות קטנות, מוזיאון ונוף חלומי. הדרך לררוס ובחזרה לכביש הממשיך צפונה מדהימה לא פחות מהעיירה עצמה.

 עד הכף הצפוני

התחנה הגדולה הבאה אחרי טרונדהיים היא בודה, שהיא גם התחנה האחרונה של הרכבת, למי שבוחר לנוע באמצעי תחבורה זה. לא ממש כדאי, כי זה סיפור מאוד יקר. מצד שני, רכבת חוסכת אלפי קילומטרים של נהיגה, ואפשר כמובן לקחת קרון שינה. חבל שאי אפשר לשים אוטו על רכבת.

בבודה אפשר לחזות בקיץ בשמש חצות. אתה מטייל ברחוב ב-12 בלילה, והשמש זורחת. מכאן אפשר לשוט מערבה לאיי לופטן - ארבעה איים מדהימים המחוברים ביניהם על ידי גשרים ומנהרות. אפשר גם לבחור בטיולים שמשלבים שיט במעבורת, לכפרים יפים בסביבה.

מבודה אפשר להגיע לכף הצפוני בשתי דרכים: במכונית או באוטובוס (במטוס רק עד לעיירה לקסֶלב, ומשם ממשיכים ברכב). בשני המקרים היבשתיים מדובר בדרך ארוכה ומפותלת, אבל מקסימה ומרתקת. אני אוהב לנהוג בכבישים כאלה, שיש בהם לא מעט מתח וסכנות.

הגוף מריח את הקוטב

התחנה הבאה היא עיר הנמל נרוויק, שסיפורה צרוב בתולדות מלחמת העולם השנייה. לפני שמגיעים אליה כדאי לעצור בדרך, להשקיף על חוף הים ולהרגיש איך הגוף מריח את הקוטב. הרי הענק החשופים כאילו בוקעים מהים, בעוד זרמי מים חזקים פורצים מהאדמה, והכל על רקע שמיים בצבעי כתום-כחול-סגול.

ככה אלוהים ברא את העולם, תאמינו לי. אני מסתכל צפונה, אל המקום בו נפגשים השמיים והמים, ונדמה לי שאני רואה שהעולם עגול. מה שרואים משם לא רואים מכאן.

מנרוויק הצפנו עד טרומסה, ואחר כך אלטה, כשבדרך חלפנו על פני כפרי דייגים ועברנו על גשרים ענקיים המתוחים מעל הפיורדים. אנחנו עמוק בחוג הקוטב הצפוני. מזרחה משתרעת ארץ הלאפים, שמתחברת בהמשך עם שבדיה ופינלנד. מערבה - הים הנורבגי. צפונית לנו האמרפסט, העיירה הצפונית בעולם, והונינגסווג, הכפר הצפוני בעולם, בטווח יריקה מהקיר הצפוני של היבשת.