שומעים טוב יותר

בבוקר חורפי אחד של שנת 1995, ישבנו רז ואני במשרדו של אחד, נקרא לו ל' לצורך הסיפור. ל' הקים זה עתה את הסטארט-אפ שלו, והיה לו מחשב 486DX2 דנדש ומבהיק, עם כמות שערורייתית של זיכרון (16MB). את המחשב הזה הוא חיבר לאינטרנט במודם מהיר (28Kbps), והתקין עליו את הפלא האחרון, התוכנה שכולם דיברו עליה: InternetPhone של חברת VocalTec. החלטנו לנסות אותה יחד.

אחרי דקות מספר של גישוש בעלטה, עלה על הקו מישהו וקול נשמע מהצד השני - מייק, שדרן מתחנת הרדיו KPMCA מקליפורניה (אני מודה - את שמם של השדרן והתחנה המצאתי. הזיכרון שלי לא עד כדי כך טוב). "אתם בשידור" הוא אמר לנו, "ספרו לנו משהו". וכך, לפתע, מצאנו את עצמנו מדסקסים את המצב הפוליטי במזרח-התיכון, בשידור חי לתושבי החוף המזרחי של ארה"ב, ישירות מתוך משרדו של ל' ברחוב ארלוזורוב ברמת-גן, דרך אינטרנט. ככה זה - נקודות ציון נוסטלגיות תמיד מתרחשות באופן בלתי מתוכנן לגמרי.

נזכרתי באירוע הזה בתחילת אוקטובר. רז, שגר היום בארץ ניכר (פלורידה שבארה"ב הברית), שכנע אותי בכמה מסרי ICQ נמרצים, להוריד את תוכנת הטלפוניה החדשה Skype ולהתקין אותה. שתי דקות מאוחר יותר שמעתי את הקול שלו, צלול וברור כאילו הוא יושב איתי באותו החדר - וחזרתי בפלאשבק ליום ההוא.

כפר גלובלי בערבון מוגבל

בשמונה השנים שחלפו הספיק רז לפתח שתיים-שלוש טכנולוגיות חדשות, ואני הספקתי לכתוב על שתיים-שלוש טכנולוגיות חדשות. בדואר אלקטרוני השתמשנו כבר קודם, ועם הזמן נכנסו לחיינו גם ICQ, הטלפון הסלולרי, ואי אלו חברות טלפוניה בינלאומיות (מרגע שהתיישב בגולה הדוויה, בבית גדול ועם אופציות אבל רחוק מארץ הקודש). אבל כל אלו, כמו גם הפורומים והצ'טים וקבוצות הדיון, מוצרי האלחוט והפס-הרחב, לא הפכו את התקשורת בינינו לאינטנסיבית או איכותית יותר. אנחנו שנינו מאותו הכפר, אולי, אבל הכפר הזה היה ונותר גלובלי רק עד גבול מסויים. רחוק מהאוזן רחוק מהלב.

להתקשר לארה"ב הרבה פחות יקר היום מפעם. שיחה אחת לשבוע - או לחודש לכל הפחות - היא הוצאה שאפשר לעמוד בה. גם על הפרשי השעות אפשר להתגבר, וגם על מספר הטלפון שיש בו 6 ספרות יותר ממה שהתרגלת (וקשה לזכור אותו ולכן צריך לכתוב אותו ביומן, או מחברת, או רשומת אאוטלוק). אפילו ה-Delay, שגורם לדברים שאומר האיש בצד השני להישמע קצת מאוחר יותר, ולתשובות שלו להתמהמה קצת, הוא משהו שאפשר לחיות איתו.

Skype עושה את זה טוב

איכשהו, השילוב של כל המגבלות הללו הופך את השיחות הבינלאומיות לעסק הרבה פחות נעים - והקטע עם Skype הוא שהתוכנה הזו לא סובלת מאף אחת מהן. נכון, היא מחייבת אותך לשבת ליד המחשב כשאתה מדבר (למרות שאפשר גם לקום ולהסתובב בחדר, ועדיין לשמוע ולהישמע מצויין), אבל זו לא בעיה לאנשים שממילא רגילים לחיות מול המחשב. כמו בדואר האלקטרוני, כמו בתוכנת המסרים המיידיים, טלפוניית אינטרנט היא דרך להניח אנשים שחשובים לך קרוב לקצות אצבעותיך. Skype פשוט עושה את זה, סוף סוף, כמו שצריך. מה שעושה את ההבדל הוא כנראה שילוב של אלגוריתם Signal-to-Noise טוב, עם Volume Compression, או בעברית: שומעים הרבה יותר טוב.

רוב הכלכלנים שמתמחים בהשפעות הכלכליות של טכנולוגיות המידע, מסכימים שטלפוניית אינטרנט היא אחת הטכנולוגיות הכי מבטיחות של השנים האחרונות. מהיחידות שניתן לשבץ במשוואות המיקרו-כלכליות - בלי התחכמויות ומודלים מסובכים - בתור "שיפור טכנולוגי", במובן המקורי והצר של המושג: טכנולוגיה שמאפשרת לעשות דברים בצורה יעילה יותר.

חוסר בועתיות

עם כל הכבוד לכל הטכנולוגיות הנפלאות שראינו בשנים האחרונות, רובן הצליחו אולי להעביר הרבה כסף מיד ליד, אבל מעטות הצליחו להביא גידול מוחשי בפריון, כזה שאפשר לנסח, לכמת ולחשב אותו בצורה פשוטה. מעטות הצליחו להפוך לחלק בלתי נפרד מחיינו, באופן שהוא גם אינטואיטיבי וגם מהנה. על רוב הטכנולוגיות והיישומים שלהן שראינו בעשור האחרון, קשה לומר שהם באמת שימושיים לנו, או ששינו את חיינו.

הייתי אומר שהקסם של טלפוניית האינטרנט החופשית, טמון בחוסר-הבועתיות שלה. הרעש שהיא מעוררת עכשיו, לא קשור לשאלה כמה כסף אפשר לעשות ממנה, ואפילו לא לשאלה החשובה יותר - כמה כסף מישהו הולך להפסיד עליה. הוא קשור לשאלה כיצד ועד כמה היא תשפיע על התקשורת שלנו עם אנשים אחרים. איש לא יודע כיצד, אבל נדמה לי שכולנו יכולים להבין עד כמה - הרבה.