סיאט אלתיאה: אנחנו נוהגים באב הטיפוס

האטה, הרפיה מהמצערת, בלימה קלה, ויד שמאל נשלחת ימינה, מנסה למשוך. באותו זמן דוחפת יד ימין בכל הכוח, ושרירי כף היד, זרועות וכתפיים מתכווצים למאמץ משותף. יש באמת ימים בהם העבודה הזו קשה במיוחד, בעיקר כאלה בהם אתה נדרש להפנות במהירות נמוכה שני צמיגים בקוטר "18 ומידה של 235/40, ללא הגה כוח.

המצאות ענק מתגלות כחשובות במיוחד, רק כשאתה מוצא עצמך נאלץ לוותר עליהן, כמו עכשיו, כאשר מערכת תגבור ההגה בסיאט אלתיאה פותחת בשביתה רבתי. אלא שאני לא עצבני ולא כועס, בפירוש לא מקלל את המהנדס ששכח להדק את החבק בצינור. למען האמת, מצדי יכולות חצי מהמערכות המניעות של הרכב הזה להפסיק ולפעול ברגע זה.

סיאט אלתיאה?!

הסיבה לכך פשוטה. המכונית בה אני נוהג נמצאת עדיין בשלב טרום-טרום השקה, נחשבת בינתיים רשמית כמכונית תצוגה בלבד (מתערוכת פרנקפורט), וצפויה לערוך השקה רשמית בעוד שישה חודשים לכל הפחות. ולכן אני סובל בשקט, ולא מפסיק להתרגש. מעט מאד עיתונאים ינהגו בה אחרי, ולפני ההשקה הרשמית. מעטים עוד פחות נהגו באב-טיפוס הנדיר הזה לפני...

ואני גם מתרגש כי זו אינה עוד מכונית אחת מני רבות, יחידה נוספת בתוך העדר הגדול והאפרורי. כי למרות שבעבר כבר הצהירה סיאט בומבסטית וללא כיסוי, הפעם לא נראית המכונית הזו כמס שפתיים בלבד. אם כבר, אז להיפך. לצדה של כל מכונית אחרת בה אני פוגש על הכביש הספרדי, בולטת האלתיאה כ"אחרת", לא שגרתית. וכאשר היא ניצבת לצדה של "סלסה רד", מכונית התצוגה הוותיקה והמרהיבה, קשה שלא לחייך למראה הכיוון ה"חדש-עוד-יותר", סקסי לא פחות.

וכאן אני מגלה לפתע שבחוץ, על הכביש, שתי המכוניות האלה נראות נמוכות ושריריות משזכרתי. שתיהן עושות רושם כביר באוויר הפתוח, מחוץ לסביבה המלאכותית והרגילה שלהן. ובכל זאת, הסלסה היא עדיין יותר תצוגה, האלתיאה מוכנה כמעט לייצור. בסלסה אני נאלץ לשבת לצד נהג-מטעם, ואחרי שהדלת כמעט ומתפרקת לי ביד, אני מבין ממה הם חוששים.

בכורה עולמית!

אבל באלתיאה אפשר לנהוג, ואני מנצל זאת מיידית, ומתקשה לנטוש את מושב הנהג. זאת, למרות שאני נאלץ להסתפק במגרש חנייה מיוחד, כנראה היחיד בעיירה בה אנו נמצאים, העונה כמובן לשם... אלתיאה. המגרש הזה קטן יחסית, ולא מדובר כמובן בנסיעת מבחן נורמלית, אבל אני מפצה על כך בכמות סיבובים הגורמת לאנשי סיאט המון זיעה על המצח, וחשש שמא איבדתי את שפיות דעתי. "לא רק ששברת את שיא ההקפות לקומץ עיתונאי הרכב שהגיע מרחבי העולם, אלא שבצעת יותר הקפות מכולם ביחד...".

ומה למדתי?

ראשית, ש-80% מהמכונית בה נהגתי אכן יגיעו לפס הייצור, אבל פרטים רבים יעברו שינויים בדרך. על כך אמנם בהזדמנות אחרת, כי בינתיים אני בעיקר מוטרד מתנוחת הנהיגה הנמוכה. "רצינו להדגיש את הצד הספורטיבי" אומרים לי הספרדים המודאגים, ומרגיעים אותי מייד כי "בדגם הסדרתי ניתן יהיה להגביה את המושב". בהתאם, צמד מושבים ספורטיביים מאחור יוחלף בספסל לשלושה. איך יהפכו את הראות הלקויה לאחור - פועל יוצא של מראה סופר-ספורט - לסבילה יותר? זה כבר פחות פשוט.

לעומת זאת, סביבת הנהג החדשה שתגיע גם לליאון הבאה, כמעט זהה לדגם הסדרתי. וזה טוב מאד, כי זה אומר מחוונים ברורים בתוך שקעים עגולים, עם מראה מחמם לב ומנוע. ואפרופו, לחיצה מהירה על המצערת חושפת צליל ספורטיבי שבוקע במקור ממנוע ה-2.0 ליטר FSI, זה שפגשנו בגולף ובאודי A3. את הטונים עצמם אני מזריק ישירות מצמד מפלטים נאים, שיוחלפו כנראה באחד בלבד במכונית הסדרתית. ויש תיבה אוטומטית עם שישה הילוכים, שתגיע גם לגולף, אגב.

אז אני לוחץ שוב על המצערת, ומגלה לצערי שגם כאן התיבה אינה "נועלת הילוך" במצב ידני. אני מגלה גם לשמחתי שלמרות מבנה המיניוואן הגדול יחסית, המרכב מרוסן היטב ואינו נע לפנים או לצדדים, אך מרגיש נוקשה בהתאם. לאור המבטים המיואשים על פניהם של הספרדים, אני נמנע מבלימות חירום. בכל זאת, לחיצה על דוושת הבלם משמיעה צליל מוזר, כאילו הופעל מעין שואב אבק. שיחה קצרה עם מלווי גוררת מספר שיחות טלפון ארוכות עם ברצלונה. ואפשר להרגע, נורות הגז ביחידות התאורה החדשות והמיוחדות (שלא יגיעו לפס הייצור), זקוקות לצינון של מאוורר!

מה יהיה?

קודם כל, אין לזלזל בפתיחות של סיאט. מעטים היצרנים שמאפשרים לעיתונאים לנהוג במכוניות בגרסה מוקדמת כל כך של מכונית עתידית. מטעמים ברורים והגיוניים אגב, כפי שיעידו חלקים שונים שהחלו מאבדים "כיוון" במשך היום העמוס. מדובר באמת בעבודת יד לצרכי ניסוי ותצוגה, לא במוצר מוגמר שאמור לעמוד לביקורת תחת זכוכית מגדלת.

הפתיחות הזו אומרת אגב שהם בטוחים בעצמם, ואת זה אנחנו תמיד מעריכים. היא גם אומרת כי המכונית הזו מאד-מאד חשובה להם בעתיד הלא-רחוק, ובצדק גמור. האלתיאה תושק במרץ 2004, ותסמן מייד קו חדש עבור סיאט, לא רק מבחינת מראה, אבל בעיקר. וכאשר היא ניצבת ליד איביזה עכשווית, זה ברור יותר מכל.

כי היא אכן נראית כמו מיניוואן, אבל היא ספורטיבית ושרירית מכל מה שראינו עד עתה. היא גם נראית מיוחדת יותר מכולם, ובוודאי מעניינת בהרבה מקו המוצרים הנוכחי של היצרן הספרדי. ואולי, סוף סוף, יצליחו בסיאט להעניק לנו את מה שרצו מאז ומתמיד, מבלי לחקות או להצטדק. ולמשהו הזה קוראים טמפרמנט מוטורי. ואם האלתיאה מסמנת את הכיוון, כדאי בהחלט להמתין.