ממש מהחיים, עאלק

כלל המפתח להבנת "זהות בדויה" (פרק אחרון לעונה, ערוץ 2, יום א' 22.50) הוא שיחרור מוחלט מהחשדנות הבסיסית שגורמת לנו לנתק את הטלפון לסוקרים שמתקשרים אלינו הביתה (היי, הם רק רוצים את מספר כרטיס האשראי!). סידני בריסטו, ותיכף נגיע לג'ניפר גרנר שמגלמת אותה, היא דמות אמינה כמו הופעת האורח של רוברט סמית ("רוברט סמית! רוברט סמית!"), שמביס ב"סאותפארק" את דמותה המפלצתית של מכה-סטרייסנד. אבל אין מה לתהות יותר מדי - אתם מוזמנים לאמץ לחיקכם את ה"אקשן-פיקשן" (Action-Fiction), הז'אנר שגורם לחניבעל סמית, כמו גם למקגייוור, להרים גבה קנאית. ממש כמו דודו טופז, יוצרי "זהות בדויה" יעשו הכל כדי להדהים, לרגש ולהפתיע אתכם, ולוודא שגם בשבוע הבא תגיעו לדייט הטלוויזיוני שלכם. ואם צריך קצת לכופף את המציאות? חפיף. העיקר שהשיער האדום של ג'ניפר מתעופף לכל עבר, בעודה פורצת בפעם המאה למיתקן מאובטח בידי מאות שומרים.

אח, ג'ניפר גרנר, ג'ניפר גרנר (אנחה כבדה). כוכבת. הכי כוכבת. שחקנית שמצליחה לשמור על רצינותה בקווי העלילה הבלתי אפשריים, תוך הפגנה סבירה של רגש משכנע, הרוויחה ביושר את "גלובוס הזהב". ומבחינת המראה? לא נכביר מילים. רק נבקש שתסתכלו בתמונה ונוסיף שגם כשפניה (העדינות! המרטיטות! המיוסרות!) עטורות חבורות ופיצוצים, היא לוקחת בהליכה 97 אחוז מהרווקות התל אביביות המבוקשות ביותר.

אבל גרנר, חשובה ככל שתהיה, אינה הסיבה היחידה לכוח המשיכה של התוכנית. מלבד צוות השחקנים המצוין שפועל לצידה, הסידרה מצטיינת בכמויות בלתי נתפסות של אקשן ברמה ההוליוודית הגבוהה ביותר. לפעמים מדובר בשלוש-ארבע משימות במקומות אקזוטיים, עם ביצועים שהיו גורמים לברוס וויליס להתבייש בפינה.

בעולם התחרותי של הטלוויזיה המודרנית יוצרי "זהות בדויה" היו חייבים ללכת צעד אחד קדימה כדי להבטיח המשכיות בצפייה - קוראים לזה "קליף האנגר", המונח המקצועי לסיום פרק בשאלה הרת גורל שתטריד את שלוות הצופה. על פי רוב נוהגות סדרות להשתמש בקליף האנגר בסופי עונה, כדי לשמור על המתח בקיץ (זוכרים את הצעת הנישואין של ג'ואי לרייצ'ל, בשנייה שרוס נכנס לחדר?). מדובר בכלי יעיל גם כשפרק בסידרה כלשהי מפוצל לשני חלקים.

להבדיל מסדרות כמו "חוק וסדר", בהן סיום פרק סוגר גם את הסיפור, ב"זהות בדויה" חותמים את הפרק בהתרחשות מרעישה או בגילוי לוהט, שגורם לכם להזדקף בספה. נראה אתכם בשבוע הבא, כשתצטרכו לבחור בין המשך עלילות הסוכנת בריסטו וחבריה (מישהו ירה עכשיו בוויל!) לבין החתונה של דוד ויקטור ביקב. "זהות בדויה", מעצם היותה סידרת אקשן-מתח, עושה שימוש בקליף האנגר בכל פרק. ממש כמו "24". ויש להניח שהשימוש הנפוץ בקליף האנגר יחלחל לאיטו לדרמות נוספות. אז תתרגלו.

הפרק האחרון של העונה הראשונה עתיר אקשן, בדיוק כמו שחשבתם. ועוד יותר. בארבעים דקות וקצת נדחסו התפתחויות מרעישות אצל סלואן ואשתו חולת הסרטן, עינויים, פגישה משונה עם באד-מן קזנאו, עוד עינויים ומשימה מטורפת בלוח זמנים שלא יאפשר לאדם הסביר להתענג על ארוחת ביג מק. כדי להקל על הכאב, אני מוכן לגלות - כפי שניחשתם בעצמכם - שוויל לא מת. אבל זה העניין השולי. אם יש לכם לב חלש, תעשו לעצמכם טובה ותקליטו את הפרק. עוד כמה חודשים, כשתראו את שני הפרקים ברצף, תגידו לנו תודה (אבל אם יש לכם פיפל מיטר, תכוונו אותו על ערוץ 2).