"החיוך של אלון": חוויה מרגשת

"החיוך של אלון" היא מונודרמה שנוגעת בפחד ללדת ילד פגוע. אלון, הבן של המספרת, הוא ילד בן עשר, פגוע מוח מלידה, שיושב על כיסא גלגלים, מוזן בזונדה, סובל מהתקפות אפילפסיה וחסר יכולת דיבור. במחזה של חגית בודנקין, שמבוסס על סיפור חייה, מה שנראה כאסון הופך לסיפור מדהים של אהבה והתבגרות.

בניגוד לעצות הרופאים, הוריו של אלון מחליטים ללכת עם הסימן שהוא מעניק להם ליכולתו לתקשר עם סביבתו – החיוך שלו – ומחפשים דרכים לעקוף את בעיותיו הנוירולוגיות. עקשנות ברזל והמון אמונה של אם מצליחים להפוך אותו לא רק לילד מתקשר, אלא לילד שמשתלב בהצלחה בבית הספר רגיל עם חברים בני גילו.

את הסיפור יוצא הדופן מגוללת השחקנית אסנת זיביל באמינות משכנעת ובפשטות הגשה, תוך יצירת הזדהות עמוקה עם מצבה של האם. הבימוי המינימליסטי של אורי וייל והעיטור המוזיקלי של נתן סלור מצליחים להוסיף לאווירה האינטימית והחמה. הביצוע המאופק של זיביל, שכולל גם רגעים של הומור מקאברי ואירוניה עצמית מתוחכמת, מצליח לפרק את המועקה שהנושא מעורר ולתת לאופטימיות העמוקה של אלון והוריו להקרין החוצה, מה שהופך את ההצגה לחוויה אנושית חזקה ומרגשת.

'החיוך של אלון', צוותא תל אביב: חוויה אנושית חזקה