נינט סמל סקס?

יש סקס אחר?

לכישרון יש בוודאי חלק לא מבוטל בהצלחתה של נינט טייב, אבל אי אפשר לבטל את העובדה המפתיעה, שהנערה הצעירה מקריית-גת זוכה לפופולריות גבוהה גם בשל המראה החיצוני שלה. המעריצים מתלהבים לא רק מיפי קולה, אלא גם מהחזיון המלבב שבצפייה בה. אין בכך כל בושה, שהרי כוכבי פופ רבים בעולם מסתמכים גם על מראם החיצוני.

השאלה המעניינת היא, האם עלייתה לגדולה של נינט כסמל מין מסמלת מהפך בטעמו של הקהל הישראלי, או לפחות תוליד שינוי בדרך בה נתפס הטעם הזה בעיני מעצבי דעת הקהל בשוק האופנה והפרסומות. אחרי ששרון אילון כבשה את המסך במידות בינוניות ומעלה, נינט, שממדי גופה בהחלט אינם קרובים לקריטריון הרזון השולט בעולם האופנה, מוכיחה ביתר-שאת שהציבור אוהב, נמשך ומעריך גם נשים מלאות.

טייב, עושה רושם, אינה מתביישת בממדי גופה. להיפך, היא מתלבשת בצורה חושפנית למדי, מנצלת את יתרונותיה הטבעיים ומשפריצה מיניות מרוככת ומעודנת לכל עבר. כולי תקווה שמיטב נערות ארצנו שאינן ניחנות בגיזרת "הירואין שיק" טבעית ישכילו ללמוד מטייב, ויפנימו שיש עוד חזון מלבד הרזון. (גבע קרא עוז)

מה מפריע לטופז ולשילון?

אז מה הפריע ליגאל שילון ולדודו טופז לחייך בסוף השבוע האחרון, אחרי שהפסידו ל"כוכב נולד" במאבק על תואר "תוכנית העשור" של טקס "מסך הזהב"?  נראה שמדובר בעובדה, שאושיות ותיקות שכמותם הפסידו בגדול לתוכנית טלוויזיה בחיתולים. כל הנסיונות לשוות למאבקם בדיעבד צביון אידיאולוגי, נועד לכסות על עלבון כבודם הפגוע ותו לא. הסערה שאחזה בענף הטלוויזיה בשל הכתרתה של "כוכב נולד" כתכנית העשור של ערוץ 2, נובעת בעיקר מכך שלמישהו הזיזו את הגבינה.

אכן, יש מקום להעמיד בסימן שאלה את הכללתה של "כוכב נולד" בקטגוריה שאמורה להצביע על עשייה טלוויזיונית לאורך עשור קיומו של ערוץ 2, אך עם זאת קשה להבין מדוע חיכו טופז ושילון להפסד כדי להלין על כך. הדבר מזכיר במידת מה את הסערה שעוררה זכייתה של הסופרת גייל הראבן בפרס ספיר לפני כשנתיים. הפרס עורר את זעמם של סופרי הקאנון הישראלי שנזעקו להגן על כבודו של א.ב. יהושע שהובס על-ידי הראבן והחרימו את הפרס מסיבות אידיאולוגיות לכאורה. בסופו של דבר, זה הכל אודות האגו. (מרב יודילוביץ')

סטיב לא מגניב?

לבלובית, ווי האב א פרובלם: "המופע של סטיב" ממשיכה לרדת בנתוני הצפייה. אחרי 21.1% בתוכנית הפתיחה, שירדו ל-17.9% בשבוע שעבר, זכתה אתמול (ב') "סטיב" לממוצע של 16% רייטינג בלבד בקרב משקי הבית היהודיים, לפי נתוני הוועדה הישראלית למידרוג. מה שנקרא - לא בתענוגות בכלל. והבעיה היא לא ביום שני של "רשת" (ביאיר לפיד צפו יותר אנשים מב"סטיב", וגם "סקס והעיר" רשמה נתונים יפים).

אז מה, האם כמו כל האופנות החולפות ביעף בישראל (מי אמר עמרם מצנע), כבר נמאס לכם מהריאליטי? נדמה לי שעוד מוקדם להספיד את הז'אנר. והרי עוד נכונו לנו נינטים ושרונים בגרסאות ההמשך, ויש גם לא מעט תוכניות מציאות בקנה של הזכייניות, ודבר ידוע הוא שבישראל אנשים מאוד אוהבים לראות את עצמם/שכמותם בטלוויזיה.

אז מה לא מתקתק במה שהיתה אמורה להיות פצצת הרייטינג של העונה? יכול להיות שכשמדובר במתיחה אחת גדולה, ברגע שזה לא סלבריטי זה פחות מעניין. יכול להיות שמורגש מחסור בתיעוד חייו של סטיב מעבר לסט ובמונית. יכול להיות שהאריזה, שעוסקת הרבה יותר מדיי בהלל עצמי לשילון ולתוכנית, מרגיזה את המזפזפים. ויכול להיות שתיאוריית הקונספירציה, שגורסת שכל התוכנית היא בלוף אחד גדול, ושילון לא עובד על סטיב אלא על הצופים, מרתיעה אותם מלשתף פעולה.

ואולי פשוט יכול להיות - שערו בנפשכם - שפצצת הרייטינג היא פצצת שיעמום? (זוהר ישראל)

לאן ממהרת קרן?

אדם מתיישב לו בערב שבת נינוח וטוב לב על כורסת הטלוויזיה מול המסך הקטן, לוחץ על השלט, מרגיש בבית. משתדל מאוד שלא להתעצבן יתר על המידה מהתכנים המדממים והסיפורים האנושיים המרגשים שנשפכים לו לתוך הסלון. עד כאן רגוע. הוא לוגם מהתה הרותח, חושב תוך כדי הצצה חטופה במסך שהנינוחות המנומנמת שנרקמה בין דן שילון לגאולה אבן, היא בדיוק מה שהוא צריך אחרי שבוע מפרך במשרד.

עוד לא הספיק לעבד את המחשבה הנעימה, והנה מתפרץ למסך פרצופה המבועת של הכתבת המדינית קרן נויבך. אוטוסטרדה של מילים מתקדמת לעברו, שוברת את מהירות הקול ומאיימת לדרוס אותו. כוס התה, מרוב בהלה, משפריצה זרזיפים כתומים-חומים לכל עבר. הוא מקמט את מצחו, מנסה נואשות להבין מה היא אומרת, פניה החמורים אומרים אסון ממשמש, אבל לך תדע מה, לעזאזל, היא אומרת.

"בבקשה, דברי יותר לאט", הוא מבקש מהאשה שעל המסך - ללא הועיל. "גברת, גם כך לחוץ פה, אולי תרפי", הוא מתחנן וכלום. שילוב קטלני שבין טון פסקני ואינטונציות בלתי אפשריות, מימיקה שיכולה להפחיד את שוורצנגר ומהירות הטחת המילים שאינה יכולה לשמר דיקציה סבירה, הן קצת יותר ממה שהוא יכול לסבול ואחרי שנים של הבלגה הוא עושה את המעשה ומחליף ערוץ. אפשר בבקשה לדבר חדשות בלי פאתוס? (לליב שכטר)

האם יש צדק בעולם?

החל מהצלילים הראשונים ברור שמדובר ביצירת מופת. שיר ענק, מושלם. מרגש וכואב. "ותינוק", סינגל הבכורה מתוך אלבום חדש וחורפי של עמיר לב שייצא בחודשים הקרובים, הוא המתכון הבטוח ביותר שתמצאו בימים אלה לחימום הלב.

בינתיים, דומני שהרדיו מעדיף לטחון את פלאסיבו החדש (אם זה היה בפרסומת, זה בטח שיר טוב, לא?), כשעמיר, שתדמית הלוזר מתאימה לו, כנראה, נשכח בצד.

בעיני, לפחות, לב הוא אחד היוצרים הגדולים והמרגשים שפועלים בישראל. השירים שלו הם פנינים קטנות ומופלאות. תמונות חיים מצויירות בקולו העמוק. נכון, הוא מתעקש כמעט בכוח שלא לכתוב להיטים, וגם בשיר הזה לא תמצאו קאץ' שיידבק לכם ללשון ויכריח אותה לזמזם. ובכל זאת - זה שיר נפלא. (גבע קרא עוז)