האמריקנים מגלים עולם

שוק הרכב האמריקני משקף בדרך כלל את הלך הרוח המקומי. וזה אומר ש"מה שיותר אמריקני, יותר טוב". אלא שהפטריוטיזם הזה נפגע קשות כשיצרניות רכב יפניות כמו טויוטה והונדה החלו לייצר מכוניות באמריקה, והאמריקנים גילו פתאום שמכונית ממוצא זר היא אפשרות רכישה כדאית.

מהפך של ממש נרשם בשנת 2001, כאשר מכוניות "תוצרת חוץ" הציגו נתח מכירות של למעלה מ-50%, יתרון שצפוי להגיע ל-55% השנה. למעשה, שלושת הגדולות של דטרויט - ג'נרל מוטורס, פורד וקרייזלר - מרוויחות כיום כסף באופן כמעט בלעדי ממה שמכונה בארצות הברית "משאיות": כביש-שטח (SUV - Sport Utility Vehicle), מיניוואן, פיק-אפ, וואן וקרוס-אובר (מכונית המשלבת אלמנטים מכמה קבוצות שונות). למטרות הבהרה נתייחס אליהם בהמשך הכתבה כ"מכונית פנאי".

האיום

אבל גם בתחום הכל-כך אמריקני, אופנת הכביש שטח והמיניוואן (שהומצא על ידי קרייזלר לפני 20 שנה), לא יכולים היצרנים האמריקנים להנות ממנוחה ונחלה. בעשרת החודשים הראשונים של השנה שעברה, מכרו יצרנים לא-אמריקנים 24% מסך 7.3 מיליון מכוניות הפנאי, ואילו בתקופה המקבילה השנה עמד המספר הזה כבר על 27% מתוך 7.5 מיליון מכירות כוללות.

ואם זה לא מספיק, מכוניות הפנאי של היצרנים הזרים נמכרות קרוב מאוד למחירי המחירון המומלצים (גם מכוניות חדשות בארה"ב יכולות להימכר מתחת למחירון), כאשר התוצרת המקומית נאבקת להימכר גם ב-5% מתחת למחירון בגלל פופולריות נמוכה יותר.

ואם צריך חותם גומי למצב הרע בו נמצאת התעשייה האמריקנית המקומית, הנה דוגמה מהשנה האחרונה: השנה קנו האמריקנים 210,000 מכוניות פנאי, עלייה של 3% לעומת השנה שעברה. יצרני רכב מאירופה ומאסיה אחראים לכל הגידול הזה, ובנוסף "גזלו" 40,000 מכירות משלושת הגדולות של אמריקה. וזאת כאמור בזמן שהדילרים מצליחים למכור את התוצרת הזרה במחירים גבוהים יותר.

אסיה-אירופה

בשנה האחרונה, מגלים נתוני המסירות העדכניים לאוקטובר, עלתה רמת המכירות של מכוניות הפנאי האירופאיות ב-38% וזו של האסייתיות עלתה ב-14%. ג'נרל מוטורס, פורד וקרייזלר איבדו אחוז אחד לפחות באותה התקופה מהיקף המכירות שלהם.

"אני מתעורר באמצע הלילה עם זיעה קרה", אומר אנליסט מכירות בפורד לעיתונות האמריקנית, ומוסיף כי איך שהמגמה נראית כעת קשה להעריך האם השתלטות היצרנים הזרים תיבלם.

המשיכה למכוניות הפנאי הזרות - שנובעת בעיקר מתדמית האיכות והאמינות שלהן - עוברת את הציבור הרחב בארצות הברית ומגיעה אפילו לאנשים בעיר המכוניות דטרויט. ברנדה גורדון ובעלה, שכיר בחברת משנה של קרייזלר, מספרים ל"דטרויט פרי פרס" כי אפילו לא הרגישו צורך לבחון את מכונית הטויוטה שרכשו לפני שקנו אותה. "היו לנו טויוטות בעבר, ומעולם לא היתה כל בעיה איתן", אמרו הלקוחות המרוצים. אלו הם בדיוק האנשים שחייבים להדליק נורה אדומה מהבהבת לתעשיית הרכב האמריקנית.

אחרי הכל, לא מדובר כאן בלקוחות רגילים כי אם באנשי התעשייה המקומית שמעדיפים את התוצרת הזרה - למרות שעבורם בדרך כלל קיימות הנחות ניכרות לתוצרת המקומית, ולמרות פטריוטיזם, למרות גאוות היחידה. אם לוקחים לתשומת הלב שמכירות מכוניות הפנאי הן הלחם והחמאה של רווחי שלוש היצרניות האמריקניות הגדולות - נראה מצבן כהולך מדחי אל דחי.