אין מקום בטוח

הפיצוץ תפס אותי מול המחשב. זה נשמע כמו בום על-קולי. ידעתי מיד שמדובר בפיגוע. יצאתי לחלון וראיתי את כל השמיים מכוסים בעשן. זה לא משנה איפה אתה חי, שום מקום כבר לא בטוח.

אני ממהרת לבית הספר של הילדים לראות אם הכל בסדר. אמא לבנונית ואמא אמריקנית מקבלות את פני. הן רואות בי ובמדינת ישראל אחראיות למה שקורה להן במדינה. ולא משנה שהיו כאן פיגועים בעבר של המחתרת הכורדית ושל ארגונים אחרים, מבחינתן הפיגוע הוא נגד ישראל. הם תולים בנו את האשמה. זו הרגשה נוראית,

אם עד היום ידעתי לייצג את המדינה בכבוד בכל מקום אליו נסעתי, היום אני עומדת מול שוקת שבורה. אני מפחדת, אי אפשר לדעת מה הם יעשו כשהם רואים בנו אשמים.