מהות הדיאלוג בזוגיות
זוגות רבים אינם נוגעים בנושאים האמיתיים של הנישואים שלהם ובדרך זו הם מונעים מעצמם את ההזדמנות לנצל את הפוטנציאל של קשר הנישואין לצמיחה אישית של כל אחד מהם.
נישואים הם למעשה אחד הכלים הטובים להפוך אדם לשלם, אך במציאות זה לא קורה. לא אחת הקשר הזוגי הופך לזירה של משחקי תפקיד, לדפוסים נוקשים, לניוון ולשעמום. במקום לקדם אחד את השני, בני הזוג משקיעים את מרצם בניסיון לשנות את בן הזוג. בקשר הזוגי אנחנו מביאים את עצמנו בצדדים החזקים והחלשים על מנת ליצור איזון. בקשר יש מקום להתפשר. את תהליך ההתפשרות בחיי הנישואין יש לעשותו ע"י דיאלוג בריא בין בני הזוג.
רונית, נתן ושלושת ילדיהם ניהלו מדי יום מריבות וויכוחים בלתי פוסקים. הטיפול בילדים דרש הרבה. רונית לקחה על עצמה באופן טבעי יותר. היא זכרה פגישות כשנתן שכח, היא שמה לב לדברים החסרים במקרר, כשנתן לא היה ער לכך. היא דאגה לברר האם הילדים נהנים בגן ובבית הספר, הלכה לפגישות עם המורות. נתן בכלל לא חשב על זה. היא ניסתה ללחוץ עליו להשתנות, מדי פעם יזמו פרויקט חדש, הם היו מחליטים כי נתן יהיה אחראי על משהו. אבל עד מהרה רונית שמה לב, כי נתן מתרשל בתפקידו.
עם הזמן הבינו רונית ונתן כי הם מפתחים מתכונת מסוכנת. נתן תמיד אכזב את רונית ורונית תמיד הייתה מאוכזבת. הם הניחו כי המריבות סובבות כנראה סביב משהו יותר חשוב מקניות והחלו לשוחח על כך. רונית הבינה כי נוח לה יותר "לעשות דברים בעצמה" היו לה אמות מידה גבוהות והיא חששה לתת למשהו אחר לקחת את העניינים לידיו. היא העדיפה להיות בשליטה וזה חייב להיות לפי דרכה.
היא הבינה כי לומר "קח אחריות", התכוונה בעצם ל"עשה את הדברים בדרכי". כיצד יכול להיות מישהו אחראי ולתת ביטוי לעצמאותו תוך כדי שהוא מנסה לרצות משהו אחר? רונית החליטה לתת לו חיזוקים ומחמאות בכל פעם שניסה להיות אחראי יותר ולהשקיע יותר בבית.
לאחר ששוחח עם רונית, הבין נתן שנוח לו יותר לתת לה לקחת את השליטה לידיה. מאז ומתמיד הניח להוריו לעשות דברים למענו, ואף שנהג להתלונן על כך ושנא שמתייחסים אליו כאל ילד, העדיף למעשה לתת למשהו "גדול וחזק יותר" לקחת על עצמו את כל ההחלטות והטעויות.
הוא החליט לנסות לעשות יותר ולא לתת לעובדה, שלעיתים ביצע דברים בצורה לקויה, להפריע לו בכל זאת לנסות. נתן אמר לעצמו, "אז מה אם אני אשכח דברים בזמן עריכת הקניות? העיקר שאני מנסה!". עם הזמן נתן רכש ביטחון והפך להיות אחראי יותר. רונית הירפתה משליטתה וגילתה, כי הדבר קל יותר כשדודי נעשה אמין יותר.
הצורך הסמוי שלה שמשהו אחר יטפל בה, ויקבל את ההחלטות בשבילה ויאפשר לה להשתעשע ולהיות קלילה יותר, החל לבוא על סיפוקו. היא הייתה פחות מתוחה ויכלה לצחוק יותר ולהכניס שינויים גדולים וספונטאניות לחייה.
נתן גילה כי הצורך שלו בעצמיות ובעשיית דברים על פי דרכו החל לבוא לידי ביטוי. הצורך שלו ביציבות ובהשקעה מרוכזת בקשר נענו אף הם והדבר אפשר לו להרגיש פחות כמו ילד ויותר כמו בוגר.
המסר למעשה מאוד ברור - בני זוג צריכים להתאים את עצמם ללא הרף למצב משתנה וזאת על מנת לשמור על האיזון של ארבעת הניגודים הבסיסיים בקשר זוגי. ה"אני" לעומת ה"אנחנו" - איך להיות "אני" ועם זאת להיות גם חלק מ"אנחנו". בתחילת הקשר אנחנו מותרים מעט על "האני" בשביל ה"אנחנו", אך האישיות שלנו באה ותובעת את ה"אני".
במצב שה"אני" תופס נוכחות גדולה מדי, כל אחד מבני הזוג שקוע בעצמו ולא משאיר זמן גם ל"אנחנו". כשזוג מתעלם מן הצורך של כל אחד להיות קצת "אני" ומקדש את ה"אנחנו" במחיר ה"אני". אפשר להיות קרוב ורחוק ועדיין להנות מהמרחב האישי וגם להיות במגע. דבר שאמור לענות על הצרכים האישיים יחד עם הצרכים ההדדיים.
כיצד לחוש בטוח ולא לאבד את הריגוש? אנו זקוקים ליציבות ולסדר. ביטחוננו מבוסס בחלקו על המשכיות. על נישואין צריך לעבוד הקשר האמיתי לא קורה מאליו, אלא דורש טיפוח והשקעה. זוגות רבים חשים תסכול על השקעתם הקדולה, אך התרומה היא קטנה. התשובה הינה עבודה רבה. הרי מי רוצה לבוא הביתה מהעבודה לעוד יום עבודה? מרביתנו רוצים לצפות בטלוויזיה, לאכול, להיות עם חברים, ללכת לסרט. הדבר האחרון שאנשים רוצים זה "לעבוד על הנישואין שלהם".
אנשים מבלים יום שלם בעבודה ועושים את המיטב כדי לא לכעוס על הזולת, לרצות את המנהל. ברגע שהם מגיעים הביתה הם רוצים להיות "הם" שפירושו לא להיות נחמד תמיד, להתרגז לפעמים, לא להיות כה רצינית ולבטח לא מעוניינים להתמודד עם אדם אחר, שגם מעצבן לפעמים.
בתחילת הנישואין הם כמו משחק. המשחק אינו זמני וחסר גבולות. כשאנחנו משחקים אנחנו חופשיים וספונטניים. תבנית המשחק אינה עוסקת במטרות, תוכניות או בהגיון. היא קשורה לרגשות ולחוויה. בנישואין אנו מקימים בית חדש ויש את האפשרות להרגיש חופשי, ספונטאני, אך כדי לחוש בטחון בתוך הקשר יש לעצב אותו ואז בא המקום לעבודה בקשר.
מכאן אנחנו חוזרים אל המהות של הדיאלוג הזוגי כמשהו שחייב להתקיים על מנת לאפשר עבודה על הנישואין. על הדיאלוג להיות יעיל ובריא, אין זה המקום להופכו לשדה קרב בין בני הזוג. קיום דיאלוג בריא מצריך כלים הקשורים בתקשורת, בפיתרון בעיות וישוב קונפליקטים. המיומנויות האלה מתפתחות עם הזמן במהלך הנישואין, כל עוד אנו מגלים נכונות גם להתפשר.
חשוב לציין, כי אין צורך לחכות עד שהבעיות יעצימו את עצמן. מומלץ לפנות לייעוץ כאשר הבעיות עוד קטנות ואז נגרם פחות נזק לקשר הזוגי וניתן לשקמו. כדאי לזכור כי גירושין אינם תמיד הפתרון האידיאלי.
