שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    סיאט ליאון TDI - הסולר עלה לה לראש

    סיאט מוסיפה גרסת דיזל חמישית לליאון, עם נתוני ביצועים מרשימים. העובדה שלארץ היא לא תגיע, מסבירה שוב שמוטוריקה היא עניין של גיאוגרפיה

    אורכו של נחש האספלט המטפס מחוף הים הספרדי אל הכנסייה העתיקה בגואדלסט, לא עולה על 20 ק"מ. אבל, בדרך הלא-ארוכה הזו הוא מטפס למעלה מ-1,100 מטרים. ובספרי ההדרכה למטפס הרים מוטורי, כתוב בבירור שלטובת כביש שכזה, כדאי להצטייד במכונית שופעת כוח ומצטיינת בהתנהגות.

     

    במצב שכזה ובמקום כה מזמין, אתם לא רוצים למצוא עצמכם משתרכים באיטיות מעצבנת מאחורי אוטובוס מנומנם, שמוביל פנסיונרים גרמנים מדושנים לתצפית. ולכן אני שמח לגלות על ישבנה של סיאט ליאון את האותיות "TDI", בעיקר כי שתי האחרונות צבועות אדום...

     

    עוד דיזל

     

    רגע אחד. מדובר אמנם בליאון מונעת דיזל עם 130 כ"ס, אחת נוספת במבחר יוצא הדופן של היצרן הספרדי. אבל בעצם, כבר הייתה לנו אחת כזו, או שלא. אחרי הכל, קצת קשה לזכור כי המכונית הזו, ששיווקה באירופה החל זה עתה, נבדלת מכל שאר אחיותיה למשפחה – אלה עם 68, 90, 110 ו-150 כ"ס. אז גרסת דיזל חמישית?

     

    לנו זה נראה מעט מיותר אבל שימו לב לנתונים. בספרד למשל הגיע נתח הדיזל ל-57% מכלל המכירות בשנה האחרונה. בסיאט עצמה נוטלות לוגמות הסולר 70% מכלל המכירות. בליאון עצמה? לא פחות מ-82% מכלל הקומפקטיות שנמכרו בספרד מונעות דיזל. וזה כבר מסביר מצוין מדוע מתעקשת סיאט לצופף עוד יותר את השורות.

     

    קצת טכניקה

     

    הליאון הוצגה ב-99', והיא למעשה אחותן הספרדית לפלטפורמה של פולקסווגן גולף היוצאת (דור IV), אוקטביה של סקודה, אודי A3 הקודמת והטולדו של סיאט עצמה. בסיס הגלגלים (251 ס"מ) זהה, מערך המתלים (מקפרסון מלפנים, קורת מתח מאחור) דומה. חוץ מזה, גם את המנוע אנו מכירים מהאחיות השונות, כמו-גם ממכוניות גדולות (פאסאט) או קטנות יותר (איביזה) בקונצרן. ואגב, כמו באיביזה, גם כאן משודך המנוע לתיבה ידנית בעלת שישה הילוכים.

     

    חיצונית אין הרבה חדש מהמקור. הליאון עדיין נעימה לעין, ולטעמי לפחות, היא ה"גרסה" בעלת חמש הדלתות הנאה ביותר בקונצרן. היא בוודאי נראית צעירה ותוססת מכולן, בעיקר כאשר היא חמושה בחישוקים קלים במידה "16, וצמיגי 205/55 נדיבי גומי. מוזר אמנם שיצרן המתהדר מאז ומעולם בלהט לטיני, אינו מציע גרסת שלוש דלתות. זה חבל, אבל אנחנו מוותרים.

     

    איכותית

     

    גם ממושב הנהג מסבירה הליאון פנים. למרות שהיא וותיקה מהאיביזה החדשה בה נהגתי מוקדם יותר, היא מציעה תחושה איכותית בהרבה. הפלסטיקה נעימה יותר לעין וליד, וכך גם גלגל ההגה הספורטיבי ובורר ההילוכים הממוקם היטב. מלבד זאת מזכירים קווי העיצוב את אלה שפגשנו בעבר באודי, ובעיקר ב-A3. וזה כולל גם לא מעט מתגים ומערכות, כמו בקרת האקלים, שהגיעו היישר מחטיבת היוקרה של קונצרן פולקסווגן.

     

    בהתאם, הנדסת האנוש טובה, למעט חיווי תאורת ערפל קלוקל ומיקום מוטעה של מתג ניתוק בקרת היציבות. התפעול נעים ונוח, גם אם לא מדובר במילה האחרונה בתחום. ובכל זאת, נעים מאד לשבת בליאון, אם כנהג או כנוסע. ובמכונית ההדגמה האווירה מזמינה יותר, בזכות שפע עור וכיוון חשמלי למושבים.

     

    סולר חם

     

    32 שניות בדיוק לאחר סיבוב המפתח, פחות 220 גרם גומי חרוך, ואני מתחיל לברך על בקרת היציבות. 130 סוסים אולי לא נשמעים הרבה, אך 31.6 קג"מ הם בהחלט המון כוח בצמיגים הקדמיים. וגם אם הליאון מעט כבדה מהאיביזה העושה שימוש באותו מנוע בדיוק, הרי שנתוני הביצועים אינם שונים בהרבה. 9.8 שניות ל-100 קמ"ש ו-205 קמ"ש של מהירות מרבית. מרשים מאד.

     

    אלא שלמרות האש והצלצולים והכוח הרב, יחידת ה-TDI החדשה בגולף ובאודי A3 החדשות אפילו טובה יותר. לא רק שהיא חזקה יותר, אלא בעיקר שקטה וחלקה לשימוש. המנוע הזה הוא עדיין מהחזקים ביותר מסוגו, אך אינו שקט במיוחד, והוא רועש גם כאשר אינו תחת עומס. וכמו בלוגמי סולר רבים התגובות למצערת לא חדות מספיק, והשהיית הטורבו אינה נעימה, בעיקר לאור פרץ הכוח המגיע בעקבותיה.

     

    אבל על האוטוסטרדה נמצאת הגבירה הספרדית במיטבה: המעבר מהילוך חמישי לשישי בתיבה אולי סובל מחוסר דיוק, אבל לחיצה קלה על המצערת והליאון חולפת בקלילות על פני סימן ה-160. רק צפונית ל-180 יורד הקצב, ובכל זאת אני מגלה כי צריכת הסולר עומדת על 10 ק"מ לליטר. שוב מרשים.

     

    שלדה קרה

     

    מגוון הפיתולים בהם אני פוגש, יחד עם ערפל כבד, לחות, ובעיקר אזהרה ממוחשבת בלוח המחוונים על קרבה מסוכנת לנקודת הקיפאון, אינם מתכון מעודד במיוחד. גם לא כאשר מתחת לרגל עומדים הכן שפע קג"מים, המגיעים לגלגלים הקדמיים ומזיזים שלדה שאינה מהטובות בנמצא.

     

    למעשה בעיקר המנוע החזק חושף סדקים בהתנהגות הליאון, שלפתע, אולי עקב נקודת ייחוס חדשה עבורי כמו גולף חדשה או אפילו פוקוס נוכחית, מרגישה מיושנת. ההגה אינו חד מספיק, תנודות המרכב אינן מרוסנות, וממושב הנהג נראות זוויות הגלגול מוגזמות מעט.

     

    וזה עוד לפני תגובה נרפית לשינויי כיוון, ותת היגוי בולט. לכן כדאי גם כאן לשמור על בקרת יציבות במצב פעיל, ולוותר בינתיים על תענוגות מוטוריים, גם אם המראה הדינמי מושך אתכם לכיוונים אחרים.  כי הליאון, שמייצרת אמנם אחיזת כביש גבוהה, מסתפקת בהתנהגות צפויה ומאוד בטוחה אך לא יותר מכך.

     

    לא אצלנו

     

    הליאון צעירה למדי בעולם הרכב. היא בסך הכל בת ארבע, ולכן מפתיע כל-כך לגלות כיצד בהיבטים מסוימים, בעיקר ניהוג, התחושה בה מבוגרת ומיושנת מעט. זה בולט במיוחד על רקע המשתמשות בפלטפורמה החדשה של פולקסווגן - גולף ואודי A3, ויהיה נכון גם במקרה של הסלסה העתידית והסקסית.

     

    ולכן הייתי ממליץ לכם לשכוח לרגע מהמראה הדינמי, מההבטחות וההצהרות, ולשים לעיצוב הנאה של המכונית, עם תא הנוסעים המהודר, וביצועי מנוע מצוינים, הגם שהיא אינה ספורטיבית במיוחד. כל זאת כמובן, כאשר מדברים על אירופה.

     

    כי בהיבט הישראלי, היא פחות או יותר לא קיימת. ראשית, כי ליאון אינה מיובאת לכאן בגרסאות דיזל. שנית, אצלנו לא ימצאו מספיק נהגים שיעריכו תיבה ידנית (כי הרי אין כאן אוטומטית...), אפילו עם שישה הילוכים. וזה גם לא רלוונטי להניח כי לאור המחיר באירופה, אצלנו היא צריכה לעלות כ-150,000 שקלים.

     

    כי למרות שזה לא מחיר מציאה, לעומת גולף דור קודם עם מנוע זהה, היא זולה ב-30,000 שקלים לערך. אתם יודעים מה, על רקע המבחר המקומי זו אפילו מכונית ייחודית. אלא שכמו במקרים רבים אצלנו, עבור הקהל המקומי היא כנראה ייחודית מדי.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    סיאט ליאון 2003 TDI
    סיאט ליאון 2003 TDI
    סיאט ליאון 2003 TDI
    סיאט ליאון 2003 TDI
    סיאט ליאון 2003 TDI
    ynet רכב בפייסבוק
    לוח winwin
    מומלצים