אבנים שהפכו לאתרי זחילה והשתטחות

היות שבגלל מגבלות הגיל רכשתי את ידיעותי הדלות רק אחרי קום המדינה - שזה אגב אחד הביטויים המעיר את היצרים הסוציו-פוליטיים הקמאיים ביותר, משל הביטוי המקראי "שנתיים אחרי הרעש" או "ויהי ביום ההוא נאום אדוני צבאות" וגו' - לא תיארתי לעצמי בימי בורותי המוקדמת שעל הגבעה דלילת העצים ועשירת הקוצים הזו חיו בני אדם.

לימים, משהפכה הארץ בעיני מסיסמת אולפנה של מערכת החינוך למקום אמיתי שחיים בו, ויש לו גם סיפור היסטורי ואנושי ענק, למדתי שעל הגבעה הזו חי עד 'קום המדינה' (וגו') כפר קטן בשם כפר ענאן, וחשיבותו הגדולה - הפלא ופלא - אינה בגירוש 59 תושביו אלא דווקא בכך שחיו כאן עוד בימי הטורקים יהודים של ממש.

התפקיד הנצחי של כפר חנניה 

אנחנו אוהבים למכור לעצמנו את הסיפור כאילו הם צאצאי היהודים הגליליים, שמעולם לא גלו מארצנו. גם אם יבוא שמאלן רשע ויאמר שקיימת אפשרות שיהודים אלה, שנדמו בכל לערבים ואף נקראו מסתערבים בשל כך (מבלי שנזדקקו לבצע בשכניהם סיכולים ממוקדים) אינם דווקא מצאצאי קודמי קודמינו, מיד יקומו מגיני טוהר הגזע ויעידו באותו ספקן שהוא בן בליעל. ובכל זאת, הספק באשר למוצאם קיים. אבל אין כל ספק באשר לקדמותם ולמשך הזמן הרב אשר בו ישבו יהודים בכפר זה, קיימו מנהגי תפילה בבית כנסת,

עסקו בלימוד תורה, בקטטות עם אנשי פרוד הסמוכה על שימוש במקור המים המשותף לכפרים, עסקו בחקלאות ואף העלו מיסים למי שצריך להעלות לו מיסים, בין אם זה לבית המקדש בירושלים או למשמרת הכהונה יכין שאולי התגוררה כאן אחרי חורבן הבית, או לסולטן הטורקי, שמרשימות מוכסיו אנו למדים על 18 משפחות יהודים שחיו כאן לפני קצת יותר מ-400 שנה.

יהודי הכפר עסקו גם בייצור המוני של כלי חרס וקדרות (ליפסא בלשון חכמים), שהיו משל בכל הארץ לאיכות. אלא שכל זה מחוויר לעומת התפקיד הנצחי שכפר חנניה מילא בתולדות הגיאוגרפיה ההיסטורית של ארצנו, וכה נאמר במשנה שביעית: שתיים הן ארצות הגליל, מכפר חנניה ולמעלן כל שאינו מגדל שקמין - גליל העליון; מכפר חנניה ולמטן כל שהוא מגדל שקמין- גליל התחתון; ותחום טבריא הוא העמק.

מן הסתם, רצח בן המלמד של קהילת הכפר בידי נבל ערבי שחמד את בגדיו, עת שחזר מביקור בקבר צדיק בחיפה בשנת 1578, היה האות לנטישה האיטית אך הסופנית של יהודי המקום. אך ראו זה פלא, מה שלא הצליחו הרשעים אף פעם זה להשכיח את מתי המקום הנכבדים שמילאו את סביבותיהם חמרים חמרים, בין אם חיו כאן באמת ובין אם לאו.

העובדות לא מבלבלות את הוועדים

קברו של התנא אבא חלפתא - מכובד שבמכובדים ונצר ליונדב בן רכב מן התנ"ך, אשר קברו חוסה בצל אלון תבור ענק בן כ-500 שנה בצומת חלפתא הסמוכה - מוכר מאז פטירתו כאן לפני כמעט 2,000 שנה. אין לך היום חוגג אחד בדרכו להילולה דרש"בי שלא עוצר כאן ומתנה צרותיו באוזניו המלאות עפר של הקדוש שאת קברו קראו בני ישמעאל אבו אלחג'ר אלאזרק (בעל האבן הכחולה). כך גם קברו עתיק היומין של האמורא רבי יעקב דכפר חנין, אלא שההוא גם נשתכח מן המסורת הפעילה וגם, על אף שנקרא בערבית 'קבר בנאת יעקוב', הפך אצל מומחי הוועדים להצלת קודשי ישראל, שממציאים צדיקים וקברי צדיקים בכל פינה שבה עכו"ם ובן ברית רואים צל של קדושת אבן ורגב, לקברו של אליעזר בן יעקב.

זה, אגב, נשקף אל הכביש הראשי, חוסה בצל שני עצי אלה אטלנטית עתיקים ואדירי ממדים, ומערת הקברים העתיקה שבו הפכה לאתר זחילה והשתטחות רבתי אצל כל מי שמוכן למלל את שחור עקותיו אל מול כוכי הקבורה החלולים במעבה הסלע.

אותו בר מינן נקרא גם אליעזר קב ונקי, שספק רב אם זוחלי המחילות הבאים אצלו היום יודעים שבעצם הוא שני אנשים. האחד חי בימים שבית המקדש עדיין היה קיים והשני חי ונכנס לספרי קדמונינו רק כשבעים שנה אחרי מותו של הראשון, אלא שלא זוחלי המחילות שלנו וועדי הקודש יתבלבלו מהעובדות.

ועוד מן הקברים המופלאים שבמקום קברו של 'אבו זינה' (היפה) שהפך להיות בדור האחרון לקברו של חנניה בן עקשיה, שאנו אומרים אחרי פרקי אבות את מאמרו הנודע "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". נעלה על כולם - כי בעבורו יש להעפיל במעלה הגבעה עד לקודקודה - זכריה בן הקצב, תנא מימי הבית שדקדק בדיני אישות וטהרת נשים וכנראה הוא אבי הגישה האוסרת אישה לבעלה ולבועלה גם יחד מסיבות שהצנעה יפה להן.

על אף הקושי, לכאורה, להעפיל אל 'קברו' של זה, אין זה מרתיע את חסידי ברסלב הבאים אצלו ואומרים 'תיקון הכללי', וכדרך הנבלים זוללים וסובאים ומשאירים טינופתם להתגולל ברוח יחד עם שרידי חוברות 'התיקון' ופרוספקטים המאיצים לקנות את הספר 'דרך השידוך', ספר היפה להחפצים שזיווגם יעלה יפה. אמן.

איפה זה

במפת טיולים וסימון שבילים גליל עליון (מס' 2), כ-300 מטר ממזרח לצומת חלפתא, במפגש כביש 58 עם כביש 806.