שוורדנדזה: יש לי אהבה ענקית לישראל
כשהוא מתקשה להסתיר את אכזבתו, מספר שוורדנדזה מביתו בגרוזיה על הדחתו. "לא רציתי להיכנס להיסטוריה כנשיא ששפך את דם עמו". על ישראל יש לו רק מלים חמות: "המדינה שלכם תופסת מקום מיוחד בלבי. הייתי בורח לישראל, אילו הייתי צריך"
בניגוד לשמועות, לא נמלט שוורדנדזה מגרוזיה. הוא מתגורר בבית פרטי בפרבר של טביליסי הבירה, ולטענתו הוא רוצה לנוח מפוליטיקה ולהתחיל לכתוב ספר זכרונות. הבוקר (יום א') מפרסמים "ידיעות אחרונות" ו"וסטי" ראיון מיוחד עם שוורדנדזה.
"אילו הייתי רוצה לעזוב את גרוזיה, הייתי עובר לישראל. יש לי הרבה חברים בכל העולם, אבל המדינה שלכם תופסת מקום מיוחד בלבי, ואני לא מפסיק להתפעל ממנה. יש לי אהבה ענקית וכבוד כלפי העם היהודי", אמר הנשיא לשעבר בפתיחת הראיון.
"חסרו לי רק שלוש שנים. עוד שלוש שנים, והכלכלה היתה מתחילה לעבוד. הפרויקטים הגדולים, שבהם הושקעו הרבה משאבים ומאמצים, היו מתחילים להניב רווחים, והמדינה היתה מתחילה לעמוד על הרגליים. גרוזיה היתה זקוקה לשוורדנדזה רק לעוד כמה שנים, ומהבחינה הזו אני מנוצח. אבל כאדם שאף פעם לא פעל בניגוד לעקרונותיו – לא בחיים ולא בפוליטיקה – אני המנצח ללא תנאי".
מדוע לא עצרת את כל זה על ידי הכרזה על בחירות חדשות או על ידי הטלת איסור על האוטובוסים של המפגינים להיכנס לעיר?
"יכול להיות שכך זה נראה מהצד. מבפנים זה נראה אחרת. כשתומכי האופוזיציה התחילו בהפגנות, המטרות והדרישות שלהם היו אחרות לגמרי מאלה שהם הציבו בסוף. ואחר כך הם פלשו לפרלמנט. תארי לעצמך: אני עומד על דוכן הפרלמנט, עומד לסיים את נאומי, ופתאום אני רואה אותם מתקרבים אלי. בעצמי לא הייתי עוזב, אבל שומרי הראש שלי – כולם בחורים אמיצים – שמו לב שלרבים מהפולשים היו אקדחים בידיהם. את ההחלטה הזאת קיבלו שומרי הראש. הם לקחו אותי וסילקו אותי מהמליאה.
"כשיצאנו מבניין הפרלמנט, ראיתי גם הפגנה של כ-7,000 תומכים שלי. אז עוד חשבתי להכריז על מצב חירום, שמאפשר לי להפעיל צבא ומשטרה ולהגביל את חופש העיתונות. אילו הייתי סוגר את 'רוסטבי 2', ערוץ טלוויזיה אנטי-ממשלתי קיצוני, לא היתה פה שום מהפכה. אבל לא רציתי ללכת בדרך הזאת ולא הכרזתי על מצב חירום. הגעתי למסקנה שכל זה לא יועיל, כי הצעירים שלנו כבר התחממו. את צודקת שהיה קל מאוד להבריח את ההתקהלות הזאת, אבל חששתי שיישפך דם".
שמעתי שכוחות הביטחון ידעו על ההפיכה שבדרך. שמעת על ההתרעות האלה?
"לא היו לכוחות הביטחון שום התרעות על כך. היו להם התרעות רק על ניסיונות להתנקש בחיי, לא על הפיכה".
איך אתה מגדיר את מה שקרה: מימוש רצון העם? הפיכה? או בגידה מצד תומכיך, כולל כוחות הביטחון?
"אין לי ולא יכולות להיות לי טענות כלפי כוחות הביטחון של גרוזיה. הם אינם אשמים במה שקרה ולא יכלו לעשות יותר ממה שעשו. תראי, הם לא המוסד הישראלי, שיודע על מה חושב כל בן-אדם בקצה השני של כדור הארץ. לצערי, אין לנו בינתיים שירותי ביון ברמה כזאת. איך אני מגדיר את מה שקרה? ברגע שהחלה הפלישה לפרלמנט, אמרתי שמדובר בניסיון הפיכה".
עכשיו אתה ממלא את רצון העם?
"לא היתה לי ברירה אלא להתפטר. לא רציתי להיכנס להיסטוריה כנשיא גרוזיה ששפך את דם עמו. האמנתי שהתפטרותי היתה הרע במיעוטו לעמי. אני אפילו מוכן לעזור למנהיגים החדשים, בתנאי שהם ישמרו על האינטרסים של העם. אם הם יפרו אמונים – יהיו בחירות חדשות".
איזו מדינה תמכה כספית ב"מהפיכת הקטיפה"?
"אני לא יכול להצביע על מדינות, רק על ארגונים ובהם שלוחה של קרן סורוס בגרוזיה. קראתי את התקנונים שלהם, קראתי בקפדנות על מטרותיהם ועל עקרונותיהם, אשר יובילו בדיוק לאותו מצב שהיה ביוגוסלביה. אני מזועזע איך ארגונים בינלאומיים יכולים להתערב בעניינים פנימיים של המדינות בצורה גסה כזאת ובקנה מידה כזה. והם גם השקיעו הון תועפות בזה. אין אני יכול להגיד לך מספרים מדויקים, אבל שגריר אחד סיפר לי כי מדובר ב-2.5 עד 3 מיליון דולר".
למה לא עזבת? למה לא עברת לגרמניה – שם היו מקבלים אותך בכבוד מלכים?
"קנצלר גרמניה אמר לי כי הוא מזמין אותי להשתכן אצלם לכל החיים. אבל כפי שכבר אמרתי לך, אין לי תוכניות לעזוב את המדינה. ברצון רב אבקר אצלכם בישראל, אבל לגור אני אחזור לכאן. חזרתי לגרוזיה כשהכל בער פה. עכשיו המצב לאט לאט משתפר, ויש לנו כבר מדינה. איך אני יכול לעזוב את זה?".
אינך דואג לביטחון האישי שלך בגרוזיה?
"אני לא בטוח שאין שום סכנה בשבילי, אף על פי שההנהגה החדשה אומרת כי המדינה תדאג לי כנשיא לשעבר, ויהיה לי הכל, כולל שומרי ראש. אני חושב שהם בעצמם צריכים להיות מעוניינים שאשאר בחיים. אני מקווה שכך חושבים במדינות רבות, כולל במדינת ישראל. ואם הכל יהיה רע מאוד, אז אמות בגרוזיה".
יש סיכוי שעוד תחזור?
"אני צריך זמן כדי להתמקד בכתיבת ספר הזכרונות שלי. פעם אמר לי ראש עיריית ברלין שגרוזיני אחד חילק את גרמניה (סטלין), וגרוזיני אחר איחד אותה (שוורדנדזה, שהיה שר החוץ של רוסיה בעת שגרמניה התאחדה). עניתי לו: 'לא ידעת שפוליטיקה גדולה לא עושים בלי גרוזינים?' ודאי שזו הגזמה. כל זה קרה לא רק בזכותי, לא אני לבד עשיתי את זה. אבל אני גאה שעשיתי רבות למען הפלתה של חומת ברלין, יציאת הצבא הסובייטי מאפגניסטן ושיקום גרוזיה. ויש לי מה לספר. לכן אין מקום לחזרתי לפוליטיקה. את חושבת שאזכור את כל זה כשאגיע לגיל 120?".
לפנייה לכתב/ת 
