הביטחון של רנו (פרק א')

איך שלא תביטו בתעשיית הרכב של היום, נושא הבטיחות בדרכים נחשב שם למעניין ביותר, מכל הבחינות. וכמובן, לא רק מהצד המגן עלינו ועל שאר הנוסעים במכונית, אלא גם - יש ציניקנים האומרים בעיקר – מהצד הפיננסי. כי אתם יודעים איך זה בשוק תחרותי כל-כך. הקהל ירצה לרכוש? אנחנו (מאד) נשתדל לספק.

ציונים טובים וגבוהים במבחני ריסוק השוואתיים עושים רושם על הלקוח באולם התצוגה? נהדר, נדאג לכך שהמכוניות שלנו ישיגו תוצאות גבוהות במיוחד. העובדה שבדרך, אתם ואנחנו יוצאים נשכרים מהקפדה יתרה זו על רמת בטיחות פסיבית ואקטיבית. אחרי הכל, זה יכול לאפשר לנו לחיות עוד קצת. וכך מציג כל יצרן אמצעי הגנה שונים חדשות לבקרים. כמו שלל כריות אוויר שהפכו לאביזר תקני, או ABS ומערכות בקרת יציבות ומשיכה.

ובהקשר זה, אפשר לומר כי יצרנית הרכב רנו מיצבה עצמה כיוצאת דופן. לא מכיוון שאחרות אינן עושות מספיק, או אפילו עושות פחות. העניין הוא שרנו שמה לעצמה מטרה להשתמש באלמנט הבטיחות כמקדם מכירות ראשון במעלה, אשר יוזכר תמיד, ובכל כלי רכב משלל הדגמים שהיא מייצרת. והתוצאות לא איחרו לבוא, לפחות לא מצד הגופים המארגנים את ההילולה התקשורתית.

אחת אחרי השנייה זכו המכוניות השונות של רנו לציונים לשבח על-ידי ה-EuroNCAP, הגוף המארגן ומבצע של מבחני הבטיחות האמורים. אותו גוף שלמרות ביקורת נוקבת על אינטרסים כאלה ואחרים, נחשב על-ידי יצרני הרכב האירופאים כחשוב והרציני - לבטח משפיע ומצוטט - ביותר בתחום. אז מה רע? ובכן, הכל באמת בסדר אצל רנו, אלא שהם רוצים יותר, הרבה יותר.

"בטיחות בלתי נפרדת"

וכך הזמינה אותנו חברת רנו לפני מספר ימים לצרפת, כדי להציג בפנינו את מה שהיא מכנה "בטיחות בלתי נפרדת", או בתרגום למונחים מובנים מעט יותר, מה שאנשי היצרנית מכנים "תפיסת בטיחות כוללת", כזו המושגת לגישתה של רנו בארבע דרכים:

מניעה: הפחתת סיכוי לתאונה מבעוד מעוד, על-ידי מערכות התראה.

תיקון: מערכות תומכות במצבי סכנה קיצוניים, שאינן מהוות תחליף לנהג.

הגנה: בטיחות פסיבית אופטימלית לנהג ולנוסעים.

חינוך: הבאת נושא הבטיחות למודעות הציבור, תוך חינוך והסבר.

מניעה

כאן נכון יותר מכל לומר כי נהג חכם במיוחד, הוא זה שלא ימצא עצמו כלל במצבים בעייתיים. ובמקרה של רנו הכוונה היא למערכות התראה על אי-חגירת חגורות בטיחות, התראה על לחץ אוויר נמוך, יחידות תאורה מסוג קסנון ובי-קסנון עם חיישני הפעלה אוטומטית, בקרת שיוט עם מגביל מהירות, ובעתיד גם בקרת שיוט אקטיבית (בדומה לזו המצויה כבר בב.מ.וו למשל).

באמצעות כל אלה ועוד, ניתן להתריע בפני הנהג על סכנות מיידיות, ולסייע לו להימנע ממצבי חירום. כך מצמצמים באופן ניכר את הסיכוי לתאונה, שכן לפחות לפי רנו, השלב בו מנסה נהג לחמוק מתאונה אפשרית, הוא הקשה והמסובך ביותר.

תיקון

כאן למעשה מדובר במערכות בטיחות אקטיבית, השלב בו ליכולת הדינמית של הרכב יש חשיבות עליונה. כאן נמצאות מערכות ותיקות כמו ABS, בתמיכת EBD (חלוקת בלימה אלקטרונית), המחלקת באופן מיטבי את עוצמת הבלימה בין גלגלים שונים. מערכת נוספת היא בקרת משיכה אלקטרונית, ESP, המאפשרת למנוע מצבי תת היגוי תוך שליטה על כל הגלגלים, ומערכת ASR, שמטרתה למנוע החלקת הגלגלים הקדמיים בלבד בתחילת נסיעה. זו האחרונה משפרת למשל את יכולת הנהג להתחמק ממכשול.

אל אלה מצטרפת מערכת עזר בבלימה, שמזהה צורך בבלימת חירום ומגבירה את עוצמת מערכת הבלימה גם ללא דריכה חזקה יותר על הדוושה. אגב, סתם שתדעו, לטענת רנו פותחה מערכת זו לאחר שהובהר כי גם במצבי חירום, נוטים נהגים רבים שלא לעשות שימוש בכל כוח הבלימה שמציעה המערכת, ומהססים לעשות בה שימוש אגרסיבי.

אמצעי תיקון עתידי נוסף שהוצג הוא היגוי אקטיבי, בדומה לזה המוצע בב.מ.וו סדרה-5. מטרתו של זה בגרסת רנו היא "לתקן" טעויות נהג במקרי חירום, ובעתיד גם תוך שימוש בבלמים. ואם כבר, אז גם מערכת בלמים על-חוט (By-wire), בה אין קשר פיזי בין דוושת הבלם למערכת הבלימה. היתרונות? למשל, כך ניתן יהיה להציע תחושת דוושה שונה, המותאמת לכל נהג, אשר אמורה לשפר את יכולת הבלימה שלו בעת לחץ.

כדאי רק להבהיר כי מערכות אלה, יחד עם היגוי על-חוט (אף הוא עם אותם יתרונות של התאמה לדרישה) נמצאות בשלבי פיתוח סופיים, אך בינתיים לא יכולות לעבור לשלב שיווקי. זאת מכיוון שתקנות תעשיית הרכב, באירופה כמו-גם בארה"ב המחמירה יותר, מחייבות קשר פיזי בין ההגה למערכת ההיגוי, ובין דוושת הבלם למערכת הבלמים.

הגנה

כאן מדובר על בטיחות פסיבית, שלב שלישי ואחרון במקרה של תאונה, לאחר ששלב המניעה נכשל, וכך גם השלב בו נעשה ניסיון התחמקות באמצעות מערכות בטיחות אקטיבית. עכשיו המכונית חייבת לעמוד במכה, ולשמור על נוסעיה כמה שניתן.

כאן למשל מצאנו את ה-SRP3, דור שלישי למערכת הגנה על נהג ונוסעים. עיקרה בקדם-מותחנים לחגורות בטיחות, המצמידות את הנהג למושבו בחוזקה לפני התאונה, כדי "להרוויח" מספר סנטימטרים נוספים שיפרידו בינו לבין חלקי המכונית הקורסים. כך ניתן להגן עליו גם מפני כרית האוויר, העלולה להזיק בישיבה קרובה מדי.

בנוסף לאלה, מזהה המערכת את עוצמת התאונה, ופותחת את כרית האוויר בגודל מתאים. קטן יותר לתאונה קלה, כרית מלאה במקרה של תאונה קשה יותר. מגבילי עומס בחגורות הבטיחות מבטיחים למנוע פגיעה בגוף הנוסעים, המצוי תחת עומס עצום כתוצאה מהאטה פתאומית.

אמצעי הגנה נוסף מספק לנוסעים מאחור אמצעים נגד "צלילה", מצב לא רצוי בו הגוף "מחליק" מתחת לחגורה. לכך יש להוסיף תכנון חכם יותר לחגורות הבטיחות. ואיך אפשר לשכוח את ההקפדה היתרה על הגנת הדור הצעיר, שזוכה לאחרונה לעניין גדל והולך ופתרונות מותאמים באופן עצמאי, לאו דווקא כאלה הנגזרים ממערכות ל"מבוגרים".

ומחר - פרק ב' והכל על חינוך לבטיחות. כן, לפחות בחו"ל יש מי שחושב כי הכל מתחיל ונגמר בחינוך הולם.