"קיים חשד סביר לגבי עינויים במגרש הרוסים"

זה חמש שנים מקיימת העמותה סיורים בבתי מעצר ובתחנות מעצר של משטרת ישראל במטרה לבדוק את תנאי המעצר במתקנים השונים, לנסות לזהות בעיות מערכתיות, להצביע עליהן ולקרוא לתיקונן. הביקורים במתקני המעצר מתקיימים בתיאום המשטרה.

בביקור שערכו באוקטובר האחרון במגרש הרוסים נכחו ד"ר קאפח אבו עמשה, רופא שיקומי מבית לווינשטיין, הפסיכולוגית ד"ר רחל רוקח, העובדת הסוציאלית שנטל דנינו-הולט, ומנכ"ל העמותה תומר פפר. לסיור הצטרפו רופא בית המעצר, ד"ר אלכסנדר רומוב, מפקד בית המעצר סנ"צ יוסף בן זכי, סגנו רפ"ק איציק אליתים, ועוזר קצין רפואה ראשי לענייני עצירים, ד"ר בנימין נודלמן.

"קיים חשד סביר לגבי עינויים במגרש הרוסים", טוענת רכזת פניות עצירים ואסירים בעמותה, מיכל בר-אור, ואילו הדו"ח מפרט: "סגל בית המעצר מעניש עצירים על הפרות משמעת. אחד העונשים הוא כבילת 'בננה' (כבילת ידיים ורגליים מאחורי הגב), הגורמת סבל וכאב לעצור ואסורה על פי האמנה נגד עינויים. העונשים המוטלים בגין עבירות משמעת הם שלילת טיול, שלילת ביקור משפחות, בידוד, כבילה וכבילת בננה. כל העונשים מלבד האחרון יכולים להינתן בידי קצין. כבילת בננה נעשית רק באישור מפקד בית המעצר או סגנו".

העמותה פנתה ליועץ המשפטי לממשלה ולמפכ"ל המשטרה בדרישה להפסיק לאלתר את השימוש בכבילת בננה ובכל סוג של עונשים גופניים. בדו"ח מתפרסם סיפורו של אחד העצירים: "עם היציאה מאגף החצר לקראת סוף הסיור, אדם הנמצא בתא הבידוד ליד החצר ביקש מהצוות המסייר לעצור ולשמוע את סיפורו. לדבריו, הוא עציר זה כשבוע. לאחר הגעתו למעצר היכו אותו כמה שוטרים. לאחר האירוע הוא נכבל למשך כמה שעות בכבילת בננה, דבר שחזר על עצמו שש או שבע פעמים במהלך שבוע מעצרו. לטענתו, מאז האירוע סגן בית המעצר מתנכל לו וכדוגמה הוא הראה גביע גבינה שקיבל באותו בוקר, שתאריך תפוגתו הוא אפריל 2003. יש לציין כי הנ"ל עצור רק שבוע, ועל כן אין זה הגיוני שהוא מחזיק את הגבינה אצלו במשך זמן רב כל כך כמעשה מניפולטיבי".

עוד נמצא בדו"ח כי ביום הביקור לנו 30 עצירים על הרצפה, בניגוד לחוק המעצרים הקובע שכל עציר זכאי למיטה. "על אף שכעיקרון יש יותר מיטות מעצירים במתקן", נכתב בדו"ח, "ביום ביקורנו ישנו 30 עצירים על רצפת בית המעצר. זאת בגלל ההפרדות האתניות, הגילאיות והמגדריות שצוות בית המעצר נוהג לעשות כאשר הוא מקבל את ההחלטה היכן להלין עציר חדש".

עוד נכתב בדו"ח כי במרתף בית המעצר מצויים, ככל הנראה, שלושה תאי בידוד, שסגל בית המעצר ניסה להסתיר את קיומם. בית המעצר אינו מספק טיפול רפואי נפשי, כפי שקובע הדו"ח: תחת זאת מוחזקים העצירים, החשודים בידי סגל בית המעצר כחולי נפש, בתאי פיקוח. במקרים שבהם עצירים משתוללים ומתפרעים, הם נענשים בחומרה בלי שיאובחן אם מעשיהם נובעים ממצוקה נפשית, וכמובן בלי שיטופלו.

יהודים באור, ערבים בחושך

בית המעצר במגרש הרוסים משמש את ירושלים והסביבה וכולל 332 מיטות לעצירים. ביום הביקור הוחזקו בו 314 עצירים. בית המעצר מחולק לשני אגפים, הראשון ביטחוני והוא כולל 58 מיטות, אך אליו לא הורשה צוות העמותה להיכנס. האגף השני הוא פלילי, ובו ארבעה תת אגפים: אגף החצר, המיועד לעצירים ערבים, אגף המיועד לעצירי יום, אגף הנוער הכולל 30 מיטות ואגף הנשים הכולל 16 מיטות.

הנשים והנערים מחולקים על פי חלוקה אתנית. "יש אפליה לא מובנת בין עצורים יהודים לערבים", אומרת בר-אור, "בתוך האגף הפלילי נראה כי תנאי העצירים היהודים טובים מאלו של העצירים הערבים. התא שבו משוכנים העצירים הערבים, למשל, כולל 15 מיטות וממוקם באזור ללא חלונות, לעומת תל אביב של עצירים יהודים, הכולל שש מיטות בלבד".

בית המעצר במגרש הרוסים שוכן במבנה ישן. בתאים רבים אין חלונות, ובאחרים יש חלון קטן שלרוב נותר סגור. טענות העצירים נגעו בעיקר לתחושת מחנק בתאים. מפקד בית המעצר אמר כי הוא משתדל להפריד בין מעשנים ללא מעשנים, אך זה כמעט בלתי אפשרי. את התאים מנקים העצירים באמצעות חומרי ניקוי שמספק בית המעצר. אולם יושבי אחד התאים טענו בפני כותבי הדו"ח כי לא סופקו להם חומרי ניקוי למרות בקשותיהם.

שלוש ארוחות מוגשות לעצירים במשך היום נוסף על ארוחת לילה קטנה. עצירים התלוננו כי האוכל מוגש במספר מצומצם של קערות גדולות, על הרצפה, וכי כל העצירים אוכלים מהקערות הללו בידיים בעודם יושבים על הרצפה. כמו כן התלוננו חלקם כי כמות האוכל אינה מספקת וכי הם אינם מקבלים תוספות. באחד המקרים טען עציר חולה סוכרת כי אינו מקבל מזון לאחר הזריקה, כנדרש.

סלקציה רפואית

בבית המעצר נמצא רופא 24 שעות ביממה. נוהלי המשטרה אינם מחייבים בדיקה רפואית לקביעת כשירות למעצר כשעציר נקלט לראשונה. לפי הנוהל, עציר ייבדק בידי רופא עם כניסתו למעצר אם יבקש לעשות כן או אם היומנאי, העורך את הראיון הראשוני, יתרשם שיש בכך צורך מיוחד. "רופא בית המעצר מסר לנו כי על פי דרישת השב"כ כל עציר ביטחוני נבדק בידי רופא כדי לקבוע כשירות לשהייה במעצר", נכתב בדו"ח. "עובדה זו מטרידה ביותר. אם הבדיקה נערכת מתוך אמונה כי עציר המגיע לבית המעצר צריך לעבור בדיקה רפואית בכל מקרה, מדוע אין בודקים את כלל העצירים עם כניסתם למעצר? הנחת רופאים לזכויות אדם היא שמטרת הבדיקה היא מתן אישור כשירות לחקירה. אך חקירה זו עלולה לעיתים להיות מלווה באלימות, באמצעים אסורים ובהחזקת עצירים בתנאים בלתי סבירים".

העצירים מועברים להערכה פסיכיאטרית אם מוצא לגביהם צו שופט להסתכלות, או כשרופא בית המעצר או מפקדו סבורים שיש צורך בכך. הם נשלחים למיון פסיכיאטרי בבתי החולים, לייעוץ של קופת החולים או של הרופא המטפל הקודם. ברוב המקרים הם מוחזרים לאחר הבדיקה לבית המעצר. בניגוד למצב שבו אדם הסובל מהפרעה נפשית נשלח חזרה לסביבה אזרחית או לשירות בתי הסוהר, מקומות שביכולתם להעניק סיוע וטיפול מפסיכיאטר או מפסיכולוג, בבית המעצר של המשטרה אין אף גורם המוסמך להעניק טיפול או תמיכה נפשית. בעבר היה מגיע פסיכיאטר מטעם משרד הבריאות פעמיים בשבוע, אולם נוהל זה הופסק.

בבית המעצר יש שני תאים, ובהם שמונה מיטות לעצירים טעוני פיקוח והשגחה העלולים לפגוע בעצמם. בתאים אלו יש מצלמות הפועלות 24 שעות וסיורים תכופים של אנשי סגל. ברוב המקרים מספר העצירים העונים לקטגוריה זו גבוה ממספר המיטות. כתוצאה מכך עצירים לנים על הרצפה או מועברים לתאים רגילים, "בהם מוחזקים עצירים ותיקים שמהם מבקשים 'לשים עין'", על פי הדו"ח. "מכיוון שאין פסיכיאטר בבית המעצר, מפקד בית המעצר, בתיאום הרופא, הוא המחליט מי מוגדר טעון פיקוח. לא תמיד העובדה שעציר מוגדר טעון פיקוח מלווה בהפניה לייעוץ פסיכיאטרי, שכן לדברי הרופא לעיתים מדובר בניסיונות התאבדות מניפולטיביים".

רופא שיניים מגיע לבית המעצר פעמיים בשבוע ומטפל בעצורים בתוך בית המעצר. בסיור נשמעו תלונות רבות מפי עצירים ערבים לגבי אי נגישות לטיפולי שיניים, בעוד שמצד העצירים היהודים לא עלתה אף תלונה דומה. "לפיכך עולה החשש כי מדובר כאן באפליית עצירים על רקע לאומני", נכתב בדו"ח. "היעדר רישום בעניין מאפשר ליישם אפליה זו".

וגם מסקנה אחת חיובית מובאת בשולי הדברים: מאז ביקור קודם שערכה העמותה במקום, לפני כשנתיים, שופר הטיפול במכורים לסמים ונתלו שלטי זכויות האסירים בשפות שונות. אולם הטיפול בעצירים הסובלים מבעיות נפשיות, מדגישים בעמותה, חייב לקבל עדיפות עליונה.

היו"ר לשעבר של ועדת הביקורת לבתי מעצר בלשכת עורכי הדין, עו"ד צבי נוח, מסר לעיתון "ירושלים": "משטרת ישראל אינה מקיימת תקנות המחייבות אותה כגון רופאים, ביקורים טיולים וכו'. בתי המעצר בארץ בכלל אינם במצב שבו אפשר לתקן אותם. אין איפה להוסיף חצרות לטיולים ואין איך לשפר את תנאיהם המבישים של העצירים והאסירים.

"בכל הקשור לבית המעצר בארץ, המדינה נוהגת כמו מדינת עולם שלישי. אלו טענות העולות שוב ושוב כבר יותר מ-30 שנה. באשר לטענת האסירים הישנים על הרצפה, המשטרה והשב"ס מגלגלים ביניהם משחק כבר שנים רבות ומטיחים האשמות זה בזה".

ב-1997 הגיש עו"ד נוח בג"ץ נגד בית המעצר במגרש הרוסים. במסגרת בג"ץ זה הוצא צו ביניים האוסר להלין אפילו עציר אחד על הרצפה. בעקבות זאת, בית המעצר במגרש הרוסים העביר את העצירים שישנו על הרצפה למספר בתי מעצר אחרים, שביניהם בית המעצר אבו-כביר. אולם ההעברה רק הגבירה את מצוקת המיטות באבו כביר, שהיתה ממילא קשה, ואז הוגש בג"ץ גם נגד בית המעצר הזה.

במסגרת אותו בג"ץ הגיעו שופטי העליון לביקור יזום בבית המעצר במגרש הרוסים. לאחר ביקור זה הוקצב סכום של 600 אלף שקל לתיקון הליקויים ולשיפור תנאי התברואה במגרש הרוסים. אך ככל הנראה גם בכך לא היה די.

עו"ד נוח: "הטענה הזו והמשחק שבו שב"ס מגלגל את התיק על המשטרה והמשטרה מגלגלת את התיק על השב"ס, היא כבר טענה שחוקה שהם הבטיחו להפסיק להשתמש בה לפני שנים".

עו"ד נוח טוען כי גם כבילת בננה אסורה על פי חוק ונדונה בבג"ץ שעסק בשיטות השב"כ. לדבריו, המשטרה עדיין משתמשת בשיטה זו כדי לנטרל אסירים ועצירים מתפרעים. "אבל בוודאי יש שיטות אחרות להרגיע ולנטרל אסירים", הוא אומר. "כבילת בננה מנוגדת לחוק ולכבודו של עציר וסותרת את רוח הפסיקה של בית המשפט העליון. היא גובלת בעינוי ואין בינה לבין השתלטות על עציר דבר וחצי דבר. כדי להשתלט על עצור לא צריך להכות אותו".

תגובות

במשטרת ירושלים דוחים על הסף את רוב הטענות המועלות בדו"ח הארגון ומוסרים כי מדובר ב"גיבוב מגמתי אשר אין לו כל אחיזה במציאות. אין זה מפתיע", מציינים במשטרת המחוז, "שממחזרים טענות ללא כל בסיס עובדתי. בשנים האחרונות שופץ ושופר בית המעצר במליוני שקלים ורק לאחרונה ביקרו במפתיע שתי שופטות מחוזיות בכירות, אשר כתבו דו"חות הסותרים לחלוטין את דו"ח הארגון. כבוד השופטת מיכאלה שידלובסקי-אור, שביקרה בבית המעצר בחודש אוגוסט האחרון, כתבה: 'אומר כבר עתה כי התרשמתי לחיוב מתנאי המעצר שבהם מוחזקים במתקן העצורים. אכן אין מדובר בבית הבראה או במלון, אולם אין זה ייעודו של בית המעצר. התרשמתי כי מפקד בית המעצר והסגל עושים ככל יכולתם כדי להתחשב במגבלות של כל עציר ובכלל ושל העותר בפרט'.

"זאת ועוד, כבוד השופטת יפה הכט, שביקרה בבית המעצר בספטמבר האחרון ללא תיאום מראש, כותבת: 'התרשמתי שהצוות עושה כמיטב יכולתו כדי לטפל בבקשות העצורים. לא היו תלונות מיוחדות מצד העצורים שעמם הזדמן לי לשוחח באקראי. נהפוך הוא, ברוב המקרים הביעו העצורים שביעות רצון מהתנאים ומהיחס להם הם זוכים'".

בתשובה לשאלה מדוע אין גורם מטעם בתי המשפט המוודא כי החלטות בתי המשפט נאכפות בפועל בידי המשטרה נמסר מדוברות בתי המשפט: "מהפנייה עולה כי אינכם מבינים את תפקיד הרשות השופטת – להכריע, לשפוט ולא לאכוף ולפקח. הדבר נכון לכל התחומים, כמו גם לעניין המעצרים. כאשר מועלות טענות על תנאי המעצר בפני השופטים הם דנים בעניין, ולא פעם אף שוחררו עצירים בעקבות החלטותיהם".