לאלף אניטה

זו שימחה גדולה, גאווה לאומית וגם כיף לא קטן להכריז כאן, לראשונה, על הפורמט הטלוויזיוני החדש מתוצרת ישראל העומד לכבוש את העולם כולו: פורמט האוויר המוקצף בחלל החיצון (אמב"ה, בקיצור).

בפעם האחרונה נתקלתם בו כשמיכל ינאי נשלחה להעביר ערב שידורים עם נציגת ישראל לאליפות העולם בדוגמנות מטעם סוכנות לא-יהודית כלשהי באזור סינגפור, וקיפצצה לאורך פריים-טיים שלם על רקע נופי שקיעת הדם של מבחר מתמודדות ורוכלים. אמש קיבלתם את אותו פורמט עצמו, כששני זוגות ישראליים בהנחיית מיכל רייטן נשלחו לחפש אחר שרידיו העתיקים של ניר חכלילי בברצלונה משך שעה ורבע. זוג אחד קיבל 2500 יורו ליום לביזבוזים, האחר קיבל 250 יורו. במחצית הם התחלפו.

אל תחשבו על זה אפילו שניה נוספת: "אושר ועושר" היתה תוכנית טיולים ערוץ-שתיימית מהסוג השחוק והמאוס ביותר – אין צורך להרחיב כאן – רק שתפסה פי שתיים נפח בזמן-חלל, להלן שיעממה בכפול ונמשכה למעלה משעה. הישראלים הנד-ה-מים שכיכבו בה חנקו את ברצלונה, מסעדותיה, יאכטותיה, מלונותיה. המצלמה נשרכה בעקבותיהם, רייטן נשרכה בעקבות המצלמה, כל הריטואל המוכר שהוציא לתוכניות הטיולים של ערוץ 2 מוניטין של חלבון ביצה ללא מלח.

הרעיון הבסיסי לתוכנית – עם סכומי הכסף השונים – דווקא מבטיח, והטקסט של רייטן אפילו ניצנץ פה ושם, אבל העסק לא זכה לשום פיתוח והתבזבז כליל על הצורך להראות לחכלילי למי יש פריים-טיים גדול יותר. "אושר ועושר" ניצחה. היא הרבה יותר מתוכנית טיולים: היא תוכנית אמב"ה – הפורמט החדשני שגם מחוסרי הכרה ייהנו ממנו, ובמידה לא פחותה. אגב, הפרומואים הגראפיים המטפסים על המסך במהלך התוכנית עצמה – תוספת חינם לצופי ערוץ 2 – עזרו מאוד גם הפעם: הם היו איתות ברור כי יש חיים לאחר סיום התוכנית.

מיהי האשה המחזיקה אותי ער ודרוך לאורך לילות של צפיית-חובה בלוחות משדרים שאינם מרגשים יותר מבהייה במחזור שגרתי של מכונת הכביסה? מיהי האשה שקולה מנסר את שיגרת לילי כקול זמיר מוכה שחפת ויורק ליחה? לא טעית, זו אניטה. לה ציפית, וגם קיווית.

מה היה מאמין כי ניתן יהיה לאלף את אניטה פללי אי-פעם כך שתהפוך לפיסגת ליל שידורים סטנדרטי? אבל הנה זה קורה; הפרסומות בכיכובה של ניצולת האייטיז הן מופת של לכידת תשומת לבך פעם אחר פעם. דמותה האקסצנטרית, תאוותה לחיות מתות ולהיפך ויכולתה הפנומנלית לדבר ולנסר בו-זמנית מתבררות כשילוב המושלם לקידום ליין הסלולריים עבור הדור שלא ידע את פללי כחשפנית וספק אם היה בהכרה מלאה בשעה שזו השלימה את כהונתה כ"תחת של המדינה".

אני מניח כי מבחינת קמפיין "אסקייפ", פללי היא התקדמות אבולוציונית הגיונית: אם הבחור שמעדר נתקע בעכוזו היה קצת יותר מדי, פללי מזכירה לנו בנוכחותה את חיבורו החשוב של המותג לתחת, אבל מבלי לחשוף אותנו למראה הקשה עצמו. לא; פללי עושה את מה שהיא עושה הכי טוב: מגחיכה את העניינים ואת עצמה. למעננו. ובשיא הסטייל.

זו מסוג הפרסומות שנהנה להיזכר בה שנים מעכשיו. זה מסוג הקאמבקים שנצטער עליהם שנים מעכשיו. ואחרי הכל: זו הפרסומת הכי טובה עכשיו בטלוויזיה שלכם. אניטה, אל תעני. זה לא אני.