קלואי סביני - הילדה הרעה התורנית

בפסטיבל קאן האחרון עמדה נסיכת הקולנוע האמריקני העצמאי, קלואי סביני, במרכז השערורייה התורנית: בסרט "דה בראון באני" (הארנבת החומה) היא ביצעה באחת הסצינות מין אוראלי בכוכב הסרט (שהוא גם הבמאי), וינסנט גאלו. הסרט המשמים, שנחשב אחד הגרועים בתולדות התחרות בקאן, גרר הרבה קריאות בוז. צופים רבים עזבו את האולם והתקשורת לא הפסיקה לעסוק בסצינה הבוטה. כולם תהו איך בחורה קתולית טובה כמו סביני, שמורידה את תליון הצלב שלה רק אם התפקיד מחייב, מעיזה לחולל דבר כזה.

יום אחרי הבכורה, כשרעמי הסקנדל טרם שככו, פגשתי את סביני, שבהחלט הצדיקה את תדמיתה כמלכת הקול: רגועה למרות הבלגנים של ליל אמש, לא מתחרטת על דבר ומגינה על גאלו המותקף. ההופעה שלה, כרגיל, אופנתית ומהממת. סביני הבלונדינית לבשה שפתון אדום, איפור כבד לעיניה היפות, חולצת כפתורים עמוקת מחשוף וקצרת שרוולים בצבע קרם, מכנסי צינור שחורים אלגנטיים ונעלי עקב אימתניות. להופעה הזו, נלווה קול ייחודי, שאחד העיתונאים תיאר כקול "הדומה לזה של חמור הסובל מאסטמה חמורה".

"היחסים בינינו מורכבים: הם היו מתוחים הרבה שנים. וינסנט פיתח טינה נגד הבמאי הרמוני קוריין, איתו ניהלתי רומן, והוא נורא קינא בו ותקף אותו. לא דיברתי עם וינסנט עד אותה שיחת הטלפון שבה הוא הציע לי להשתתף ב'הארנבת החומה'. למרות הסכסוכים, הסכמתי להשתתף בסרט. הוא גם התנצל.

כשהתקרבו הצילומים, התחלתי להתלבט וחשבתי על סצינת הסקס. היו לי כמה דאגות. אבל אני לא מצטערת או מתנצלת על התפקיד הזה. תמיד העדפתי סרטים עם סיכון. אם אתה לא מסכן את עצמך, ולא לוקח הימורים, אז מה הטעם בלהיות אמן?".

"היה לה קשה, ואני מרגישה רע בגלל זה. מסכנה, היא משתוקקת שאני אופיע בבגדים תקופתיים יפים, ולא בסרטים מוטרפים ופרועים, וזה גם מה שאני בעצם רציתי כל הזמן. לפעמים אני לא יודעת איך בכלל הגעתי לסרטים האלה".

בפסטיבל קאן, סביני נראתה בסרט נוסף: "דוגוויל" של הבמאי לארס פון טרייר ("לשבור את הגלים"). אם "הארנבת החומה" היה הסרט הכי רע בתחרות הרשמית, הרי ש"דוגוויל", שעולה מחר לארקנים בישראל, היה הסרט הטוב ביותר שהתמודד על "דקל הזהב". עלילתו מתרחשת בעיירה דוגוויל בהרי הרוקי בארה"ב, בתקופת השפל הכלכלי הגדול. סביני מגלמת את ליז הנסון, בתו הבודדה והמשועממת של יצרן כוסות זכוכית זולות, היפהפייה העסיסית והסקסית של העיירה.

"היא הייתה כל-כך נחמדה, מתוקה, חמה ונדיבה לכולם. היא כוכבת אמיתית. ניקול ניסתה ליצור קשר עם כל אחד ודיברה עם כולם באופן אישי. זה היה מאוד מרשים".

סביני בת ה-29 גדלה בקונטיקט. אביה הוא בן לשושלת של המרקיזה דה סבין, שחיה במאה ה-17. "תמיד רציתי להיות שחקנית", היא מספרת על מקורות הקריירה. "הלכתי למחנה תיאטרון כילדה והשתתפתי בפרסומות. אבל בתיכון עישנתי חשיש ולא היה אכפת לי מהעתיד שלי".

סביני הנערה עקרה לניו-יורק, שם נהגה לגלוש על סקיטבורד בוושינגטון סקוור ומשכה את עיניהם של אנשי מגזין אופנה, שהציעו לה לדגמן עבורם. היא הופיעה בעירום בווידאו קליפ של להקת "סוניק יות'", וגם קפצה ללונדון, שם ניהלה רומן עם ג'ארוויס קוקר, מנהיג להקת "פאלפ".

בגיל 19 פרצה לתודעה הרחבה כשהסופר ג'יי מקינרני, מחבר "אורות בהירים, עיר גדולה", הקדיש לה מאמר בן שבעה עמודים ב"ניו-יורקר", ופסק שהיא "הדבר הנכון, הנערה הנכונה לשנות ה-90". ב-95' השתתפה בתפקיד נשאית איידס בסרט "קידס", שעסק בהווי של נערים פרועים וחולל שערוריות. "החבר שלי, הרמוני קוריין, כתב את התסריט וביקש ממני לשחק. מאחר שכל השחקנים בסרט היו חברים שלי וכל התפקידים נכתבו במיוחד עבורם, חשבתי לנסות. הסרט עשה הרבה רעש, ואחרי ההופעה שלי, אנשים ביקשו ממני להשתתף בסרטים שלהם. כך התחלתי לשחק".

קלואי סביני והרמוני קוריין עשו סרטים בוטים נוספים ופינטזו לחולל שינוי בשפת הקולנוע. הם אף כונו "ג'ון קסטבטס וג'ינה רולנדס החדשים". סביני לא מיהרה להתפתות להצעות של הוליווד והעדיפה להסתכן ולעבוד עם במאים מעניינים בהפקות דלות תקציב, משונות ונועזות. יוצרי הקולנוע האמריקני העצמאי אהבו את ההופעה הסקסית האקסצנטרית שלה ואת הגישה הנון-קונפורמיסטית, והיא הפכה אחת הגיבורות של דור ה-Y.

כשהייתה בת 21, אביה מת, והיא עברה משבר. "מאז אני לא יכולה לחגוג כמו בעבר", היא אומרת. היא נפרדה מקוריין בגלל חיבתו לסמים ובגלל שהפך, בעיניה, ליותר שחצן, פרובוקטיבי וחובב מדון. בשנים האחרונות סביני התפרסמה בזכות הסרטים "אמריקן פסיכו (2000) ו"בחורים לא בוכים" (1999), שם גילמה תפקיד שהעניק לה מועמדות לפרסי האוסקר וגלובוס הזהב. סביני שונאת לשחק את המשחק ההוליוודי, ולפעמים אינה טורחת להגיע לאודישנים.

"אני קצת עצלה", היא מודה, "ואני גם לא אוהבת אודישנים. קשה לי לשחק מול קבוצת אנשים בחדר סגור. שלי ווינטרס סיפרה פעם שביקשו ממנה לעשות אודישן, והיא שאלה האם להביא איתה את האוסקר שלה למבחן. נכון שקשה לסרב לסכומים העצומים שהוליווד זורקת לך בפנים, וזו אחת הסיבות לכך שאני נשארת בתעשיית הקולנוע, אבל יצא לי כבר לדחות חצי מיליון דולר תמורת הופעה בקומדיה. אני לא רוצה להיות כוכבת קולנוע, אבל אשמח לעשות סרטים מהסוג שעושות ניקול קידמן וג'וליאן מור".

ונדמה שהיא אכן הולכת בעקבותיהן. בשנה הבאה נראה אותה בעוד פרוייקטים מעניינים, בהם "זכוכיות שבורות" (המבוסס על סיפור אמיתי בנושא עיתונאי מפורסם שפיברק כתבות), וסרט חדש של וודי אלן.

"החיים שלי הפוכים מהסרטים שאני עושה. הם לא ביזאריים. אני לא אוהבת סמים ושתייה. אבל יש לי הרבה כבוד לאנשים פרועים כאלה, כמו וינונה ריידר, שהיא, כידוע, אחת הילדות הרעות של הוליווד".

קלואי סביני חיה כיום עם מאט מקאולי מלהקת הרוק A.R.E Energy, בה חבר גם פול סביני, אחיה של קלואי ודי.ג'יי ניו-יורקי נחשב. "מאט הוא בדיוק כמוני", היא מעידה על בן-זוגה. "הוא לא חותר ולא שואף להגיע למיינסטרים".

סביני בעלת הסטייל הייחודי היא גם מכתיבת אופנה ויקירת המגזינים הנחשבים. "אני לא מתעניינת בעולם האופנה", היא אומרת. "אני רק מתעניינת בסגנון. סגנון משלי. אופנה גבוהה לא מעניינת אותי, למרות שאנשיה מתייחסים אלי. את רוב הדברים שלי אני קונה בחנויות יד שנייה ובחנויות צדקה. אני לא אוהבת לקנות בחנויות יוקרה. כשאני רוכשת משהו יוקרתי, בסוף תמיד אני לא לובשת את זה. כך שזה בזבוז כסף. אני גם אוהבת להיות מעורבת בבחירת הבגדים שלי בסרטים. החוש האופנתי שלי התחיל כשתלמידה חדשה הגיעה לבית-הספר שלי עם שיער כחול ונעליים של 'דוקטור מרטינס'. היא הייתה שונה מכל הבלונדיניות שלבשו 'בנטון' ושראיתי כל חיי. רציתי להיות כמוה. היא הייתה אחד האנשים המשפיעים בחיי. אני מעריכה אנשים ששוברים חוקים ולובשים דברים קצת מוזרים ומצחיקים. אני לא שוללת את האפשרות שאפרוש יום אחד ממשחק ואהפוך למעצבת תלבושות. הרעיון הזה בהחלט עבר לי בראש".