שולטת בשלט
"החיים יפים" נותנת לכם צ'אנס לעקוף את מעטה היחצנות של סלבריטאינו. לא תקחו? בטח שתקחו
איזה דודה בראש שלכם?
כמו שוודאי תיארתם לעצמכם, כשאתם רואים אנשי בידור בטלוויזיה, אתם רואים אותם דרך פילטר הממלכתיות שרוב האנשים ההגיוניים מפעילים כשהם יודעים שמצלמים אותם. כשעשיתי קצת טלוויזיה, יצא לי לראות באופן אישי כמה ההבדל הזה משמעותי. אנשים שהריצו בדיחות על סמים ועל אורגיות פרועות שהיו אתמול בלילה, הפכו עם הדלקת האור האדום הקטן של המצלמה לחניכי צופים מצטיינים. בנות שהרימו את החולצה וחשפו חזה, סתם כי היה נדמה להן שהצלם אולי עושה עליו פוקוס, סידרו בשידור בלי סוף את המחשוף, שרק לא יראו טיפה יותר מדי. אנשים שראיתי לילה קודם ב"TLV" שפוכים, קרועים ומסטולים, הגיעו לתוכנית וידעו בדיוק מה להגיד למאפרת כדי להיראות כאילו ישנו לילה של שמונה שעות, מייד אחרי שהעבירו זקנות את הכביש כל הערב.
אל תבינו אותי לא נכון, לא כולם ככה. יש כאלה שבאמת מקפידים על מה שהם מכניסים לגוף, עושים התעמלות מדי בוקר ומעשנים רק גראס (כי זה טבעי). ליד כל פצצות האגו הללו יש גם כאלה עם לב טוב, שבאמת מנסים לנצל את הפירסום שלהם למטרות טובות (עד כמה שאפשר כמובן), ויש גם מי שסתם נמצא באמצע הסקאלה, כמו שתמיד יש. את המסך החצי שקוף הזה, שמפריד בין מה שקורה באמת לבין מה שחשוף לקהל בבית, מנסה עינת ארליך להסיט ב"החיים יפים". מעבר לבעייתיות שבשם התוכנית, שזהה, אחרי הכל, לשם סרט שואה זכור ומוכר במיוחד, מדובר במלאכה חשובה מאוד.
לא אכנס פה לנימוקי ה"סלבס הם אלילי הנוער החדשים, הפירסום הוא ערך עליון וכדאי שכולם יידעו מה באמת קורה שם" המתבקש, אלא אסתפק בנימוק המכריע שצפייה ב"החיים יפים" היא בסך הכל נורא כייפית. ארליך, שגם היא הציגה במשך שנים תדמית מהוגנת למהדרין בכל פעם שעברה בסביבת מצלמת טלוויזיה, והתעקשה שהיא בכלל לא כזאת כשהאור האדום הקטן נכבה, עושה עבודה טובה בניווט בין מה שאסור בשום פנים ואופן לחשוף, לבין מה שהאורחים שלה מוכנים להוציא לאור. מעבר לכל, נראה שהיא מאוד נהנית מהתוכנית וממה שהיא מגלה שם. כנראה שזה לא במקרה, אבל עושה רושם שהאורחים בתוכניות הראשונות שלה, או לפחות חלקם, הם חברים שלה גם מחוץ לאולפן, ולכן משעשע לראות אותה צוהלת כשהיא מגלה עליהם פרט עסיסי במיוחד - ממש כפי שסביר להניח שנצהל אנו אם נגלה שהחבר הכי בעניינים שלנו, ההוא שעשה דוגמניות וקובע סדרי סלקציה בכניסה למקומות שווים, בעצם ניגן בקלרינט כשהיה קטן כי אמא הכריחה אותו.
וזה מה שאני אוהבת ב"החיים יפים". למרות שהכל במידה, יש הרגשה שהצופים נכנסים פה לטריטוריה בלתי מוכרת, שהם נחשפים סוף סוף לאנשים שמאחורי מדורי הרכילות, וזה משהו שאפשר לעשות, עם כל הכבוד, רק בטלוויזיה. כי רק כשרואים את התגובה של סנדרה רינגלר לשתי בנות משפחתה, שמספרות באריכות שכשנולדה היא היתה "פשוט מכוערת. מכוערת, מכוערת, מכוערת", אולי אפשר להבין משהו על אובססיית היופי של אימפריית הבלונד. ואחרי שצופים באילנה ברקוביץ' הברה מספרת שאז מה אם הענישו מישהו אחר במעשה קונדס שעשתה בתיכון - אחרי הכל, אף אחד אחר לא היה מודה במעשה - אפשר לחשוב שאולי הצלחנו במעט לחדור את חומת הווזלין החמקמקה שמקיפה כל מי שראה יותר משני פלאשים מול העיניים בזמן האחרון.
אז נכון, עדיין לא מדובר פה בתוכנית לוחמנית, שחושפת מעשים מביכים מהעבר בלי התחשבות במושא התחקיר, והכל נעשה בשיתוף פעולה מלא של חברי הביצה הקטנטנה שלנו, אבל זה כבר הרבה יותר ממה שבדרך כלל יש לנו - וזה גם, בעצם, לא רע בכלל. אז הרימו את נס המרד נגד הביקורות הלוחמניות ותנו צ'אנס ל"החיים יפים". סביר להניח שתיהנו נורא.
קטנה
דווקא מגניבה לאללה יציאת הפופ החדשנית, רוני. עדיין לא יצא לכם לראות את הקליפ המושקע? העבירו מייד לערוץ 24
לפנייה לכתב/ת 
