ויוה לה דיוה

לפני כמה חודשים כבש את הרדיו הביצוע של סלין דיון ל-I Drove All Night, במקור של רוי אורביסון. הביצוע של דיון היה מתכתי, קר, מנוכר ויבש. איפה היא ואיפה הביצוע המופלא של סינדי לאופר מ-89', שהפכה את השיר לסופה בוערת של תשוקה. והנה: דיון היא אחת הזמרות האהובות והמצליחות בעולם. לאופר היא אייקון עבר, שנזרק לפח האשפה של הזכרונות. חרא של עולם.

לפני שבועות אחדים הוציאה לאופר תקליט חדש, At Last שמו, ובו 12 גרסאות כיסוי לקלאסיקות מהעבר. אין שום סיכוי בעולם שהתקליט הזה יחזיר אותה למרכז התודעה או לפסגות המצעדים. אבל אם יש לכם לב, תנו לו להיפתח לנשמה הסוערת שלה. אם יש לכם אוזניים, תנו להם צ'אנס להתענג על הקול הענק שלה. אם יש לכם עיניים, תסתכלו רגע על העטיפה (מימין), ותראו: בשימלת ערב שחורה ושיער אסוף נראית לאופר, שביוני השנה חגגה יומולדת 50, יפה מתמיד.  

לאופר, בעיני, היא אחת הזמרות הגדולות ביותר שיצאה משנות השמונים (המתחרה היחידה שלה היא אליסון מויאט). לצערה, חלק ניכר מתחילת הקריירה שלה היא ביזבזה בניסיון להפוך לכוכבת פופ, סטייל מדונה או קיילי, מה שמנע ממנה הכרה כזמרת של ממש. התכונה המאפיינת את מדונה או קיילי היא היעדר אישיות מוזיקלית עצמאית, שמאפשרת להן להפוך את עורן מדי פעם, בהתאם לרוח האופנה וצו ההפקה העדכנית. ללאופר לעומת זאת יש את הבלוז. השירה שלה תמיד מלאה ברגש: כאב, צחוק, כעס, נחמה. היא במיטבה כשנותנים לה דרור, להתפרץ, להמריא אל על. מפיקים לא יכולים לסנתז אותה כאוות נפשם.

קוחו לדוגמה שירים כמו Time After Time, All Through The Night, Change Of Heart, ו-True Colors, מתחת למעטפת של בלדות פופ סטנדרטיות מהאייטיז מסתתרים שירים קלאסים וניצחיים, שמעבירים צמרמורת גם 20 שנה אחרי. למדונה, בכל הקריירה הארוכה שלה, אין אפילו שיר שאחד שמתקרב לרמה הזו.

המריאה וקרסה

ובכל זאת, הקריירה של לאופר שהמריאה בתחילת שנות השמונים, קרסה לקראת סופן. במהלך שנות התשעים היא עוד הוציאה פה ושם שירים ואלבומים, חלקם זכו לביקורות טובות למדי, אבל הקהל הרחב בארה"ב כבר לא ממש התעניין בה (אחד מתקליטיה יצא בכלל ביפן). לאופר לא נעלמה לחלוטין. היא הגיחה להופעות אורח בטלוויזיה (וזכתה באמי על תפקיד ב"משתגעים מאהבה"), הצטרפה לזמרות כמו שר בסיבובי הופעות, התחתנה, גידלה ילד, וכתבה שירים.

"גדלתי בקווינס", היא מספרת על עטיפת התקליט החדש, "בשכונה גרו גרמנים, איטלקים, רוסים, ואפרו אמריקנים. המשותף לכולנו היה האהבה למוזיקה והחלומות על מנהטן". את השירים שגדלה עליהם אז, החליטה לאופר, שהתחילה את הקריירה שלה בלהקות קאברים, להקליט כעת.

האלבום החדש מציג שילוב מרתק בין האלמנטים הפרחים באישיותה ובשירתה, לבין הנטיות הקלאסיות שלה. היא לוקחת שירים בעלי רקורד היסטורי ארוך, ונותנת להם טעם אחר, בסגנונה האישי. תמצאו פה בין השאר את Walk On By, את If You Go Away, Making whoopee  ועוד שורה של שירי עבר מפוארים. לא את כולם צולחת לאופר בשלום. הנטייה שלה לא לדייק בשירה גורמת לכמה מהביצועים להיות מפוספסים. בחלק אחר מהשירים היא מצליחה להציג פרשנות מרשימה משלה, ולהזכיר שוב, כמה יפה יכולה להיות מוזיקה.