"האנטישמיות בפולין יצאה מהאופנה"

בתום דבריהם, קם אחד הפולנים, שאמור בקרוב להתמנות לכומר מהשורה ולהטיף לעשרות רבות של מאמינים בפולין ולהשפיע על תפיסת עולמם, וביקש לשאול שאלה. "אם להסתמך על מה ששמעתי בתקשורת", פתח הצעיר, "כל היהודים נשארו בבית ביום הפיגוע במגדלי התאומים בניו יורק".

חבריו של השואל החלו בשלב זה להתלחשש ולצחקק, אבל הצעיר לא התבלבל. "באחת מתחנות הרדיו הפולניות אמרו שהועבר מסר לכל היהודים שיישארו באותו יום בבית", הוא המשיך. "האם זה נכון?". שקט מעיק השתרר באולם למשך כמה שניות, ואז פרצו הפולנים הצעירים במחיאות כפיים סוערות.

מנהל המוסד החינוכי, שישב בשורה הראשונה, נע באי נחת בכסאו לנוכח התמיכה שהפגינו תלמידיו בשואל ובשאלה. וגם הסטודנטים הישראלים הופתעו ממחיאות הכפיים.

בשבועיים בהם הירצו בפני אלפי פולנים נתקלו אומנם בשאלות לא פשוטות על ישראל, על יהדות ועל יהודים, אבל שאלה כה ישירה אודות הקונספירציה היהודית לא שמעו עד לאותו יום במסעם.

השאלה הפתיעה מאוד, שכן אם להסתמך על ההתעניינות שמגלים הפולנים בשנים האחרונות בעברם, בשואה, בישראל וביהדות, האנטשימיות בפולין, גם אם קיימת - היא לא מה שהיתה פעם.

כך עולה מהיחס החם, לפחות על פי ההצהרות, של מאות סטודנטים מוורשה, קרקוב, גדנסק ודברי אישים במערכת הפוליטית הפולנית. 

האנטישמיות יוצאת מהאופנה

צעירי פולין, שגדלו ברובם תחת משטר דמוקרטי מחוסר פרופגנדה ממשלתית אנטי-ישראלית, ניזונים מהתקשורת החופשית, מחוברים לאינטרנט ומבלים היום בפאבים ובארים בניחוח בינלאומי. מטרתם היא להפוך לחלק מהעולם המערבי והאנטישמיות, לפי שעה לפחות, כבר לא באופנה.

הצעירים, בעיקר בערים, לא מוכנים לבלוע סיפורי פולקלור אנטישמיים מבלי לבדוק מה עומד מאחוריהם. "בפולין הנוכחית, בקרב האליטות האקדמיות, התרבותיות, העיתונאיות והכלכליות - להיות אנטישמי זו חרפה", אומר ל-ynet, שגריר ישראל בפולין, שבח וייס.

לדברי וייס, "הפולנים קוראים לאנטישמים פרימיטיבים. ולמרות זאת, בשכבות העממיות קיימת עדיין אנטישמיות מסורתית. הדור הצעיר יותר מתון ופחות אנטישמי, וזה משום שהם לא יודעים. רובם לא ראו מימיהם יהודים, ורובם לא נגועים באנטישמיות המסורתית. הם יותר עסוקים בביצור מעמדם בחיים. החיים כאן לא פשוטים. הפולנים מנסים להיכנס לאיחוד האירופי, ולכן לדור הצעיר יש פחות זמן לפוליטיקה".

גם התקשורת והממשלה הפולנית משתדלות לשמור על איזון בכל הקשור לקונפליקט הישראלי-פלסטיני, והרצון לפתוח בדיאלוג עם ישראל ועם יהודים גדול. יעידו על כך הופעותיו הרבות בתקשורת והטורים הקבועים בנושאים מגוונים של פרופ' וייס בכמה עיתונים יוקרתיים, ויעידו על כך גם עמותות ואירגונים שונים שצצו ברחבי פולין בשנים האחרונות. אירגונים אלה פועלים להידוק הקשר עם ישראל, ולמען חידוש וקיום דיאלוג בין-תרבותי ישראלי-יהודי-פולני.

לאור הגל הגואה של האנטישמיות באירופה בתקופה האחרונה, עמדתם של 40 מיליון פולנים ושל פולין הרשמית ביחס ליהודים ולישראל היא סוגיה מעניינת ביותר, בייחוד לנוכח מיקומה האסטרטגי באירופה, הצטרפותה הצפויה בשנה הבאה לאיחוד האירופי, והשתתפותה בקואליציה האמריקנית בעיראק, למורת רוחו של האיחוד האירופי.

"במשרד החוץ שואלים רק על אנטישמיות"

מעניין לא פחות הוא יחסה הלא מעמיק והמזלזל לעתים של ישראל הרשמית והלא רשמית לפולין, הנובע בעיקר מחוסר ידע, בכל הנוגע למדינה החשובה הזאת, שלדעת כל המומחים, תהפוך בשנים הבאות לבעלת משקל אסטרטגי משמעותי באירופה המאוחדת.

"יש בורות בישראל", מתלונן פרופ' וייס, שמסיים בקרוב את תפקידו. "רוב הישראלים לא יודעים את תולדות פולין בתקופה הנאצית, ורובם יודעים על פולין בין אפס למאומה. בארץ לא מתעניינים בפולין, רק באנטישמיות. כשאני מדווח למשרד החוץ, אני מתאר את שפע הדברים, כולל ההתעניינות בישראל, אבל אף פעם לא מפרסמים את זה. רק כשאני מדווח על אנטישמיות, מייד מישהו ממשרד החוץ מדליף את זה לעיתונים".

בסופו של דבר, על פי וייס, בישראל קוראים רק את כותרות הענק על גירוש ישראלים ממסעדה בקרקוב וכו', כשהאנטי-פולניות הגורפת הפכה לסוג של הרגל. לדאבוני, במקביל יש אווירה פרו-גרמניות,דבר שמדהים אותי. זה נראה מפלצתי, ההיפוך הזה. מי שהבין את הפוטנציאל זה אנשי העסקים הישראלים, שמשקיעים פה מאות מיליונים של דולרים, בבניית אוניות, מרכזי עסקים, קניונים ומה לא".

במקביל, מתחזקים גם הקשרים הביטחוניים בין שתי המדינות והתעשיות הביטחוניות הישראליות עושות לא מעט כסף בפולין. אחד המוצרים הפופולריים בימים אלה בפולין הוא ה"קרב מגע" הצה"לי, ש"מיוצא" על ידי יוצאי צבא ישראלים לצעירי פולין.

השגשוג הגדול, והשואה

ההיסטוריה המשותפת של העם היהודי והפולני מתחילה במאה ה-14. המלך קאז'ימיר הגדול ששלט בפולין במשך 37 שנה, פתח את שערי ממלכתו בפני יהודים שבאו מן המערב, בעיקר מגרמניה שם נרדפו, ואף הקצה להם עיר מחוץ לחומות עיר הבירה קרקוב בה שכן ארמונו. עיר זו הפכה מאוחר יותר לשכונה בקרקוב עצמה, ונושאת עד היום את השם קאז'ימירז', שהעניקו לה היהודים לכבודו של המלך, שהאמין שהיהודים יכולים להביא לשגשוג ממלכתו.

במרוצת מאות השנים, ידע מעמדם של היהודים בפולין עליות ומורדות, אולם בסופו של דבר, רבים מהיהודים הפולנים ראו בארצם בית שטוב לחיות בו, והשטייטלים, העיירות היהודיות, איפשרו להם לנהל חיים יהודיים מלאים ללא הפרעות יוצאות דופן. בשיאה, מנתה יהדות פולין כשלושה מיליון בני אדם.

עסקיהם של רבים מהיהודים שיגשגו, וכך גם חיי הדת והתרבות שלהם, שהיפרתה את התרבות הפולנית, והופרתה על ידה. לא במקרה מילים כמו "בלאגן" ו"נודניק" מופיעות עד היום בשתי השפות ומבטאות את אותם הדברים, וביטויים כמו "אמא פולניה" (מאטקה פולקה בפולנית), מעלים חיוך על שפתיהם של הפולנים והישראלים גם יחד.

מאידך גיסא, לצד התרבות והחיים המשותפים, התפתחה גם אנטישמיות ארסית והרסנית שפגעה ביהודים, אנטישמיות שהגיעה לשיאה בטרגדיה הגדולה של העם היהודי במלחמת העולם השניה, בה נרצחו מיליונים בתאי גזים ובמחנות ריכוז שהוקמו על אדמת פולין על ידי הנאצים. באותה נשימה, אסור גם לשכוח כי הפולנים נלחמו בעוז בכובש הנאצי, והצילו לא מעט יהודים ממוות. אין זה מקרה שבפולין חי עד היום המספר הגדול ביותר של חסידי אומות עולם.

רוצחים או קורבנות?

"צריך לומר את האמת כולה", מסביר השגריר וייס. "אסור להסתכל על הפולנים כמי שעשו את השואה. זה שקר. אלה היו הנאצים - הגרמנים. כל מחנות הריכוז שהוקמו בפולין הם של הגרמנים. הפולנים נלחמו בגרמנים יותר מכל אומה אחרת. לא כמו הצרפתים שנכנעו, לא כמו הנורווגים, לא כמו הרומנים שהיה להם את אנטונסקו ששיתף פעולה עם הנאצים. הפולנים לחמו. הם כועסים מאוד על היהודים שמתארים אותם כעם של רוצחים, בזמן שהם עם של קורבנות".

עם תום מלחמת העולם השניה, והעברתה של פולין לגוש הקומוניסטי בשליטת ברית המועצות לשעבר, היחסים בין פולין וישראל היו קרים למדי, ובמשך קרוב ל-30 שנה כמעט וידעו רק מורדות.

מלחמת ששת הימים סתמה את הגולל על היחסים המעטים שעוד היו, ויהודים רבים שהביעו תמיכה בישראל במהלך המלחמה והפגינו כסטודנטים למען דמוקרטיה באוניברסיטאות, הואשמו בנאמנות כפולה, נכלאו וגורשו מאוחר יותר מפולין.

"היום הפולנים כועסים על זה שהמון ישראלים הולכים לגרמניה, ולא באים לפולין", אומר וייס. "הם כועסים על זה שלגרמניה חזרו 130 אלף יהודים, ולפולין אף אחד. אני מסביר להם שהם אשמים בזה, כי אחרי המלחמה הם איבדו דור וחצי של דיאלוג. לניתוק היחסים במשך 27 שנים יש מחיר, אותו הם משלמים כעת. באותן שנים אנחנו כבר קיימנו דיאלוג עם הדור הגרמני החדש".

רק לאחר נפילת מסך הברזל והתפרקות הגוש הקומוניסטי, התחדשו היחסים בין ישראל לפולין, וכ-20 אלף תלמידים ואלפי קצינים ישראלים פוקדים את אדמת פולין בכל שנה, אבל מבקרים בעיקר במחנות הריכוז ומשתתפים במצעד החיים.

מפגשים בין צעירים פולנים לצעירים ישראלים הם נדירים, וגם אם הם מתקיימים, הם מסתיימים ללא תוצאות באשר לעתיד. מנהלת בית ספר תיכון יוקרתי בוורשה התלוננה על כך כי שנה אחר שנה, הישראלים מגיעים לארצה, אבל לא מעוניינים להדבר עם הפולנים. "כך אי אפשר לבנות גשר בין שני העמים", היא אמרה ל-ynet.

"ככה לא בונים יחסים"

השגריר וייס, שפעל בשלוש השנים האחרונות באינטנסיביות להידוק הקשרים בין שני העמים, מגדיר את היחסים בין שתי המדינות כטובים מאוד, אולם גורמים בשגרירות ישראל בוורשה אמרו ל-ynet כי הדרג המדיני בישראל אינו עושה די כדי לחזק את הקשרים עם הפולנים.

"לא משנה כמה אנחנו עושים ברמה המקומית, אם הדרגים הבכירים לא נפגשים ועושים ביקורים הדדיים, היחסים לא יתפתחו בצורה מספיקה", אומר גורם בכיר בשגרירות. "בישראל מבטיחים ביקורים, ראש הממשלה היה אמור לבוא, אבל בסוף לא יצא כלום. ככה לא מחזקים יחסים".

מכה נוספת ליחסים הנחית משרד החוץ הישראלי, כאשר הודיע כי חוזהו של וייס, שמונה לפני כשלוש שנים על ידי אהוד ברק, אז ראש הממשלה, לא יחודש. התקשורת הפולנית השתוללה, והיו בפולין מי שהאשימו את ישראל בהורדת היחסים לאפס. המחאות של הפולנים לא הועילו, ובעוד כחודש יחזור וייס לביתו שבחיפה.

וייס עצמו לא מוכן להעביר ביקורת על ההחלטה שלא להאריך את חוזהו, אבל, לדבריו, "אני מאוד מאוכזב ונעלבתי מההחלטה". בכל הקשור להתנהלות המדינית של ישראל ביחסה עם פולין, הוא אומר שלא מעט הזדמנויות פוספסו. "לדאבוני", הוא אומר, "פולין כבר לא רואה בישראל מסדרון לבית הלבן. ב-93' או 94' יכולנו להשיג מהפולנים הרבה יותר בנושא הרכוש היהודי שטרם הוחזר למשל. אבל אז לא חשנו את הדופק.

"היום זה כבר אבוד, כי פולין היא אחת הידידות הגדולות של ארה"ב במעמד של מעצמה. אנשים לא תופסים את זה: היא תצטרף לאיחוד האירופי עם 40 מיליון איש, ואם היא תהיה פרו ישראלית, זו תהיה עזרה אדירה. אנשים לא תופסים שחומות ברלין נפלו בוורשה".