בוכים על חלב שנשפך

פעם, הנדסת אנוש נשמעה כמו מלה גסה אצל יצרניות המזון. כדי לפתוח אריזה של שניצלים קפואים היינו צריכים להצטייד במספרים או בסכין חד, ואחר כך לאלתר סגירה עם גומייה או אטב כביסה. כדי להפריד את הדני או את הפרילי מאריזת הרביעיות היינו צריכים להיות בכוננות השפרצה, ללבוש סינור ולהכין דלי ומגב כדי לשטוף את הרצפה.

אבל עם השנים והתפתחות הטכנולוגיה החברות השתפרו, התחילו להשקיע בנו יותר, ופיתחו אריזות ידידותיות ונוחות יותר לפתיחה (וגם לסגירה). אבל העולם, כידוע, לא יכול להיות מושלם, ועדיין נשארו כמה עשבים שוטים במטבח שלנו.    

1. חידות במקום הוראות שימוש

בסך הכל, אני לא יכול לומר שהאריזות צועדות לאחור. להפך; הן משתפרות ומשתכללות משנה לשנה. כבר אפשר להפריד מעדני חלב בלי לטנף את המטבח, ולסגור את אריזת השניצלים באמצעות פס סגירה בלי לאלתר עם גומיות או אטב כביסה.

אבל מה שלא ברור לי הוא, מדוע על גבי האריזה מודפסות לעתים חידות במקום הוראות שימוש, משל הייתי מנסה לפתור תשבץ היגיון, ולא להזליף טיפות עיניים. ואני אדגים: "לאחסן במקום קר". סליחה? מה זה "במקום קר"? בקופנהגן? במדף העליון של הקיר הרחוק מהשמש? האירו נא את עיני, ואולי אדע איפה בדיוק יש בבית שלי מקום קר שאיננו המקרר? היחידים שעולים בדעתי הם פתח היציאה של המיזוג (בקיץ) וחדר האסלה (בחורף) – שני מקומות שאין בדעתי, במחילה, לאחסן בהם קבנוס.

אבל זה עוד כלום לעומת המאסטר של חידוני האריזות: "אין לאחסן בשקית לאחר פתיחתה". או קיי. אני מבטיח: לעולם לא אאחסן את הפסטרמה בשקית המקורית שלה אחרי שהחצפתי פנים ופתחתי אותה. אבל מה עכשיו? האם אני צריך להעביר אותה לשקית אחרת? לקופסת אחסון? להתנצל עמוקות על שהותרתי מחצית, ולחסל מיד את הכל? אולי לתלות אותה על אנקול במרכז המטבח, ולהניח לה להתבשם מאווירה של רמת-גן? במלים אחרות, במקום להגיד לי מה לא, אולי תגידו מה כן?

(גדי שוורץ)

2. במבה למבוגרים בלבד

במבה הוא אחד המוצרים המזוהים ביותר עם ישראליות, כמו חומוס וסברס. החטיף, שעלה לראשונה על המדפים בשנת 1964, הוא כיום החטיף הנמכר ביותר בישראל:  כל חטיף רביעי שנמכר כאן הוא במבה של אסם. וכדי שתבינו: בדקה אחת מיוצרות 450 שקיות במבה, כלומר 27 אלף שקיות בשעה.

את הבמבה מוכרים היום בשתי שקיות: מוכספת ושקופה. את המוכספת אפשר לפתוח בקלות, אבל השקופה - זו כבר משימה למבוגרים בלבד. נסו לתת לילד שלכם לפתוח אותה, וצפו למתקפת עצבים ובכי. זה פשוט על גבול הבלתי אפשרי, ובאיזשהו שלב צריך פשוט להשתמש בשיניים. וכאשר היא סוף סוף נפתחת - תמיד זה בא בהפתעה וכמה חתיכות נופלות על הרצפה.

אז נכון, אין כמו במבה, אבל נכון גם שפתיחה ידידותית יותר של האריזות השקופות היתה עושה את החיים של הורים רבים להרבה יותר פשוטה.  

(שלומי דונר)

3. בלתי ניתנות להפרדה

חיבה גדולה פיתחו ילדיה של חברתי ע' לקציצות קפואות מזן קבב יווני של חברת טיבון ויל. מדובר בקציצות קטנות ועגולות שלאחר טיגון יסודי הופכות למעדן על הצלחת, אלא שאליה וקוץ בה.

אם על הטעם חשבו קברניטי החברה, הרי שעל האריזה חשבו הרבה פחות. הקציצות הקפואות מגיעות באריזה מאורכת ובתוכה מן גומחות בהן נחות בשלווה שתי קציצות בכל פעם.שנייה לפני שמוציאה ע' את האריזה מן המקפיא היא יודעת כי מצפה לה עכשיו מאבק ענקים: היא מול הקציצות' שהרי כל שתיים כאלה נצמדות בעזרת הקור האחת לשנייה והופכות תאומות סיאמיות ממש. נסו אתם להפריד כל שתי קציצות. זה פשוט לא הולך.

עם הזמן הבינה האינטילגנטית כי אין ברירה אלא להשתמש בכuח הזרוע ופיתחה שיטה מעניינת להפרדה: את שתי הקציצות המחוברות לחלוטין היא זורקת בכח אל תוך הכיור הריק. כמה פעמים כאלה והקציצות יוצאות לחופשי, בדרכן את השמן הרותח (נכון שהיא יכולה להפשיר אותן טיפה קודם אבל ביננו –למי יש זמן בתוך הלחץ של שני ילדים רעבים?)

לפני מספר שבועות יצאה החברה במבצע, שאת פרטיו תיארו על גבי דף נייר מבריק שנטמן בין שכבת הקציצות התחתונה לעליונה, ומנע מבלי שהתכוון את ההצמדה המעצבנת. שמחה ע' מאוד אלא שהמבצע נגמר חיש קל והיא נותרה עם קציצות מחוברות והרבה רעש מכיוון הכיור.

(טלי חרותי סובר)

4. הטבעת שנפלה, החלב שנשפך

מכירים את קופסאות השימורים האלו, שכביכול לא צריך בשבילן פותחן קופסאות כי יש להן טבעת עגולה אותה אמורים למשוך ולהסיר את המכסה? אז אתם בטח גם מכירים את התסכול כאשר בעת משיכת הטבעת בעזרת האצבע - היא נשארת לכם ביד בעוד שקופסת השימורים נשארת סגורה (ואתם כל כך רציתם טונה...).

ומה עם שקיות החלב המפרכסות, שתמיד - אבל תמיד - בזמן הפתיחה ולא משנה באיזה זווית תחזיקו אותן, הן ישתעלו קלות ויקפיצו קצת חלב על הרצפה. 

וגליל נייר הטואלט, מהסוג הזול, שכדי לפתוח אותו צריך עצבים של ברזל. ושקיות הסוכר שתמיד מלאות קצת יותר מדי ובעת הפתיחה קופצים גרגירי סוכר על השיש. והוופלים? אלו שאחרי הפתיחה צריך לומר שלום לשקית ולגמור את כל החבילה או לחילופין להעביר את מה שנשאר לקופסת פלסטיק אטומה אחרת יהיו להם טעם של דיקט ישן.

רוצים להוסיף משלכם? ליחצו על תגובה לכתבה וספרו לנו.