בור בלי תחתית

מה שעורר את תשומת ליבם של אנשי איכות הסביבה היתה כמות אדירה של עפר שהחלה להצטבר בעמק הארזים, במקום בו נגמרת ירושלים ויש נחל גדול שהוא חלק משמורת טבע מוכרזת של העיר.

ערימת העפר שהחלה להצטבר שם היתה הר קטן שהלך וגבה והעיד שבבבטן האדמה פועל נברן במידות עצומות שמכרסם את בטן ההר ועורם אותה על שמורת הטבע. כשהתקרבו הפקחים לפתח מאורת המכרסם עצרה אותם גדר גדולה.

הגדר מקיפה שטח של כמה דונמים, אבל שום שלט לא מעיד מי עושה ולמה נעשות העבודות העצומות, חוץ מהגדר עצמה וממכוניות ומשאיות הקבלנים שעולות ויורדות לאורך הדרך הרחבה והלבנה שנפרצה לאורך שמורת הטבע של עמק הארזים.

כששאל אחד מאנשי איכות הסביבה מה קורה ולמה הם משחיתים את האיזור דחה אותו אחד מהפועלים בבוז ואמר לו שמדובר בעניין ביטחוני. הפקח לא התרשם מ'העניין הביטחוני' ודרש מהקבלנים שיפנו את הר העפר מהמקום. באופן מפתיע נענו רשויות הביטחון ופינו את פסולת העפר העצומה. הם פינו אותה למחצבה בשטחים. לא בצורה מוסדרת, כי שם זה ארץ של אף אחד ולא צריך לשלם על זה.

אחד המעשים הבוטים במדינה

אלא שבדיקה יותר מדוקדקת מעלה שהשערוריה, שמתרחשת מתחת לאף בירושלים, היא אחד מהמעשים הבוטים ביותר שנעשים במדינת ישראל מול עינינו. מזה שנה נחצבות זוג מנהרות שיובילו מבטן ההר שמתחת לכנסת ולמשרדי הממשלה עד לפתחי היציאה.

זוהי מנהרת המילוט של ראש הממשלה. מפעל יפה אפשר להגיד. אנחנו הרי אוהבים ראש ממשלה. כל ראש ממשלה. אבל האם זכאי ראש הממשלה, כל ראש ממשלה, שבאחת התקופות הצנומות והסגופות של מדינת ישראל תיבננה עבורו שתי מנהרות שאורכן הכולל כשישה קילומטרים, בעומק רב מתחת לעיר, כדי שביום שבו תהיה התקפת טילים גרעיניים על כנסת ישראל הוא יוכל למלט את ישבנו המלכותי בעוד כולנו עולים בעשן השמיימה?

זו שאלה מוסרית. וגם תקציבית. האם ראש ממשלה אחד שווה את כל אזרחי ירושלים? מדינת ישראל? לשאלה התקציבית יש תג מחיר. כל קילומטר מנהרה עולה 160-180 מיליון שקל. זאת אומרת שהפרוייקט הזה עולה למשלם המיסים הישראלי כמיליארד שקלים. רק מנהרות. חציבה, ביסוס, פינוי חומר וסלילת נתיבי מילוט. לחשבון יש להוסיף פיר מעלית אנכי עם כל הטכנולוגיה הקשורה שתרד ממשרדי ראש הממשלה והכנסת לבטן האדמה.

הרוחב יכול לעלות סכומי עתק

אבל זה לא הכל. כי מתחת לאדמה בונה משרד הביטחון מרכז לניהול משברים. חוצבים חלל עצום שמסוגל להכיל בניין רב קומות רחב היקף, שיכול לאכלס את הממשלה וכל מי שהממשלה חפצה ביקרו.

חלל כזה הוא לא זוג מנהרות. מדובר על בניין שנבנה בבטן ההר, מוצב על קולטי זעזועים כדי שהממשלה ושריה וראש הממשלה בראשם לא יזדעזעו כשתימחק ירושלים. בשיחה שערכתי עם גיאולוג מומחה במנהרות אימתתי את נתוני עלות כרייתן.

כששאלתי אותו על יצירת החלל הוא אמר כי בניית החלל התת-קרקעי תהיה יקרה בהרבה מהמנהרות, אם רוחבם יעלה על 18 מטרים. הוא גם אמר שהחלל התת-קרקעי הגדול בעולם נחצב בגרניט ולא בגיר לא אחיד, כמו זה של ירושלים.

אותו גיאולוג בכיר סירב להניח כי מישהו בונה חלל שרוחבו גדול מ-18 מטרים. הגובה לא בעיה, הוא אמר, אבל הרוחב יכול לעלות סכומי עתק והרעיון שאחרי שמייצרים את החלל בונים בתוכו בית נפרד, נראה בעיניו מגוחך לחלוטין.

מה שאומר שאם החלל הוא ברוחב של עד 18 מטרים, יצירתנו תעלה בין 100 ל-200 מיליון שקלים. אם הרוחב גדול מזה, ואין כמובן שום פיקוח על מה שנעשה בבטן ההר, העלויות יעלו על מחירן של המנהרות.

לא נותנים דין וחשבון לאף אחד

וכמה יעלו פירי המעליות? תלוי בטכנולוגיה אמר איש המקצוע. בתחום הסביר או סכום דמיוני לחלוטין. כסף. הרבה כסף. פרויקט של למעלה ממיליארד שקלים מתקציב הביטחון כשהצבא צועק שאין לו כסף ושר הביטחון מאיים על פגיעה בביטחון מדינת ישראל. מדובר בכסף שהוקצה לפני לא הרבה יותר משנה, אם כי הרעיון, יש להניח, הסתובב במערכת הביטחון כבר זמן רב.

מערכת הביטחון רוצה את הפרויקט, מה שהיא לא צריכה זה לתת דין וחשבון על זה לאף אחד.

התקציב וחלוקתו הם נושא עמום. אטום בעצם. וכאן אנחנו מגיעים לאחד החדרים האפלים של מדינת ישראל - לרגע ההחלטה.

יש בישראל דבר שנקרא ועדה לתכנון מתקנים ביטחוניים. זו ועדה שבה יושבים פקיד ממשרד הביטחון ונציגת התכנון האזורי של משרד הפנים. נציג משרד הביטחון (רב סרן, אם תכנון המתקן הביטחוני קורה בעיר וסגן אלוף, אם מדובר על הרמה הארצית) מחתים את הגברת ממשרד הפנים על הצהרת סודיות, מראה לה את התיק, מקבל את אישורה והפרויקט יוצא לדרך. אין חתימות, אין מסמך מחייב, אין שום הליך ביטחוני, אין תסקיר על השפעות סביבה, אין דיון אמיתי בשום פורום, אם צריך או לא צריך.

אין מסמכים, אין תיקים

במהלך העבודות, כשביקשו גופי תיכנון ובקרה ירוקים לבדוק אם אכן העבודות מתנהלות לפי התוכניות, ענתה להם המתכננת שאסור לה להראות את התוכניות. כשפנו למשרד הביטחון היתה התשובה זהה. לאף אחד אסור לראות את התוכניות. כשבאו גופי התיכנון מהצד השני ושאלו אם אפשר לוודא שמשרד הביטחון עובד לפי התוכניות שלו, הם נענו שלאף אחד אסור לבדוק מה קורה בבטן ההר.

אין מסמכים, אין תיקים, אי אפשר לבוא בטענות כי בשם הביטחון הלאומי אפשר לעשות הכל ואם זה מתחת לאדמה - אפשר לקבור שם אוצר שלם. זאת אומרת, על פרויקט שעלותו כמיליארד שקלים, מחליטים שני פקידים לא בכירים במיוחד בלי שום ועדה מפקחת, בלי שום החלטה מסודרת. מעיינים בתיק ואומרים כן או לא.

זה קורה מתחת לשכונות המצוקה של ירושלים. אין כסף לנכים. אין כסף למובטלים. אין כסף לתרבות. אין כסף לפנסיה. אין כסף לחינוך. לכל מה שמדינה אמיתית מתייחסת כאל ביטחון לאומי. לא ביטחון הישבן, אלא ביטחון הלב והראש. הראש האמיתי, חושב, זה שייצר את העתיד, שייתן תקווה ולא ישליט פחד ואימה.

לחשוף ולהציף את הפרויקט

את מנהרת ראש הממשלה אפשר וצריך להקפיא מיידית. שאלה שעולה מעבר לסיבות התיכנוניות, העלויות האדירות, החוקיות של הפעולה הזו שדגל שחור מתנופף מעליה, היא האם בכלל צריך מתקן נוסף כזה. יש בישראל כמה מתקנים תת קרקעיים כאלו. המפורסם שבהם הוא הבור בקריה ששמועות משמועות שונות מקשרות אותו במערכת מנהרות לקצווי ארץ.

אין כסף לסלול תחתית בתל אביב אבל העיר מונהרת מלמטה מכאן ועד בכלל. והבור בקריה הוא לא היחיד. אם באמת מתפתח מצב של סכנה קיומית למדינת ישראל, הרי שיש טעם לפזר את הממשלה בין ערי המקלט התת-קרקעיות שנמצאות (וכמה הושקע בהן מתוך התקציב שאין במשך השנים?) ולעצור את בנייתה של ירושלים תחתית.

ויש עוד סיבה טובה להפסיק את הפרויקט הזללני הזה, שאמור לשמש לזמן קצר בשעת פקודה - הניסיון מלמד אותנו שבמשך 55 שנים לא היה צריך בפרויקט הזה. למה עכשיו? בגלל שעיראק נמצאת תחת שליטה אמריקנית או אולי משום שיש פיקוח הדוק על המתרחש באיראן?

כל הסיבות שבעולם מבקשות לחשוף ולהציף את הפרויקט הבזבזני, הלא מפוקח והלא ראוי הזה ולעצור את היעלמותו של הכסף שאין מתחת לאדמה.