Call Of Duty

לכאורה, Call Of Duty הוא עוד משחק פעולה המבוסס על מלחמת העולם השנייה, אלא שישנן לא מעט סיבות המשנות את הקביעה הזו. המשחק (המוטו: "במלחמה ששינתה את העולם, אף אחד לא נלחם לבד") מתאמץ הרבה יותר לספק לשחקן את ההרגשה שהוא נלחם כחלק מכוח צבאי.

הדמויות שתשחקו ב-CoD לא ניחנות בשום כח על, לפחות כך מנסים המפתחים להדגיש. השחקן הוא בסך הכל חייל בודד במערכה של מיליונים. בחלק גדול מהמשימות תשחקו לצד כוח משמעותי של בעלי ברית ממוחשבים, שנמצאים שם בשביל להילחם ממש ולא במטרה ללוות אתכם כמה מטרים ולהתפגר בדרמטיות. נוסף על כך, המשחק נחלק לשלושה קמפיינים המציגים את הלחימה מצדדיה השונים. תתחילו את המשחק בתור חייל אמריקאי, תמשיכו בתור חייל בריטי, ותסיימו כחייל רוסי.

חזרה על נוסחה מצליחה

שלושת הקמפיינים כוללים יחדיו 24 משימות, המבוססות על קרבות היסטוריים מרחבי אירופה. כמו MoH:AA, גם CoD שואב השראה מעולם הקולנוע והטלוויזיה. הקמפיין האמריקאי מבוסס בחלקו על קטעים מהסדרה המוצלחת "אחים לנשק", בעוד שחלקים מהקמפיין הרוסי כמעט זהים ל"אויב בשער".

CoD חוזר על הנוסחה המצליחה גם במבנה המשימות שלו, וכל משימה מורכבת מרצף של אירועים מתוסרטים מראש. לנוסחה זו יש יתרונות וחסרונות משלה. האירועים המתוסרטים בהחלט מוסיפים לתחושת האינטנסיביות, כאשר התרחישים תמיד צצים ברגע הנכון. לעיתים קרובות, כשחשבתי שהקרב בו השתתפתי הולך ומסתיים, הגיח טנק גרמני מהאגף, או שחבורת חיילי אויב הופיעו מאחור. מצד שני, סוג כזה של שלבים פוגע בספונטניות של המשחק, וכאשר נדרשים לשחק שוב באותו קטע הוא יכול להפוך מאוד צפוי.

אתם נגד עדרי גרמנים

במשימות יש את הגיוון הרגיל בסביבות וביעדים, אולי מעט פחות ממה שהייתם מצפים ממשחק שמכסה גם את החזית המערבית וגם את המזרחית: שדות צרפתיים, ערבות שלג רוסיות, קרבות בשטח בנוי ומשימות הגנה. בקמפיין הבריטי למשל, ישנה משימה בה על הפלוגה של השחקן להגן על גשר מעל נהר בצרפת. בתחילה על השחקן לחסום את עדרי החיילים הגרמניים שמנסים לכבוש בחזרה את הגשר, אבל בשלב כלשהו מתחילים להגיע גם עשרות טנקים. הנשק היחיד שלכם נגד הטנקים הוא תותח 88 ענק שהגרמנים השאירו מאחור.

הדרך היחידה לשרוד את הקרב היא לאייש את התותח ולחסל את טור הטנקים המתקדם, ובו זמנית גם להילחם בחיילי הרגלים שמנסים לחסל את העמדה. המשימה המרשימה ביותר מבחינה חוויתית היא זו בה השחקן משתתף בכיבוש-מחדש של סטלינגרד על ידי הרוסים. מבחינת משחקיות, היא דומה מאוד למשימה הנחיתה בחוף אומהה של MoH:AA. אבל כל מה שהשחקן צריך לעשות במשימה הזאת הוא להתחמק מאש-התופת של הגרמנים המגינים, ולא לסגת אחורה כדי שלא לגרום לקצינים הרוסים לירות בו. במשימה הזאת השחקן אפילו לא זוכה לקבל נשק אלא רק חבילת תחמושת מסכנה (ומי שצפה ב"אויב בשער" יודע את הסיבה לכך).

משחק פעולה מוצלח

למרות חסרונות כאלה ואחרים שנובעים מהתסרוט הכבד, האינטנסיביות ואווירת האקשן החזקה הם אלו שהופכים את CoD למשחק פעולה מוצלח. תחושת הקרב פה היא החזקה והמשלהבת ביותר שראיתי עד כה במשחק מחשב כלשהו. המשימה השנייה, לדוגמה, (אותה ניתן לשחק בדמו ), מתרחשת בליל הפלישה לנורמנדי. בכל כיוון שהשחקן מסתכל הוא רואה אש נ"מ מאירה את השמיים, שמלאים במטוסים בוערים וצנחנים המנסים לעשות את דרכם לקרקע. הדי הפיצוצים והיריות נשמעים ללא הפסקה, ועל הקרקע ניתן לראות חיילים סוחבים פצועים. למרות שהשחקן עושה את דרכו במשימה ליניארית, עם מסלול קבוע וצר, כל אאפקטים הסביבתיים הללו נותנים לשחקן תחושה מצויינת של המולת קרב, והרגשה שהוא באמת נוטל חלק בלחימה רחבת היקף.

אחיזת עיניים מוצלחת

למרות מגבלות מנוע ה-Quake III עליו הוא בנוי, המשחק עדיין מצליח להוליך את השחקן שולל ולחשוב שהוא משתתף בקרבות גדולים. גם המפות בנויות באותה צורה: למעשה הן לא גדולות במיוחד, אבל מצליחות באחיזת עיניים מוצלחת ליצור רושם של עולם שאין לו גבולות מלאכותיים. 

נוסף לעיצוב הנבון, שגורם להכל להיראות גדול ומרשים, שלבי המשחק מצליחים גם טכנית להציג סביבות נרחבות יותר ממה שראינו עד כה על המנוע המזדקן. גם אם משווים את CoD ישירות למשחקים אחרים כיום בשוק, הגרפיקה טובה מספיק כדי לעמוד בכבוד ליד משחקים מודרניים. יהיה מלהיב לראות מה Infinity Ward יפיקו ממנוע הדור הבא, מאחר ובוודאי מדובר במשחק מבוסס Quake 3 האחרון שלהם.

קולות רקע טובים

גם הקול ב-CoD לא הוזנח. קולות הרקע הם שהופכים את המשחק לטוב מהרגיל, ומספקים לנו את התחושה כי מלחמה שלמה סוערת סביבנו. במהלך המשימות ניתן לשמוע פקודות, צעקות, ירי ופיצוצים מכל כיוון, והצלילים האלה עושים עבודה מצויינת בהמחשת אווירת המלחמה בשביל השחקן. הם גם יכולים לנתק אותו לפעמים מהקרב: פיצוץ רועם שמקורו קרוב, כמו נחיתה של פגז ארטילריה או רימון, ידמה נזק זמני לחוש השמיעה ויקשה עלינו למספר שניות לקלוט מידע קולי על מה שמתרחש מסביב.

החלק היחיד במשחק שהצליח לאכזב אותי היה האינטליגנציה המלאכותית. היא אמנם לא עושה דברים לא מקצועיים בעליל כמו להיתקע בפני השטח או לא להגיב לאיומים, אבל הייתי מצפה לקצת יותר ממשחק שמתפאר בעובדה שהוא מלא בדמויות ממוחשבות. החיילים שלצדכם לא עושים שטויות, אבל הם גם לא אפקטיבים מדי. חלק מחוסר היעילות שלהם מתוכנן כמובן, כדי להשאיר בידי השחקן את התפקיד המרכזי בשדה הקרב, אבל אין שום סיבה שהם ייכנסו כל-כך הרבה לתוך קו האש שלי.

הלחימה המשותפת הייתה יכולה להשפיע הרבה יותר על המשחק אם היו נותנים לנו רמה מינימלית של אינטראקציה עם החיילים האחרים, כמו האפשרות לבקש אש מחפה או עזרה בביצוע איגוף. האויבים בכלל מתנהגים בפשטות ולא יודעים לעשות יותר מלהתקדם ולירות, ואולי קצת לסגת.

כלי נשק ייחודיים

לכל אחד מהצדדים במשחק יש כלי נשק יחודיים לו. אצל האמריקאים ניתן למצוא את תת מקלע ה-Thompson, רובי ה-M1 Carbine וה-M1 Garand, ורובה צלפים מסוג M1903 Springfield. אצל הבריטים ניתן למצוא את מכונת הייריה Bren, תת-מקלע Sten Mark 2, ורובה Lee Enfield.

לרוסים יש תת מקלע מסוג PPSh, רובה Mosin-Nagant, וגם גרסה של אותו רובה עם כוונת טלסקופית בשביל צלפים. נוסף על כך, השחקן יכול להרים כלי נשק גרמניים מגופות אויב, כך שאם ירצה יוכל ליטול לידיו גם תת-מקלע מסוג MP-40, רובה-סער MP-44, או רובה Kar98, עם או בלי כוונת צלפים.

אפקט הירי במשחק מספק ומשכנע כמו במשחקים הטובים ביותר מהסוג, וכולל את הדקויות שאנחנו רגילים שמכניסים בימינו כדי להפוך את המשחק למורכב ומעניין יותר. הכוונת מתרחבת כאשר השחקן בתזוזה ומסמנת רדיוס פספוס פוטנציאלי רחב יותר, ומתמקדת כאשר הוא נייח ובכריעה.

משחק הרשת

ל-CoD יש אפשרות משחק רשת, והיא טובה מזו של MoH:AA. ריבוי המשתתפים מכיל את כל האפשרויות המוכרות, ועוד כמה חדשות. בנוסף ל-DeathMatch ול-Team Deathmatch, ישנה גם אפשרות שנקראת Search And Destory, והיא בעצם Counter-Strike במלחמת העולם השניה. קבוצה אחת צריכה להטמין פצצה והשניה צריכה למנוע את זה. כאשר שחקן מת, הוא צריך לחכות לסוף הסיבוב כדי להמשיך.

עוד אפשרות מוכרת בשינוי אדרת היא משחק ה-Retrieval, שהיה יכול להיקרא גם "תפוס את הדגל". כל קבוצה צריכה לאסוף מסמכים משטח האויב ולהחזיר אותם לשטחה. המשחק המקורי היחיד נקרא Behind Enemy Lines. כאן יחס השחקנים בין הקבוצות הוא בערך 3 ל-1, כאשר המטרה של השחקנים בקבוצה הגדולה היא לצוד את השחקנים בקבוצה הקטנה. 

ב-Call Of Duty אין אפילו שמץ של מקוריות. יש כאלו שיגידו שהוא בסך הכל עוד חיקוי ל-MoH:AA, והם צודקים בעיקרון - חוץ מהעובדה שמדובר באנשים שיצרו את MoH:AA מלכתחילה, ובחיקוי מאוד מוצלח שעולה על המקור. CoD הצליח להלהיב ולשלהב אותי ברמות שכבר שכחתי שאפשר להגיע אליהן במשחקי מחשב. כנראה שלא תמיד צריך להיות מקורי כדי ליצור משחק מוצלח, לפעמים אפשר לחזור אל אותה נוסחה מצליחה כל עוד מלטשים אותה טוב מספיק. וזהו Call Of Duty: משחק חובה לכל שחקן פעולה מגוף-ראשון שמכבד את עצמו, ולחובבי MoH:AA בפרט.

ציונים

משחקיות: 10. בפעולה מגוף ראשון לא תמצאו טוב יותר מזה.  

גרפיקה: 9. המפתחים מיצו מהמנוע את המיטב שלו.  

סאונד ופסקול: 9. קולות המלחמה יקיפו אתכם.

אורך חיים: 7. הקמפיין לשחקן יחיד, כמו ברוב המשחקים מהסוג, יגמר מהר ואופיו הלינארי-מתוסרט של המשחק לא מעודד משחק חוזר.

טכני: 10. מקצועיות שדורשת כבוד.  

ריבוי משתתפים: 8. סטנדרטי אבל מהנה.