שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    בקשר זעקו "חדל": רגעי האימה בצאלים

    הכוחות התפרסו בשטח: 10 לוחמים מסיירת מטכ"ל גילמו את "האויב" - סדאם חוסיין ואנשיו. קבוצת לוחמים שנייה היתה אחראית על שיגור הטילים. אבל טעות איומה גרמה לכך ששני טילים נורו בשעה שהכוחות היו עדיין בשטח. כך אירע אסון צאלים ב' - שלב אחרי שלב. מיוחד

    רס"ן נדב זאבי היה קצין המודיעין של פרויקט "שיח אטד", המבצע הסורי שבמסגרתו אמורה היתה סיירת מטכ"ל לחסל את שליט עיראק, סדאם חוסיין. זאבי, שסיפורו נחשף אתמול לראשונה ב"ידיעות אחרונות" שירת בשורה ארוכה של תפקידים בתחום המודיעין, ולכן הוזעק מאמצע חופשה בחו"ל כדי לרכז את נושא "שיח אטד". במהלך השנים שחלפו מאז התאונה הנוראית העלה זאבי על הכתב כמה פרקים מהפרשה. זהו פרסום ראשון של קטעים אחדים מהחיבור הזה. כך מפרסם היום (ד') "ידיעות אחרונות".

     

    שבוע לפני המועד שנקבע לתרגיל המסכם של "שיח אטד" הוחל בהקמת המודל - שטח ההדמיה לתרגיל במתחם האימונים צאלים בגנב המערבי. הלבשתי את איזור היעד האמיתי על תצלום אוויר של איזור התרגיל - מה שאיפשר להקים מודל דומה ככל האפשר לאיזור המטרה האמיתי.

     

    ביחידה חיפשו שותפי סוד שישמשו לביום אויב, כלומר שיגלמו את סדאם חוסיין ואת שומרי ראשו. על צוות ביום אויב הופקד סגן אלעד שילה, קצין ההדרכה של היחידה. לתפקיד "האובייקט" - סדאם חוסיין - נבחר אייל כתבן. מש"ק בביטחון שדה ושותף סוד. כמלווים נבחרו חיילים ממפקדת היחידה ומצוות מ'. אחד חיילים שהושאלו לשמש כביום אויב היה ערן ויכסלבאום, חייל צעיר שהתגייס לצבא ארבעה חודשים לפני התאונה.

     

    צוות ההקמה יצא לשטח, עשה מדידות, הציב את המכולות, סימן שבילים ולבסוף הקים מודל שהשתרע על שטח של מאות מ"ר. החיילים שהשתתפו בהקמה סיימו את המלאכה בערב והתארגנו ללינה במקום. למחרת אסף מגן שילה את תשעת החיילים שנבחרו להשתתף בביום האויב ותירגל אותם. התסריט היה פשוט: אייל כתבן, "האובייקט" צעד בשטח המודל כשהוא מוקף בחבורה של מאבטחים. בשלב מסוים הפמליה נעצרה, ואייל נופף לקהל דמיוני.

     

    רק סגן שילה ו"האובייקט", כתבן, ידעו במה בדיוק דברים אמורים. בבוקר ה 4 בנובמבר 1992 נערכה בבסיס היחידה פגישה במשרדו של סא"ל א', מפקד יחידה,
    בנוכחות רס"ן דורון "המצביא"; אייל רגוניס הקמ"ן: "הפרויקטור" אלוף עמירם לוין ואחרים. לאחר הפגישה במשרדו של מפקד היחידה הלכה החבורה לפגוש את הצוות של ד', שקיבל באותו זמן תדריכים לקראת התרגיל ממפקדו, סגן ד'. לוין שוחח עם החיילים ודיבר על חשיבות המבצע והתרגיל. לאחר התדריכים יצאו סגן ד' ולוחמיו לשטח והסתתרו באחת הוואדיות בהמתינם לשעת החשכה. רק אז הם אמורים היו להתחיל לנוע לעבר צאלים.

     

    מסע בוואדיות

     

    הלוחמים מצוות מ' שנודבו לתרגיל ועימם סגן שילה עשו בדרכם לצאלים חניית ביניים בביתו של סמל שמרי שפרן, שחגג את יום הולדתו ה 20 בקיבוצו נצר סירני. חבורת הלוחמים חגגה על הדשא ליד הבית. בסביבות השעה 23:00 עזבה החבורה העליזה את הקיבוץ בדרכה לשטח התרגיל בצאלים.

     

    "האובייקט", רב"ט אייל כתבן, ועימו סמ"ר אריה כהן יצאו גם הם לשטח התרגיל והגיעו קצת אחרי חצות. אריה ממושב עמיעוז הסמוך אמור היה להשתחרר מהצבא חודש לאחר מכן וכבר עסק בתכנון טיול בחו"ל עם חברתו. הם הסתובבו תחילה קצת עם הצוות של ד' במדבר. בהמשך הגיעו למודל וחברו לשאר החבר'ה מהביום.

     

    סמוך לחצות, אחרי פעולות הכנה אחרונות לקראת התרגיל שנועד לבוקר שלמחרת, נפרסו שקי השינה. בשעות שנותרו לאלה לישון עד להשכמה, נעו הג'יפים של הצוות של ד' בוואדיות הנגב בדרכם לצאלים. עייפים משעות של נסיעה במדבר ללא שינה הם התמקמו לפנות בוקר בעמדות שיגור הטילים במרחק של כמה קילומטרים מאיזור המודל.

     

    באותה שעה, ב-5 לפנות בוקר, לפני שהיום עלה, העיר סגן שילה, מפקד הביום, את תשעת החיילים שנבחרו לגלם את "האובייקט" (סדאם) ופמלייתו. לקראת השעה 6 בבוקר החלו לנחות בשטח מסוקים שהובילו את צמרת המטכ"ל ובכירים בקהילת המודיעין שרצו לצפות בתרגיל. האח"מים התמקמו בסמוך לנקודת תצפית סמויה שהקימו שלושה לוחמים מהצוות של ד', על גבעה הצופה על איזור המודל ומרוחקת ממנו כמה מאות מטרים. המארח, שתיכנן את התרגיל, היה רס"ן דורון - "המצביא". דורון התמקם בעמדת התצפית ונתן הסברים לאורחים על המתרחש. דורון גם עמד בקשר אלחוטי עם הצוות של ד' שנמצא כמה קילומטרים משם. דורון חשש מאוד שבשבעת התרגיל לעיני האורחים המכובדים יהיו בעיות קשר בינו לבין הכוח העיקרי.

     

    בעיה נוספת היתה השינוי הפתאומי בלוחות הזמנים שאותו הכתיב הרמטכ"ל, רב אלוף אהוד ברק. לברק נקבעה פגישה לאותו בוקר עם שר הביטחון, יצחק רבין, והוא ביקש להקדים את זמן התרגיל. לפי התכנון, היו אמורים להתבצע באותו בוקר שני תרגילים נפרדים: בתרגיל הראשון, ה"יבש" אמור היה הכוח העיקרי בפיקוד סגן ד' לקבל את נתוני תנועת "האובייקט" מכוח צפית, וכ"שהאובייקט" נעצר כדי לנופף לקהל - לשגר לעברו טיל דמיוני. לאחר השלב "היבש" צריך היה להתבצע השלב ה"רטוב". בשלב זה כל שטח המודל אמור היה להיות מפונה מחיילים, ובמקום אייל כתבן ופמלייתו התכוונו להציב בובות לבושות מדים. לאחר מכן אמור היה להתבצע ירי חי של טילים לעבר הבובות.

     

    בסביבות שש בבוקר החל התרגיל ה"יבש". חיילי הביום נעו בשטח המודל. כל תנועה של "האובייקט" דווחה בקשר לכוח העיקרי. בשלב מסוים נעצרה הקבוצה והסתדרה בשתי שורות מקבילות, חמישה חיילים בכל שורה.

     

    בשורה הראשונה היו אריה כהן, ערן ויכסלבאום, שרון תמיר, ת' וב'. בשורה השנייה היו שמרי שפרן, אלעד שילה, אייל כתבן, ג' ו-י'. חיילי הביום עמדו מבלי לזוז, ורק אייל כתבן נופף לשלום לקהל דמיוני. מסביב שרר שקט. את האח"מים שצפו בהם הם לא ראו. הם חיכו לפקודה מש', מפקד הביום, שהחזיק בידו מכשיר קשר ועקב אחר התקשורת בין רס"ן דורון לסגן ד'.

     

    לפי התכנון, בשלב שבו אמור היה הטיל הדמיוני לפגוע בחבורה, צריך היה ש' להורות להם להתפזר לכל עבר וליפול על הקרקע כאילו נפל טיל. בניגוד לתרגילים קודמים, הפקודה ליפול בוששה לבוא, אייל כתבן אמר לש': "משהו לא בסדר, זה לוקח יותר מדי זמן". ש' השיב: "תמשיך לנופף".

     

    כאשר הפמליה של ביום האויב נעמדה והסתדרה בשתי שורות, דיווח כוח התצפית על מיקומה המדויק לכוח העיקרי. בעוד שללוחמים בתצפית ולאח"מים שניצבו לידם היה ברור שזה התרגיל ה"יבש", הרי תכנון לקוי, עייפות וחוסר תיאום בין הכוחות הובילו לטעות טרגית של סגן ד', שהבין משום מה שהוחלט לוותר על השלב ה"יבש", וללא אימות ובדיקה נתן ללוחמיו פקודת ירי כאילו מדובר בשלב ה"רטוב". אף אחד מחייליו לא הסב את תשומת ליבו לשיבוש. מילת הקוד לשיגור הטיל בשלב ה"יבש" ובשלב ה"רטוב" היתה זהה. רס"ן דורון אמור היה לומר בקשר את מילת הקוד, ועבור סגן ד' זו היתה הפקודה לשיגור הטיל. כמה שניות לאחר ששוגר הטיל הראשון, שוגר הטיל השני.

     

    הפתעה גמורה

     

    עבור חיילי הביום הגיעה פגיעת הטיל בהפתעה גמורה. שנייה לפני שהטיל הראשון התפוצץ, נשמעה שריקה המזכירה מטוס "אף 16". חיילי הביום הספיקו להפנות מבט ימינה לכיוון מקור השריקה, ואז אירע הפיצוץ. הטיל שהגיע מצד ימין חלף על פני השורה הראשונה והתפוצץ סמוך לסמל שמרי שפרן. אייל כתבן סיפר לי מאוחר יותר שכשהטיל חלף מולו, הוא הרגיש לשבריר שנייה מעין ואקום. חלק מחיילי הביום כלל לא ידעו שהתרגיל כולל ירי טילים, והם לא הבינו מה פגע בהם. מהפיצוץ נהרגו מייד סמל שמרי שפרן, סגן אלעד שילה, סמ"ר אריה כהן וסמל שרון תמיר. רב"ט ערן וכלסבאום נפצע אנושות. כל יתר הלוחמים נפצעו. הרעש העז מהפיצוץ פגע בשמיעה של הפצועים, ומבחינתם השתרר במקום שקט מוזר.

     

    לא הרחק ניצבו שני לוחמים מצוות מ' שהתבוננו במתרחש והיו בטוחים שמדובר בפיצוץ פירוטכני. בקרבת מקום ניצבו גם רב"ט חיים ועימו מש"ק, שכינויו היה "בוטרוס". השניים התבוננו במתרחש והתקשו להבין. הם הובאו למקום כדי להתקין מצלמות שיתעדו את פגיעת הטילים בבובות. בשלב הזה הם לא יצלמו, אלא רק התבוננו מהצד. בעמדת התצפית צפו האח"מים בפיצוץ והיו משוכנעים שמדובר באפקט פירוטכני.

     

    סמוך לקבוצת הביום ניצב רכב נ"נ של היחידה. ברכב נהג מילואימניק של היחידה בשם ר'. ר', בחור דתי מיבניאל, יצא זמן קצר לפני הפיצוץ מהנ"נ כדי לעשן סיגריה. סגן אלעד שילה שהבחין בו חשש מתגובת האח"מים כשיראו את המילואימניק המרושל וצעק לר' שייכנס חזרה לרכב. הוראה זו כנראה הצילה את חייו. ר' ישב בתא הנהג ונפצע מרסיס שפגע בצווארו.

     

    כשדם זב מצווארו יצא מהנ"נ והביט בתדהמה בחבריו ההרוגים והפצועים. י', שבינו לבין הטיל חצצו ארבעה לוחמים, נזרק לקרקע מההדף ונפצע קל משני רסיסים. כתוצאה מרעש הפיצוץ שמע ציפצוף באוזניו. רסיס אחד פגע ברגלו השמאלית, ורסיס נוסף פגע בצלעותיו בין הכתף לחזה. הוא ניסה להתרומם, אך לא יכול היה. אייל כתבן, שרגלו השמאלית התרסקה, וכל הלחי שלו נקרעה, ניסה להתרומם. י' סימן לו ביד שיישאר במקום. י' צעק לעבר ר', שעמד והתבונן מסביבו, שירוץ לעבר הגבעה שעליה נציבו האח"מים ויזעיק עזרה.

     

    האח"מים על הגבעה לא הבחינו באותו שלב שמשהו לא בסדר. הם שיבחו את הביצוע והיו משוכנעים שהפיצוץ היה אפקט פירוטכני משוכלל. רס"ן קמפל דיווח בקשר לכוח של ד' על ביצוע טוב, כביכול, שכן גם הוא חשב שהפיצוץ היה אפקט פירוטכני. באותן שניות הטיל השני כבר היה באוויר ועשה את דרכו לעבר המטרה.

     

    ר' החל לרוץ לעבר גבעת התצפית. שנייה לפני שהטיל התפוצץ, הבחינו ד' ולוחמיו בדמות רצה בשטח, שמבחינתם אמור היה להיות נקי מחיילים. הכוון נמרוד לודמר הספיק לפלוט "מה זה?" והטיל השני פגע בקרקע כמה מטרים מהנקודה שבה נחת הטיל הראשון. באותו רגע הבינו רס"ן קמפל והאח"מים שניצבו לידו שמשהו לא בסדר. קמפל צעק בקשר: "חדל אש, חדל אש, אני חוזר: חדל אש". ד' שאל: "מה קרה?" וקמפל השיב: "משהו מאוד לא בסדר. חדל אש". הכוח של ד', שהבחין בריצה של ר', הבין שכנראה היו חיילים באיזור המטרה.

     

    חיילי ביום האויב, שנפגעו מהפיצוץ הראשון, שכבו על הקרקע, ולכן לא נפגעו מהפיצוץ השני. היחיד שזכה לכבוד להיפצע משני הטילים היה ר', שתוך כדי הריצה נפגע מרסיס בגבו.

     

    שני החיילים מצוות מ' שנציבו בקרבת מקום התקרבו לעבר הקבוצה. משוה נראה להם לא בסדר. כשהעשן התפזר, הם נדהמו לראות את החיילים המרוסקים והחרוכים. בהעדר הכשרה בהגשת עזרה ראשונה הם התבוננו חסרי אונים בפצועים. ר' הפצוע הגיע בריצה לאח"מים וחזר עמם בג'יפ. כל היתר רצו לעבר מקום הפיצוץ. כך יצא שהראשונים שהגישו עזרה היו הקצינים הבכירים ביותר של הצבא.

     

    הכוח של ד', שכלל רופא וחובשים, קיבל הוראה מרס"ן דורון להגיע מייד למודל. הכוח קפץ במהירות לג'יפים והחל בנסיעה מורטת עצבים לעבר איזור המודל. הנסיעה ארכה עשר דקות. בינתיים התרוצצו האלופים והחיילים בין הפצועים. רס"ן ש' מהיחידה ורס"ן (מיל') אייל רגוניס ניגשו לרב"ט ערן ויכסלבאום שגסס. אלוף עמירם לוין ורח"ט מבצעים שמוליק ארד ניגשו לטפל ברב"ט אייל כתבן, אלוף אורי שגיא ניגש לטפל בי'. אייל שנפגע ברגליים צעק "מורפיום, מורפיום".

     

    בשטח הסתובבו כ-20 איש - ממוצע של שלושה חיילים לכל פצוע - אך יש לזכור שמרביתם, קצינים וחיילים, היו ללא כל הכשרה בהגשת עזרה ראשונה. הקצינים הבכירים התקבצו סביב הפצועים קשה: ערן ויכסלבאום, אייל כתבן, ד' ו ת'. כולם נזקקו לטיפול מיידי, שכם הם איבדו דם רב.

     

    י' מספר על הטיפול השטח: "מי שטיפל בי בעיקר - אם הייתי רוצה לשבח מישהו מכל האירוע הזה - זה אורי שגיא. אורי באמת טיפל באנשים, וגם כשהגיעו כל החובשים וכל הרופאים, אז הוא עוד הסתובב שם ובא אלי, החזיק לי את היד שאל אם הכל בסדר. הוא הרגיע ועבר בין כולם".

     

    שקט מוחלט

     

    אייל כתבן, "האובייקט", נפצע קשה. את חייו הצילו שמרי שפרן ואלעד שילה שחצצו בינו לבין הפיצוץ. אייל: "זה היה הכל מהר מאוד. הדבר הבא אחרי הפיצוץ השני שאני זוכר זה שהתחלתי לזחול, אני לא יודע למה. אחד הפצועים סיפר לי מאוחר יותר שהוא ראה שאני מנסה להתרומם וסימן לי עם היד להישאר על הקרקע. נתתי צעקה אחת חזקה, ואחרי זה היה לי סיום שידורים באוזניים. מיד הבנתי מה קרה. בהתחלה לא הרגשתי שאני פצוע, רק ראיתי שכל המדים שלי שרופים והרבה דם. ראיתי שאני שרוף, חרוך ומנוקב. את רגל שמאל ראיתי למעשה בשני חלקים, חתוכה בגובה הנעל ותלויה על בלימה. ראיתי שיש לי פצע רציני בלחי, היה הרבה דם, וחתיכה גדולה של עור תלויה לי מהלחי. הבנתי שבינתיים חי, ולפי כמות הדם שראיתי לא הייתי בטוח שלהרבה זמן. הסתכלתי סביבי. עדיין לא הגיעו אלינו אנשים. ראיתי את א' פצוע יחסית קל. את אלה שעמדו לימיני, ג' וי', לא ראיתי בכלל. הם עפו מההדף. הסתובבתי לצד השני וראיתי את אלעד או שמרי, אין לי מושג מי מהם, אבל הבנתי שכבר אי אפשר לעזור. מסביבי היה מין שקט מוחלט כזה, אולי כי מעוצמת הרעש פשוט לא שמעתי כלום.

     

    "ראיתי אמבולנס של היחידה מגיע למקום. לאט לאט התחיל השטח להתמלא בחיילים ובקצינים מהיחידה. ת' היה בשלב הזה פצוע הכי קשה. עשו לו טיפול בשטח והצילו אותו. ראיתי שמטפלים בפצוע קשה, כנראה זה היה ערן וכסלבאום, שבשלב הזה היה עדיין בחיים. הראשון שהגיע אלי היה האלוף עמירם לוין. כשראיתי מולי אלוף, מיד נרגעתי. ידעתי שאני בידיים טובות. הכרתי את עמירם, ידעתי שהוא עבר אין סוף קרבות וידע פציעות קשות. הוא היה קר רוח ושקט וידע מה הוא עושה. הרגשתי רסיסים באזור החזה ופחדתי מפגיעות פנימיות. היו לי דקירות באיזור הלב ריאות ונלחצתי. אמרתי את זה לעמירם, הוא הכניס יד פנימה, פתח לי את החולצה וראה שזה שטחי יחסית. ראיתי שיש לו דם על היד, אבל הרגשתי שהוא לא מודאג מזה. עמירם ראה את הלחי שלי עם העור הנופל, והודות לניסיון האישי שלו שצריך לשמור עור בכל מחיר, הוא ביקש שיביאו לו תחבושת אישית לתפוס את העור. לעזרת עמירם הגיע תת אלוף. אז לא ידעתי מי זה. זה היה רח"ט מבצעים, שמוליק ארד.

     

    "שמוליק ראה שאני מחזיק בכוח את הראש מעל הקרקע, כי לא רציתי שהלחי תיגע בקרקע. הוא שם את המעיל שלו מתחת לראש שלי. הוא גם שאל אותי מה נשמע, אם הכל בסדר והרגיע אותי מאוד, בעיקר כי גם הוא היה רגוע. שמעתי לידי את רס"ן דורון מתעניין בקשר מול המבצעים ביחידה מה קורה עם המסוקים לפינוי".

     

    ארד הוריד לאייל את החגורה, כרך אותה סביב החלק העליון של הרגל המרוסקת ומשך בכל הכוח כדי שתשמש כחוסם עורקים.

     

    באותן הדקות התחוללה דרמה בתל אביב. בחפ"ק התרגיל שמוקם ברמת אביב היו משוכנעים במשך כמה דקות שהטילים פגעו באח"מים. היות ובשלב ה"רטוב" לא היו אמורים להימצא חיילים באיזור המודל, הבינו בחפ"ק שכתוצאה מאי הבנה פגעו הטילים בעמדת התצפית הקרובה, שבה גם ניצבו בכירי הצבא. במשך כמה דקות היתה פאניקה, ונדמה היה שלצה"ל אין פיקוד.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מבצע חיסול סדאם
    צילום: דובר צה"ל
    רב"ט ערן ויכסלבאום ז"ל
    צילום: דובר צה"ל
    צילום: דובר צה"ל
    סמל שרון תמיר ז"ל
    צילום: דובר צה"ל
    צילום: דובר צה"ל
    סגן שילה אלעד ז"ל
    צילום: דובר צה"ל
    צילום: דובר צה"ל
    סמל אריה כהן ז"ל
    צילום: דובר צה"ל
    צילום: דובר צהל
    סמל שפרן שימרי ז"ל
    צילום: דובר צהל
    מומלצים