אף מלה על עמלות

אין מוסד שנוא יותר על הישראלים יותר מהבנקים (אולי, בעצם, מס הכנסה). למרות ההשקעה האדירה שלהם בפרסום, לא תמצאו ישראלי שאומר כי הוא אוהב את הבנק שלו. אבל התלות שלנו בבנקים גדולה: אנחנו שמים אצלם את משכורתנו, משלמים באמצעותם את החשבונות שלנו, ונעזרים בהם כאשר אנו רוצים לקנות בית או סתם לקחת הלוואה.  

אז אנחנו תלויים בבנקים,  שבעצם עושים כסף מהכסף שלנו. וזו אולי הסיבה שאנו כל כך לא אוהבים אותם. אבל יש עוד סיבות - כמה מהן לפניכם (ולא - לא נכתוב על העמלות הגבוהות כי כבר כתבו עליהן מאות אלפי מלים).

1. ריבית על יתרה חיובית

יש כאלה, מסתבר, שלא חולים במחלה הלאומית ששמה אוברדראפט. יש כאלה שלא קופצים מעל הפופיק שלהם וחיים ממה שיש, ותתפלאו - יש כאלה שאפילו מצליחים להשאיר קצת כסף בצד. מתוך אלה יש גם כאלה שלא נוהגים לבצע פק"מים, פצ"מים וכיוצא באלו, והיתרה החיובית שלהם שוכבת בעובר ושב.

אלא שהבנקים, משום מה, לא תמיד מעניקים ריבית על כך. הכסף פשוט נח לו בעו"ש ולא עושה כלום. בנקים שכן נותנים ריבית כזו עושים זאת בדרך כלל ללקוחות חדשים, וגם אז הפער בין ריבית הזכות לבין ריבית החובה גבוה מאוד (לטובת הבנקים, כמובן). מי שנמצא באוברדראפט, לעומת זאת, יודע כי על כל שקל חריגה הוא משלם לבנק ריבית ואם הוא חורג מהאשראי שהוענק לו - הריבית מתחילה לנשוך ולכאוב (וזו, אגב, אחת הדרכים הטובות של הבנק לעשות כסף מהאין כסף שלנו).

כאן נשאלת השאלה למה בעצם אין פה הקבלה. למה על יתרה חיובית לקוחות רבים לא מקבלים אפילו אחוזון של ריבית, בעוד שעל יתרה שלילית משלמים והרבה. ואיפה המפקח על הבנקים בעניין הזה? ואיפה הלקוחות שלא מרימים קול צעקה?  

(שלומי דונר)

2. זה לא כל כך נעים לראות סניף סגור

על פי הדו"חות הרבעוניים האחרונים, הבנק של חברי הטוב א' מרוויח הרבה כסף. כך לפחות חשבנו, א' ואני. והנה, מסתבר שטעינו: הסניף של א' לא הניב כנראה את הרווחים הרצויים, ולפיכך נגזר דינו להיסגר.

ל-א', לאביו ולשתי אחיותיו אין טענות על עצם הסגירה. הם מוכנים לעבור לסניף אחר, למרות הטרדה הכרוכה במעבר (כולם יקבלו מס' חשבון חדש, כרטיסי האשראי ופנקסי הצ'קים שלהם יבוטלו וחדשים יונפקו תחתיהם, ועוד סידורים מיותרים). לעומת זאת, יש להם טענות קשות על כך שאת כל סיפור הסגירה הם גילו… בעצמם, וגם זה די במקרה, תוך שיטוט באינטרנט.

כל העניין ממש לא הצחיק את א', עולה חדש למדי מפריז. לגמרי במקרה, הוא אמור להיות בסוף החודש בבריסל – בדיוק במועד בו תוקף כרטיס האשראי שבידו יפוג. ומה לעזאזל היה קורה אם הוא לא היה מגלה במקרה שהוא עומד לנסוע למדינה זרה כאשר בכיסו 20 אירו וחתיכת פלסטיק חסר ערך? ולמה הבנק לא טרח להודיע?

בבנק, כמובן, התייחסו לכל טענותיו בביטול: "לא יכול להיות שלא קיבלת הודעה", אמרו לו. "בטח החלפת כתובת" (הוא לא). ולרגע אחד לא עלה על דעתם, שהאחריות לוודא שהלקוח קיבל את המידע הזניח אודות סגירת הסניף שלו, מוטלת על הבנק.

ככה זה, נאנח א'. לא רק הרוקפור בפריז טעימה יותר, גם הבנק ידע להתנהג. לפחות את בית הקברות לא שורפים כאן.

(גדי שוורץ)

3. מסלולים עם אותיות קטנות

"אל תאמיני לפרסומות" הייתה אמי משננת לי תמיד ואני, משתדלת לשמור על תפיסת עולם נאיבית, מאמינה ונופלת כל פעם מחדש. הפעם זה קרה לי עם בנק הפועלים. את יאיר לפיד הם שלחו לי, השרמנטול עם הקול הסקסי, שמציע לי לבחור. שאני אגיד לא? ולקריין, שמוסיף בקול בוטח בסוף הפרסומת "שלמו סכום קבוע" גם לו אני אסרב?

כנציגת דור ההיי-טק אני משתדלת להדיר רגלי מהסניף ולנהל את חשבונותי דרך עמדות השירות העצמי, וכמובן, האינטרנט. למרות זאת, גיליתי לאחרונה כי אני משלמת סכומים חודשיים נכבדים תמורת הזכות לנהל את חשבוני ללא תיווך הפקיד. "יפה" חשבתי, בוהה ביאיר שעל המסך, "הנה הדרך להפחית הוצאות". נרשמתי.

סכום קבוע הא? "א יינה קבוע" הייתה אומרת אמא שלי. אחרי חודש גיליתי שכדאי, מאוד כדאי, לקרוא את האותיות הקטנות. את הסכום הקבוע תשלמו עבור הזכות להיות לקוח בבנק אלא שאליו נוספים לא מעט תשלומים שהופכים את הקבוע למשתנה (ויקר) בהחלט.

נגיד שהלכתם על המסלול הזול ביותר – 19 השקלים החודשיים ייגבו בין אם בצעתם פעולות כל שהן או לא (מה שלא קרה "פעם" אם נגיד, נסעתם לחודשיים לחו"ל וחשבונכם פסק זמנית מפעולה). בנוסף , אם חרגתם חלילה ממסגרת 7 (!) פעולות השירות העצמי שמתיר לכם המסלול (הכוללות בנקט, מוקד טלפוני ממוחשב ואפילו פעילות דרך האינטרנט..) תחויבו בשקל ועשרים אג' עבור כל (!) פעולה. שלפת כסף ממכשיר הכספומט? שלם. העברת כסף לחשבון אחר שלך-עצמך ? שלם וכן הלאה. המסלול גם מאפשר לך 7 פעולות חודשיות בצ'קים. עברת את המספר ? שלם! חברו את כל הפעולות במשך חודש והתרחקתם עד מאוד מה"סכום הקבוע".

או-קיי , תגידו, לכי על מסלול אחר. אכן בדקתי. המסלול השני יעלה 27 שקל לחודש במסגרתו תבצעו כמה פעולות עצמיות שיבקש לבכם. אפשר גם להיפגש 3 פעמים עם פקיד הבנק במסגרת זו, אבל מעבר לכך - מפגשים נוספים עימו במהלך החודש יעלו 5 שקלים למפגש. חשוב מאוד לציין כי בבנק הפועלים גם המוקד הטלפוני נחשב פקיד: הפקדתם או משכתם מפקדון שיקלי? חמישה שקלים. הפקדתם מזומנים לחשבונכם? כנ"ל. העברתם כסף לחשבון אחר שלכם באותו בנק דרך המענה הטלפוני? כן , חברים, תשלמו. והרבה.

שני המסלולים האחרים גם הם לא מציאה גדולה.

סכום קבוע, הא? מהות החיים, מסתבר היא לא רק מדיטציה, היא גם דיוק ואמינות. אלוהים, כזכור, נמצא בפרטים הקטנים.

מבנק הפועלים נמסר בתגובה, כי "לגבי המסלול בשירות העצמי - כי בכל הבנקים פעולות אלה מחוייבות ב-1.20 שקל דמי שורה החל מהפעולה הראשונה. לדגבי השקיפות - המסלולים מוצעים בשקיפות רבה, כאשר הלקוח מקבל מראש אינדיקציה כמה הוא שילם עד כה בשיטה קודמת, כך שהוא יכול לבחור במסלול הכדאי לו ביותר. כל הרעיון במסלולים הוא כי הלקוח משלם סכום קבוע עבור סל נתון של פעולות. מטרת הבנק שכל לקוח יבחר את המסלול לפי פרופיל פעילותו, כך שלא ישלם עבור פעולות נוספות שאינן כלולות במסלול".   

(טלי חרותי סובר)

4.  זה לא לטלפון

בשקט בשקט, ובהדרגה, סוגרים הבנקים סניפים רבים בימי שישי. נכון, אנחנו נמצאים בשנות ה-2000 ורבים משתמשים בשירותי הבנקאות הישירה: טלפון ואינטרנט. אבל יש עדיין כאלו שלא רוצים, חוששים או לא יכולים להשתמש בשירותים אלו ונוהגים להגיע מדי פעם לבנק, כדי להיפגש לקחת את פנקס הצ'קים, או לברר מה קורה עם בקשת המשכנתא, או סתם להפקיד צ'ק. 

וכך, התור שנוצר בסניפים אחר הצהריים מתארך, כי לאנשים עובדים אין זמן לקפוץ לבנק בבוקר. מעבר לכך, בסניפים רבים לקוחות נוהגים להתקשר ולדבר עם הפקיד אותו הם מכירים על מנת שיבצע פעולה זו או אחרת בחשבונם. וכך אותו אחד שעמד בתור, נאלץ להמתין עוד כמה דקות ולהאזין בעל כורחו לשיחת טלפון של הפקיד עם לקוח אחר. לא הוגן. 

הפתרון הוא שכל הבנקים יעשו את מה שחלק כבר עשו - להעביר את כל שיחות הטלפון של לקוחות למוקד שירות, ולא לסניף. כי בסניף צריך לשרת, לא לענות לטלפונים.  

יש לכם עוד טענות על הבנקים? ליחצו על תגובה לכתבה וספרו לנו.