רקוויאם לחלום

"השוטר השלישי" הוא אחד הספרים המעורערים והמופרכים שייצא לכם לקרוא בתקופת חייכם. אפשר להבין במקצת מדוע הסופר החליט לגנוז אותו בעודו חיים, אבל אפשר להבין יותר מדוע בכל זאת הוחלט להוציאו לאור. סביר להניח שכדי להפנימו, אם הדבר בכלל אפשרי, תצטרכו לקוראו פעמיים, אולי גם מהסוף להתחלה. מדובר ברקיחה מטורפת של אבסורדים, הזיות בורחסיות והומור מופרך ובלתי מתפשר. אם תרצו, גרסה מבועתת ל"אליס בארץ הפלאות". הרי איך עוד אפשר להסביר משפטים כמו: "אנחנו הולכים לאן שאנחנו הולכים וזה הכיוון הנכון למקום שנמצא ממש על יד זה (עמוד 79)", או "עכשיו לא היום, עכשיו אתמול (עמוד 61)"?

סיפור המסגרת עוסק בסיפור רצח ושוד, עליו אחראים הגיבור נטול השם ושותפו לחיים ג'ון דיוני, שכדי לזכות בשלל, מרמה את הגיבור, מטמין לו חומר נפץ במחבוא וגורם למותו. הגיבור, כמו ברוס ויליס בשעתו, לא מודע כלל למותו. הוא מוטח לתוך עולם פראי, נטול חוקיות, ומקיים קשר עם הוגה דעות בשם דה סלבי (אל תטרחו לחפשו באנציקלופדיות), שבין היתר סבל מ"בולמוס של מראות ופנה אליהן לעיתים כה תכופות עד כי טען שיש לו שתי ידיים שמאליות ושהוא חי בעולם התחום שרירותית במסגרת עץ (עמוד 65)", או לחלופין, אחרי אי אילו בדיקות מדעיות הגיע להוכחה הניצחת כי לכדור הארץ צורה של נקניקייה.

הוא יוצא למסע מחזורי וקסום בנופים הפראיים של אירלנד אלטרנטיבית. דרך סיטואציות מופרכות, הנחיה אינטלקטואלית ורגשית המבוססת על כתבי דה סלבי, היכרויות עם אנשים, בניהם שוטרים אחוזי אובססיה לאופניים, קשר אינטרטקסטואלי למוטיבים מאגדות עם איריות וגם, כמובן, הרבה פיינטים של בירה מרה, מגיע הגיבור להכרה שהוא בעצם כבר לא נמנה בין החיים.

הדבלינאי

מדובר בספר שהוא יום חג לדמיון האנושי הפרוע. אובריאן משרטט במיומנות מדהימה חלום לכל חלקיו, ויוצר סיפור שהוא מעבר למציאות ולהגיון. כמעט שאין בספר אלמנטים רגשיים, ובמקומם מתקבלת חגיגה שכלתנית גדולה, תשבץ תרתי המשמע הגדול של ההיגיון. זו אולי גם חולשתו של הספר, כי מופרכות בהחלט יכולה להיות חרב פיפיות.

פלאן אובריאן הוא למעשה פסבדונים של בריאן אונולאן (1911-1966), מי שרבים רואים בו כהתפתחות הספרותית החשובה באירלנד יחד עם סמואל בקט אחרי עידן ג'יימס ג'ויס. הוא נולד וחי בדבלין, ועשה את החלק הראשון של חייו הבוגרים בתור עובד מדינה אפרורי. הוא החל לפלס את דרכו הספרותית בשנות השלושים, תחילה בטור ב"אייריש טיימס" תחת שם העט "מיילס נא גופלין", שמשמעותו מיילס של הסוסים הקטנים, ובה בעת כתב לעיתונים אחרים תחת שמות עט מופרכים לא פחות.

אובריאן כתב מספר רומנים, שאחד מהם, "חכמת המסכן", ראה אור בעברית בהוצאת "עם עובד" לפני מספר שנים, ומגולל סיפור מפוכח על עוני ותלאות תפוחי אדמה באירלנד מוכת הייאוש. "השוטר השלישי", שבהחלט ניתן להבין מדוע הפך עם צאתו לספר פולחן באירלנד ומחוצה לה, הוא שקיבע את מעמדו כאושיה ספרותית. חבל שהוא מגיע אלינו באיחור קל של שישים שנה אחרי שנכתב (וכמעט ארבעים שנה אחרי שראה אור), אבל הרי מוטב מאוחר מאשר אף פעם. היה שווה לחכות.