לא לחשוב על מקום שני. על סגל הנבחרת
"הקונספציה החדשה של גרנט היא הפחתת אגו בריאה, אבל שלא יהיו טעויות - מקום שני זה הזייה". עמיחי שלו מפרגן לזימונים החדשים של גרנט
נבחרת ישראל בקמפיין מוקדמות המונדיאל הולכת ככל הנראה להיות קבוצה שבירה, מבועתת, מאותגרת באזור הכישרון, אך מודעת לעצמה, לוחמנית ואולי הכי חשוב: קבוצתית. כי יותר משיש פה ניפוי מוצדק של הותיקים השבעים, נטולי ה"דרייב", עם נעל אחת כבר תלויה, יש פה קונספציה חדשה, בריאה, הפחתת אגו קולקטיבית.
זו אמורה להיות נבחרת ממושמעת ומאורגנת, בניגוד לנבחרות קודמות שנראו משועבדות למצב רוח שלהן או הלאומי. אולי יוסי בניון הוא הכוכב, אבל לא צריך לשבור את הראש בענייני מנהיגות. מנהיגות בכדורגל צריכה לנבוע באופן טבעי. אישית, אני בעד דווקא מוראד מגמאדוב. הלוואי שהנבחרת תהיה בצלמו ובצלם קוד ההתנהגות שלו והמוחלטות המקצועית, אף על פי התאזרחותו הצפויה.
בנוסף, ככל הנראה הולך להיות לה משחק התקפה מסודר, נורמטיבי, המבוסס על חלוצים שאמורים לדעת להבקיע שערים, ולא על חצי חיים רביבו, וגם לקישור הולכת להיות קונבנציה טקטית קבועה, ולא מנטרה שכונתית כמו: "נמסור את הכדור לברקוביץ', שהוא ישבור את הראש איך למצוא את האין חלוץ מבעד יער של ויקינגים ענקיים צמאי דם ומגירי ריר".
בעיקר יש בסיס שיוכל אולי להחזיר את הנבחרת בקמפיין יורו הבא לדרג השלישי בו היא צריכה להיות, וזו המטרה הלאומית. שאף אחד לא יתחיל לפנטז על מקום שני, למרות שפנטזיות הן לא דבר מזיק כשלעצמו. נהפוך הוא, כדי לאפסן את התת מודע בדברים פחות מזיקים, או אם רוצים לדמיין שרביד גזל מניף את גביע אירופה, זה היינו הך, מבחינה ריאליסטית. הנבחרת עתה מותאמת למטרותיה, ומקום שני הוא לא מטרה, הוא הזיה.
בכל זאת, מדובר בנבחרת שככל שינקוף הזמן יכולה להשתדרג. אירופה אוהבת כשרונות צעירים, וכל הגל אלברמנים והבן לוזים יקבלו חשיפה רצינית. מי יודע, אולי אפילו כבר בעונה הבאה נראה עוד איזה שלושה ישראלים בסאנטנדר, ועוד שניים באיזה אנרקהגוצ'ו או גנצ'רבירליגי או כושי לה רבאק ספור.
בנוסף, עתה לא צריך לראיין כבר את אלון מזרחי שיגיד ש"עדיין יש לו מקום, ואפילו לזימבבואה יש חלוץ טבעי", פתאום יש לנבחרת חלוצים, והם גם לא רעים בכלל. מלבד פיני בלילי שמצליח בטורקיה, וקרוב לוודאי יצטרף לנבחרת בעתיד, יש את כפיר אודי בכושר טוב בליגה, את עומר גולן, שבאופן אישי עדיין מדובר באניגמה מסוימת, אבל לפחות מדובר בחלוץ, וההחלטה אולי הכי משמעותית של גרנט מלבד הוותיקים - שלומי ארבייטמן.
הוא אמנם רק טירון, אבל מתחילת העונה, ועוד משלהי העונה שעברה, אפשר היה להבחין כי מדובר בחלוץ בעל פוטנציאל אדיר. מלבד מיקום, הקרבה ויכולת ניצול מצבים אופטימלית, הוא ניחן גם במשחק ראש משובח, וזה הרבה זמן שהנבחרת לא נהנתה מאופציה אווירית כלשהי בהתקפה.
אם כבר באניגמות עסקינן, ריכזתי את כל כוחי המדיטטיבי כדי לנסות ולהבין איך השתחל לסגל דדי בן דיין, אך הבנתי כי יש דברים הנשגבים מבינתי, ואולי כמו בשב"כ, מי שצריך לדעת - יודע, אל תחקור במופלא ממך, חבל על המיגרנות.
