העיניים של המדינה
עם שיגורו של לוויין התקשורת עמוס 2, תיהנה ישראל מהנוכחות המרשימה ביותר שהיתה לה אי פעם בחלל: ארבעה לווייני ריגול ותקשורת. אך תעשיית החלל הישראלית כבר עובדת על טכנולוגיות העתיד
בתוך פרק זמן קצר יחסית הצליחה תעשיית החלל הישראלית לזקוף לזכותה כמה הישגים בולטים המסתמכים על הטכנולוגיות המתקדמות ביותר. הלוויינים הישראליים גורמים דאגה למדינות ערב ואי נוחות לכמה מידידותיה של ישראל, שהיו מעדיפות שנסתמך על הלוויינים שלהן במקום להפגין עצמאות יתר בחלל.
בנוסף לעמוס 2, יש לישראל שלושה נציגים ותיקים בחלל: עמוס 1, לוויין התקשורת הישראלי הראשון, שוגר ב-1996 והוא מספק שירותי תקשורת ללקוחות בישראל, במזה"ת ובאירופה.
העין החדשה של ישראל בחלל
ארוס 1, ששוגר ארבע שנים אחרי העמוס, מוגדר כלוויין צילום אזרחי, שנועד לשמש מהנדסי חקלאות, מתכנני ערים ובעלי מקצועות נוספים הזקוקים לתמונות מפורטות של מקומות שונים בעולם - אולם הוא יכול לספק גם צילומים לצורכי ביון.
אך עם כל הכבוד לארוס 1, העין החדה ביותר של ישראל בחלל היא לוויין הריגול אופק 5, ששוגר לפני כשנה וחצי. איכות הצילומים שמשדר הלוויין הזה לתחנת הקרקע בלוד מאפשרת לעקוב מהחלל אחרי עצמים זעירים, באורך של כמטר וחצי. בחברת אל אופ ברחובות, המייצרת את המצלמות עבור הלוויינים הישראליים, כבר עובדים על מצלמות שיבחינו בעצמים הקטנים ממטר אחד.
מטבע הדברים, נמצאת איראן במרכז תשומת הלב: בתקופה שבה מפתחת איראן טילים ארוכי טווח ויכולת גרעינית, רוצים בישראל לדעת כמה שיותר פרטים על האתרים הסודיים שבהם מתבצעות העבודות הללו.
ישדר גם לארה"ב
הביקוש הגדול לשירותיו של עמוס 1, שיכנע את חברת חלל לשגר כבר כעת לוויין תקשורת נוסף - ולא לחכות עד שעמוס 1 יסיים את תפקידו ב-2008. עמוס 2, כמו קודמו, נבנה על ידי חטיבת הטילים והחלל של התעשייה האווירית. לדברי מנהל החטיבה, יצחק ניסן, הלוויין החדש נהנה מיכולות משופרות ומסוגל לשדר במקביל לשלושה איזורים בעולם: בנוסף למזה"ת ולאירופה, גם לחוף המזרחי של ארה"ב.
הלוויין הישראלי היה אמור במקור להמריא לחלל על סיפונו של טיל אריאן 5 צרפתי, מאתר שיגור הנמצא בגינאה הצרפתית. אלא שעיכובים שונים גרמו לחברת חלל לוותר על העזרה הצרפתית, ולבחור במשגר סויוז רוסי. לפני מספר שבועות הוטס עמוס 2 למתקן ניסויים בגרמניה, שם הוכנס לתא ענק, שבו ניתן לדמות את התנאים השוררים בחלל.
הלוויין עבר סדרת בדיקות ארוכה, ורק לאחר שעמד בה בהצלחה - הוא הוטס לאתר השיגור בבייקונור, מובלעת רוסית בקזחסטאן, המשתרעת על שטח שגודלו כמחצית שטחה של ישראל. לוויין התקשורת החדש אמור לרחף בגובה של 36 אלף ק"מ מעל הקרקע, קרוב מאוד למקום שבו נמצא עמוס 1.
החלל יורד לשטח
ישראל נכנסה מאוחר יחסית לתחום החלל, אולם האיחור הזה דווקא הועיל לה. מדינות הפעילות כבר שנים רבות בחלל, כמו ארה"ב, נוטות לשמרנות: כאשר פיתוח מסויים עובד בחלל, לא ממהרים לשנות אותו, מחשש שהשינוי יביא לכישלון. כך, למשל, ממשיכים האמריקנים לייצר ולשגר לוויינים כבדים - מפני שעל הקרקע כבר יש משגרים שמתאימים להם.
בשל גילה הצעיר של תעשיית החלל הישראלית, התשתית שעליה היא מתבססת חדשה ומתקדמת מאוד מבחינה טכנולוגית. במקביל לפיתוח ולהפעלת לווייני ריגול ותקשורת, בישראל עובדים על פיתוחים עתידיים. במכון לחקר החלל של הטכניון בראשות פרופ' משה גלמן שוקדים על המיקרו-לוויינים - המילה האחרונה בתחום החלל.
הרעיון שעומד מאחורי המיקרו-לוויין פשוט: להפוך את העיניים המרחפות בחלל לכלי עבודה זמין ויעיל, שיוכל לסייע אפילו למפקדים בשטח - ממש כמו מסוקי סיור או מזל"טים. בעוד שכיום הכנות לשיגור לוויין נמשכות שבועות רבים, בעתיד ניתן יהיה לשגר מיקרו-לוויין מהרגע להרגע - לצורך משימה ספציפית.
רפא"ל הציעה להסב לשם כך את טיל אנקור שחור שפיתחה. הטיל הזה שימש עד כה כמטרה עבור החץ: טילי אנקור שחור דימו טילי קרקע-קרקע של האוייב, שבהם היו אמורים טילי החץ לפגוע במהלך התרגילים. על פי ההצעה של רפאל, ניתן יהיה לחבר לחרטומם של טילי האנקור השחור מיקרו-לוויינים.
מוכן לשיגור מיידי
לוויין קטן וקל כמו האופק שוקל כ-250 ק"ג. המיקרו-לוויין, לעומתו, אמור לשקול לא יותר מ-50 ק"ג. המשקל הפעוט יאפשר למטוס קרב מדגם אף-15 לשאת את הטיל שעליו הותקן המיקרו-לוויין. המטוס ימריא לגובה רב, ושם ישחרר את האנקור לדרכו. המנוע המשופר של הטיל יאפשר לו להביא את המיקרו-לוויין אל החלל.
את הלוויינים הזעירים ניתן יהיה לאחסן בבסיסי חיל אוויר לצד מטוסים וטילים, כך שניתן יהיה לשגר אותם לחלל מיידית. כיום מקפידה ישראל לשגר את הטילים שהיא מפתחת לכיוון מערב, לעבר הים, ולא מזרחה כפי שעושות מדינות אחרות. האילוץ הזה נובע לא רק מהרצון למנוע פגיעה בריכוזי אוכלוסיה במקרה שהטיל יתרסק, אלא גם בשל המיקום של ישראל במזה"ת: החשש הוא, שמדינות ערביות הנמצאות ממזרח לישראל יבחינו בשיגור הטיל ויראו בכך איום ישיר עליהן.
לדברי פרופ' משה גלמן, את המיקרו-לוויינים ניתן יהיה לשגר גם מזרחה: אם ניתן יהיה לשגר אותם ממטוס קרב סמוך לגבול המזרחי של ישראל, יפחת הסיכוי לכך שתושבים על הקרקע ייפגעו במקרה של תאונה - ובנוסף, מדינות ערב יתקשו להבחין בשיגורו של הטיל הקטן ממטוס המרחף בגובה רב.
רואה בכל מצב
לווייני צילום מתצפתים באופן הטוב ביותר על איזורים המוארים באור יום, ללא עננים. חשכת הלילה, ערפל, עננים או סופות חול מעוורים את המצלמות שלהם. כדי לפתור את הבעיה שוקלת ישראל לצייד את אחד מלווייני הריגול הבאים שלה במכם עם מפתח סינתטי (ממ"ס).
מדובר בפיתוח המסקרן ביותר בתעשיית המכמים העולמית. בניגוד למכ"מים הרגילים - המשגרים לעבר המטרות גלים אלקטרו-מגנטיים, קולטים את ההחזרים וכך מאתרים אותן - יש למכם החדיש יכולות מבוססות מחשב, ההופכות את הגלים המוחזרים לתמונה סינתטית, הדומה מאוד לתצלום אווירי. בניגוד למצלמות הלוויינים, תנועת הגלים האלקטרו מגנטיים שעל בסיסה פועל המכ"ם אינה מושפעת ממזג האוויר ומתנאי הראות.
כך, מטוס המצוייד בממ"ס החולף מעל המטרה בלילה מעונן - מסוגל לשדר אל הקרקע תמונות ברורות. שום דבר כמעט לא מפריע למערכת הזו לראות הכל ובכל מצב. פינטזתם על מערכת המסוגלת לראות מבעד לקירות? זה הדבר הכי קרוב אליה. אלתא, חברת הבת של התעשייה האווירית הפועלת באשדוד, פיתחה כמה ממערכות הממס הטובות בעולם.
חלקן מיועדות להתקנה על גבי לווייני ריגול. לוויין המצוייד במכ"ם עם מיפתח סינתטי יוכל להפוך את העין החדה שיש לישראל בחלל - לחדת אבחנה עוד יותר.
לפנייה לכתב/ת 
