דורית ענבר: הגשמתי את החזון שלי

גם המתנגדים לה אמרו בימים האחרונים, שיהיה קשה לראות את הרגולציה של תחום התקשורת בלעדיה. דורית ענבר, עד מחר (ד') יו"ר מועצת הכבלים והלווין, מסיימת קדנציה של 4 שנים בתפקיד. 4 שנים של תחרות בין הכבלים והלוויין, 4 שנים של של התנגחויות ובהן גם עם שר התקשורת לשעבר, ראובן ריבלין, 4 שנים של הקמת ערוצים ייעודיים (בינתיים הערוץ היעודי בשפה הרוסית וערוץ המוסיקה), 4 שנים של אכזבות (ערוץ החדשות הייעודי, הקפאת ההליכים של תבל) ו-4 שנים של סיפוק (הקמת חברת הלווין יס, הסדר ICP להסדרת היחסים בין חברות הכבלים והלוויין ואישור מיזוג חברות הכבלים). כעת היא מסכמת את התקופה בראיון ל"ידיעות אחרונות".

ענבר לא החלה את הקריירה בתחום התקשורת. היא עורכת דין במקצועה, עצמאית מגיל 30, שהפכה במהרה לשותפה במשרד עורכי הדין שביט בר-און ענבר. כמה שנים מאוחר יותר החלה ענבר להשתעמם, והחליטה לעבור לתחום התקשורת מבלי שידעה ממש מהו התחום הזה. "הגדרתי לעצמי, שתוך מספר שנים אהיה מומחית בקנה מידה ארצי לתחום התקשורת", היא צוחקת, ואומרת שעד אז היא לא ידעה אפילו מה זה טלפון. "בנוסף קבעתי לעצמי שתוך 6-5 שנים ארצה על דיני תקשורת באוניברסיטה. אלה היו דברים שבזמנו נראו בלתי סבירים באופן מוחלט".

ענבר גיבשה רשימה של אנשים שהיא מכירה, אשר יודעים משהו או מכירים מישהו שיודע על משהו שקשור לתחום התקשורת. היא החלה לייצג לקוחות מתחום התקשורת, עד שיום אחד הגיע אליה אורי אולניק, היום מנכ"ל משרד התקשורת ובאותם ימים יועצו של שר התקשורת דאז, בנימין (פואד) בן אליעזר. "מישהו המליץ לו עלי, והוא הציע לי את תפקיד יו"ר מועצת הכבלים והלוויין. התלבטתי, הייתי שותפה במשרד עורכי דין פרטי, אף פעם לא עבדתי כעובדת ציבור ופקידה ממשלתית וגם לא הייתי בטוחה שאני רוצה את זה", נזכרת ענבר.

גולת הכותרת של הקדנציה

"בעקבות פניית אולניק נקבעה פגישה בין פואד לבין ענבר. לא האמנתי שהוא יקבל אותי לתפקיד. אחרי 20 דקות שיחה הוא שאל אותי מתי אני יכולה להתחיל, והתחלתי לעבוד אחרי שבוע". לפני 3 שנים החלה ענבר ללמד דיני תקשורת באוניברסיטת חיפה, ואז הבינה שהגשימה את החזון שלה. "נסעתי להרצאה בחיפה וכל הדרך צחקתי וצעקתי 'יש', 'יש'".

"כשהגעתי למועצה נראה היה שהדברים מסתיימים לפני שהם מתחילים", אומרת ענבר ומתייחסת בעיקר לחברת הלווין, שאז עוד נקראה מיזם. ,הבנקים איימו בסגירת המיזם, הופעלו לחצים של גורמים בתעשייה, של הרגולטור, היו אינטרסים סותרים ודרישות סותרות. בסופו של דבר קבעתי כי הלווין חייב לעלות לאוויר ב-15 ביולי 2000, והוא אכן עלה", משחזרת ענבר בסיפוק.

ענבר לא חוסכת מעצמה מחמאות בעיקר בכל הקשור להסדר ICP , שנראה כי מבחינתה הפך לגולת הכותרת של הקדנציה שלה. הסדר ICP הוא זה שקבע בין השאר, כי חלון הטירינג, שבמסגרתו תוכל חברת הלוויין למכור חבילות ערוצים, בעוד הכבלים לא יוכלו לעשות זאת, יימשך כ-9 חודשים. כמו כן ההסדר עודד הפקות מקור ואסר שידור תוכן בבלעדיות, דבר שהפסיק את המרוץ אחר רכש התוכן. מה שהיה טוב באותו הסדר הוא שאף אחד מהצדדים לא היה ממש מרוצה ממנו. "המחמאה הכי גדולה שקיבלתי היתה ששני הצדדים, הכבלים והלוויין, רצו למנות אותי לבוררת ביניהם בכל בעיה בהסדר".

אילו רגעים את זוכרת כקשים?

"כל הזמן היתה לי הרגשה שהכל פתיר. יכול להיות שהרגע הקשה ביותר היה כשתבל נקלעה להליכי הקפאת הליכים, ולי היה חשש שמא מתחיל כדור שלג שאי אפשר יהיה לעצור, שיגרור גורמים אחרים בתעשייה. אך המגמה השתנתה גם בזכות יוכמן (רו"ח צבי יוכמן, נאמן תבל י.ג), בזכות בעלי חברות הכבלים וגם בזכות התבונה שהפגינה השופטת ורדה אלשייך (שופטת בית המשפט המחוזי בת"א שטיפלה בהקפאת ההליכים של תבל י.ג) - כל אלה מנעו את הקריסה".

ואילו רגעים היו טובים במיוחד?

"הסדר ICP במארס 2000, שהסדיר את התחרות בשוק הטלוויזיה הרב ערוצית. מבחינתי זה היה רגע של התרוממות רוח, כי זה היה הסדר ראשון שכל התעשייה קיבלה, החל מהכבלים ועד ליוצרים. זה היה רגע גדול, כמו גם עלייתו לאוויר של הלווין והשלב שבו התחילה הדיגיטליזציה בכבלים. גם הערוצים הייעודיים - ערוץ המוסיקה והערוץ הייעודי בשפה הרוסית - היו שלבים חשובים, וכן ההחלטה על מיזוג הכבלים".  

אין ספק שהאינטרס של רגולטור הטלקום היא ליצור תחרות בתחום הטלפוניה, אך מנגד צריך שמישהו יהיה בעל אינטרס לדאוג לשידורים. זה התחדד מאוד במבנה שהוצע על-ידי משרד התקשורת, שנותן המון כוח לטלקום ומנגד יצר מועצת שידורים חלשה, שנראית יותר כמו עלה תאנה ולא גוף אמיתי שיש לו יכולת ביצוע. בכל העולם אין כמעט אף מדינה שיש בה רגולטור משותף. נהפוך הוא, יש קביעה שהשידורים חייבים להיות נפרדים מהטלקום".

בעקבות התנגדותך והצהרותיך בתקשורת אמר ריבלין כי עמדתה לגיטימית, אבל ברגע שהמשרד החליט על מדיניותו פקידיו צריכים להתיישר. נעלבת?

בתחילת הדרך הסתדרת עם ריבלין, הסוף היה עגום, מה השתבש?

"הסתדרתי איתו מצוין. הוא איש נחמד ונבון ומאוד רוצה לעשות טוב. ההתנגשות היתה על רקע רשות התקשורת. ריבלין, ובצדק מבחינתו, רצה להשיג הישג בקדנציה שלו, שהיתה מועטת הישגים ולא באשמתו - זו היתה קדנציה קצרה בגלל בחירות, תקופה כלכלית קשה, וריבלין הוא איש חרוץ ומאוד רצה לעשות טוב. הוא התייחס לתפקידו ברצינות ובאחריות, והוא קיווה שהקמת רשות תקשורת והיותו שר התקשורת האחרון יהיו ההישג שלו. אני חושבת שזו הסיבה שבגללה הוא נמנע מלהיפגש איתי ולשמוע ממני על הבעייתיות של התוכנית שהוגשה לו להקמת הרשות. מאחר שריבלין איש ישר, הוא ידע שהוא לא יכול להתעלם ממה שאני אומרת לו".

"אני חוששת שקשה להסתדר איתי. תמיד יש לי מה לומר, והרבה פעמים אני עושה את זה גם בתחומים שהם לא באחריותי הספציפית. יש לי פה גדול במובן שאני אומרת את דעתי בצורה בהירה ועם נימוקים. גם עם פואד היו לי התנגשויות, אבל הוא מאוד העריך אותי ושמח במינוי שהוא עשה. לגבי אולמרט, אני חושבת שהוא איש מאוד חכם. אני שמחה שהוא שר תקשורת, ואני מקווה שבתקופה הזו הוא ישכיל לעשות רה-ארגון בתחום השידורים, שם זה דרוש. אני מאחלת לו שיבנה רשות תקשורת נפרדת שכפופה לשר אחד ורשות שידורים נפרדת ועצמאית".

"ביקשתי לא להאריך את כהונתי. בעלי ביקש ממני כבר בתום 3 שנים בתפקיד לעזוב. היה ברור  

"כן. הוא האדם הנכון והמתאים ביותר. הוא בקיא, איש מקצוע מעולה, מכיר את התעשייה והתעשייה מכירה אותו. הוא אדם עם הרבה מאוד אינטגריטי. זה תחום מאוד מורכב, והוא בקיא בו ויכול לשמור על יציבות המערכת".

"בשום פנים ואופן לא, והמועצה אף פעם עסקה בזה. כשנכנסתי לתפקיד הודעתי שאנו לא מקבלים לוחות משדרים אלא לצרכי פיקוח על הפקות מקור. אני נגד צנזורה. לרגולטור אסור להתערב בתכנים אלא במקרים חריגים ביותר. בתחום החדשות אנו יודעים שלא ניתן לעשות צנזורה אמיתית, כי השמיים פתוחים ואפשר לקלוט כל תוכן. היום לא ניתן לחסום קבלת תכנים כפי שהיה בעבר, וגם במסגרות ביטחוניות וצבאיות היקף הצנזורה ירד מאוד בגלל המגבלות האלה".

"היו תקופות בעבר שהופעל לחץ לגבי תוכן רגיש שעמד על הפרק. גורמים שונים פנו והביעו עמדתם. זה היה ניסיון לגיטימי להשפיע. זה היה בשידורי דת, מין, ספורט, פרסומות - על כל אחד מהנושאים האלה היו לחצים גדולים שנגעו או לאינטרסים כלכליים או לאידיאולוגיות ואמונות של גורמים שפונים, והשתדלנו לא לשכוח שאנו מייצגים את הציבור".

"אני לא מסכימה, אני חושבת שהם כן סיפור הצלחה. בטלוויזיה הרב ערוצית, ערוצים פונים לקהלי יעד הרבה יותר מצומצמים ממה שהיה בעבר, וזה כך בכל העולם. זה לא חוסר הצלחה. שני הערוצים שעלו (הרוסי והמוזיקה) בהחלט מילאו צורך. השאלה היא במה מודדים הצלחה? הצלחה כלכלית בתחום התקשורת והשידורים לא יכולה לבוא מהר. מדובר בהשקעות גדולות, בשינוי הרגלי צפייה. הערוץ הייעודי בשפה הרוסית הוא ערוץ נפלא. הוא ממלא מעל ומעבר את הציפיות שהיו לנו לגביו, וכל החששות שהיו לנו לא התגשמו. מבחינת ההיבט הכלכלי צריך זמן. גם הערוץ עצמו לא ציפה לרווחים לפני תום כמה שנים.

לגבי ערוץ המוסיקה, הוא מבחינתנו לא השלים את 100 ימי החסד שלו, ונכון להיום  ההצלחה שלו היא גדולה ממה שציפינו וממה שהם ציפו. לגבי ערוץ החדשות, הוא פשוט לא קיים. המועצה בחרה במכרז בקבוצה אחת מבין ה-2 שהגישו הצעות. בית המשפט המחוזי אישר את החלטת המועצה ואת הדרך שבה היא התקבלה. אולם, בית המשפט העליון הפך את ההחלטה. נבחרה הקבוצה השנייה, והקבוצה שנבחרה על-ידי המועצה התפרקה ואיננה עוד. אנחנו כרשות ציבורית וכגוף מנהלי מצווים בכבוד בית המשפט העליון ומכבדים ללא ערעור וללא תנאי את החלטתו".

מבחינתך הערוצים היעודיים אינם טעות?

"לא עשינו טעויות. המועצה התנהלה לתפארת. יש מקום לערוצי נישה, בוודאי בתחומים שאינם נפתרים על-ידי השוק הפרטי. יש בהחלט מקום לערוצי פרסומות של נישה כדי לספק למגזרים נוספים של מפרסמים מקומות לפרסום".

מה שקרה בפועל הוא שתקציב ערוץ 5 הצטמצם מ-46 מיליון דולר בשיא התחרות בין הכבלים והלוויין לתקציב של 14-12 מיליון דולר, שזה התקציב שהיה לערוץ הספורט לפני פרוץ הלוויין ב-97-'96'. כתוצאה מכך ערוץ הספורט הפסיק לרכוש חלק נכבד מהתכנים, וזה לא שהם עברו ל-5 פלוס. לכן רוב רובה של תחושת תסכול הצופים של ערוץ 5 לא נגרמה כתוצאה מזה שהדברים נלקחו ממנו לערוץ בתשלום, אלא מהתקציב החדש של הערוץ, שמאוד הצטמצם ולא איפשר לרכוש את התכנים".

מה הדבר שאת הכי גאה בו בקדנציה שלך?

"אני הכי גאה שיש תחרות, שיש גם כבלים וגם לוויין וששניהם מתפקדים, מתחרים ומייצרים תוכן

ישראלי, וזה לא דבר טריוויאלי. זה בהחלט היה יכול להיות אחרת. מהמעט שתרמתי לזה יש לי נחת מאוד גדולה".

ממה את הכי מאוכזבת?

"מכך שחבילת הבסיס של הכבלים והלוויין לא הצטמצמה באופן משמעותי, כך שלציבור תהיה בחירה יותר גדולה מבין הערוצים הבודדים. אם רוב הערוצים היו בבחירה בתשלום, כל אחד יכול היה לבחור רק את מה שהוא באמת רוצה לצפות בו ולא לשלם על חבילת בסיס גדולה ויקרה. זה היה נותן שירות הרבה יותר טוב לצרכן, ובסופו של דבר יקרה. אני מניחה שבעתיד חבילת הבסיס תצטמצם". 

"אם נתקלתי, לא הרגשתי בזה, כי הדברים האלה מצחיקים אותי. אני לא נותנת לשיקולים שונים להשפיע עלי, ואני פועלת בכל נושא באופן הענייני ביותר, ורק אם כלים כל הקיצים אני עושה חנדעלך. אני מאמינה גדולה שעבודה מקצועית נעשית על-ידי אנשים מקצועיים. אני מאמינה גדולה בשוויון. יש דברים שמאפיינים נשים ודברים שמאפיינים גברים, אבל במובן המקצועי יש שוויון מלא, ומי שמרגיש אחרת ויש לו בעיה עם נשים, חבל לי בשבילו. 

לאורך כל הקריירה שלי לא הרגשתי שהמין שלי חוסם ומעכב אותי. עבדתי בהמון עבודות בימי חיי, תמיד הייתי צריכה לפרנס עצמי ובדרך ילדתי שלושה ילדים, ואף פעם לא הרגשתי שזו בעיה. אני מאמינה שרוב הבעייתיות שנשים נתקלות בה היא דווקא במערכת הביתית, ובמקרה הזה כל זוג בונה לעצמו את מערכת היחסים שלו. אני התברכתי בבן זוג שמאמין בי, מפרגן לי ואוהב אותי, אך זה לא תמיד ככה. בכל מקרה אני מאמינה שאם אישה רוצה, היא יכולה להגיע לירח".

"להתקשר אלי כשהוא זקוק לעזרה. נכון, אני נוסעת, אבל אהיה עם הלפטופ והסלולרי. וברצינות, שיהיה סובלן עם אגו מצומצם ככל האפשר".

יועצו לשעבר של ריבלין: נמאס מהפוזה של ענבר

תגובתו של דן לנדאו, ראש לשכת יו"ר הכנסת ויועצו הבכיר לשעבר של ריבלין במשרד התקשורת:

"חבל שגברת ענבר ממשיכה - תשעה חודשים לאחר שיו"ר הכנסת סיים את הקדנציה שלו כשר התקשורת - לנסות להציג לציבור מעל כל במה אפשרית את מאבקה בהקמת רשות תקשורת כמאבקה של נציגת הציבור הנאורה, המקצוענית היחידה בשטח מול פוליטיקאים חשוכים שאינם מבינים דבר. חבל, משום שהפוזה הזאת מתחילה קצת להימאס לא רק על שוק התקשורת הכמה להגשמתה של מהפכת רשות תקשורת, אלא גם על מי שעוסקים בהסדרתו של השוק, ובהם גם עמיתיה של ענבר.

אשר לטענה שלפיה ריבלין 'לא הקשיב' להמלצותיה, הרי שהעובדות כמובן אחרות לגמרי: שר התקשורת לשעבר שמע את עמדותיה של ענבר באופן שוטף כפקידה בכירה במשרד התקשורת, וכמובן גם בסוגיית הקמתה של רשות תקשורת. יתרה מזו, ועדה ציבורית שהוקמה כדי להביא להקמת הרשות שמעה בתשומת לב את עמדתה של ענבר בכתב ובעל-פה.  מתברר שלא כל עמדותיה של ענבר התקבלו כתורה מסיני על דעתה של הוועדה ועל דעתו של השר וגם לא על דעתם של אנשי מקצוע אחרים, ועל כך, כנראה, יוצא קצפה של ענבר כבר יותר משנה. ענבר

 ראתה עצמה, לפי עדותה, כ'אורחת' בשירות הציבורי, ואולי זו בדיוק הבעיה. היא לא הבינה וכנראה גם אינה מבינה עד היום כי פקיד ממשלה המשתלח במסגרת פורום של בעלי עניין במדיניות הממשלה ובשר הממונה עליו, רק משום שהוחלט להכריע אחרת מדעתו האישית, חורג מכללי ההתנהגות הבסיסיים שלהם הוא כפוף. ראוי היה כי ענבר תנהג כמו פקידי ממשלה אחרים - בכירים לא פחות ובוודאי מוכשרים לא פחות ממנה - אשר הביעו את עמדותיהם באופן ברור ביותר, ללא חשש או מורא, ועשו זאת באופן מקצועי בפורומים המיועדים לכך, ובסופו של דבר לאחר שהתקבלו החלטות, לא השתלחו בהן אלא פעלו במסגרתן".

על הישגיו של שר התקשורת אמר לנדאו: "אולי כדאי להזכיר לענבר כי בקדנציה בת שנתיים, בשיא השפל בשוקי ההיי-טק והתקשורת, חולל ריבלין מהפכה המגיעה לכל בית, והכוונה, כמובן, לאינטרנט המהיר. גם הרשיון שניתן לאחרונה לחברות הכבלים להפעיל טלפוניה הוא פרי תקופתו של ריבלין.  הקדנציה שלו התאפיינה בהתמודדות עם המציאות הכלכלית כפי שהיא ובגמילה מאשליות ומאופוריות, ולמרות זאת רשימת ההישגים מרשימה ביותר. אכן חבל שהרשות הלאומית לתקשורת טרם הוקמה. יש לקוות שיוסרו המכשולים והמכשילים המעכבים את הקמתה, ושאזרחי ישראל יזכו סוף סוף לרגולטור אחד ומאוחד, שכמו בכל העולם יצליח להסדיר את שוק התקשורת כולו עם הרבה פחות קומיסרים, רגולטורים ו'אורחים'". (דורית בר)