סוף היבשת, תחילת ההרפתקה
בפוארטו וויליאמס, העיירה הכי דרומית בצ'ילה, פגשו חברי המשלחת את שתי היאכטות שיקחו אותן לאנטארקטיקה, אכלו את הארוחות היבשתיות האחרונות שלהם וחגגו את ערב השנה החדשה. עוגן הרם
תחת הכותרת "לשבור את הקרח" יוצאים היום (ו') 8 ישראלים ופלסטינים למסע מדרום אמריקה לאנטארקטיקה, שם יעפילו על הר שלא נכבש עדיין וימציאו לו שם. מייקל גרינשפן מלווה אותם ומדווח מן השטח.
רוצים להכיר את חברי המשלחת? לחצו כאן
לסיקור הימים הקודמים לחצו כאן
ערכים אנציקלופדיים: כל מה שרציתם לדעת על אנטארקטיקה והקוטב הדרומי
_______________________________
בסופה של פטגוניה ותחילת ההרפתקאה שלהם, שמונת הישראלים והפלסטינים הגיעו לעיירה בקצה הדרומי של צ'ילה. הם טסו לשם במטוס כל כך קטן, עד שהיה צורך בעוד שני סיבובים שלו כדי להוביל בנוחיות את הצוות ואת כל ציוד המסע. במהלך הטיסה גילה סלימאן אלח'טיב שהטייס שמטיס אותם הוא אוסמאן אסאד, דור שלישי לפלסטינים שהיגרו לצ'ילה.
פוארטו וויליאמס (המונה 2,500 תושבים) נראית כמו כל עיירה מקומית אחרת. בנויה נמוך, קרוב לקרקע, בתים קטנים ודלים, חנויות מפוזרות, יושבת על צלע הגבעה ומשקיפה על בסיס של הצי הצ'יליאני. היישוב המרוחק הזה מעגן את אחיזתה של צ'ילה באדמות המיוערות ובמשאבים המינרלים העשירים של האיזור, מול דרישותיה של ארגנטינה השכנה, דרישות שבעבר הזינו עימות בין שתי המדינות.
אחרי שהתמקמו בשני בתי הארחה קטנים, הלכו חברי המשלחת למעגן היאכטות הזעיר לפגישתם הראשונה עם 'פלאג'יק אוסטראליס' ו'פלאג'יק', שני כלי השיט שישאו אותם לאורך אלף קילומטר, לעברו השני של 'מעבר דרייק', לאנטארקטיקה.
סקיפ נובאק, בעליהן של הספינות, חוקר מנוסה ואיש מירוצי ים, ערך סיור מודרך קצר ופתח בהוראות הבטיחות ובהנחיות להצלת חיים, דברים שיהיו בעלי חשיבות רבה במהלך השלב הימי של המסע.
"הדבר היחיד שאתם לא יכולים לעשות פה", הוא הסביר, "זה ליפול למים. בכאלה טמפרטורות קפואות, אדם לא יכול לשרוד יותר מחמש-שש דקות". כדי לוודא שמאזיניו דוברי העברית והערבית הפנימו את המסר, נובאק הדגיש את הנקודה בעזרת הסימן האוניברסלי של אצבע חותכת לרוחב הגרון.
במהלך ההפלגה אמורים חברי הצוות לקחת חלק פעיל בהשטת היאכטות. ללא כל ניסיון מעשי קודם בתחום, הם יצטרכו ללמוד הכל, החל מהרמת העוגן והנפת מפרשים ועד להורדת המים בשירותים הימיים. אבל, בארוחת הערב של יום שלישי, הדבר שהכי העסיק את האורחים מהמזרח התיכון היו ההסברים המתישים על מחלת הים ועל הדרכים להתמודד איתה.
בבוקר שלמחרת, עם הירקות שזיאד דרוויש חתך והביצים שאביהו טרף, הם נהנו מאחת הארוחות האחרונות שתשכון לבטח בבטנם, רגע לפני שהם מפליגים לעבר יעדם ומתכוננים 'לשבור את הקרח'.
בליל רביעי, כשכל הציוד מאוחסן, אנשי השלום הצטרפו לשאר העולם וחגגו את תחילתה של שנת 2004. הרחק מהמשפחות ומהחברים, הם קיבלו את השנה החדשה בתקווה שהיא תהיה טובה יותר ושלווה יותר מזו שהם מותירים מאחור.
