אחורי הקלעים

הרבה תהפוכות עבר ערוץ 10 עם ארסנל תוכניות הבידור שלו. מה לא עלה במוחם הקודח של המנהלים: סשה דמידוב שר במבטא כבד, רמי קלינשטיין אירח, טל ברמן קם ונפל, ואפילו היה ניסיון די עלוב לעשות גירסה מקומית של "סטרדיי נייט לייב" שנקראה, כמה מקורי, "עם ישראל לייב". אבל עושה רושם ש"אחורי החדשות" (ערוץ 10, יום א' 21.00) היא בדיוק מה שהערוץ צריך: סאטירה חתרנית, חצופה ובועטת. ויאיר ניצני המנחה הוא מה שהציבור היה צריך: דמות מוכרת, אך לא שחוקה ברמה טלוויזיונית.

גם בימים הראשונים של התוכנית, כשערוץ 10 היה ממש על הקרשים, התוכנית ניצנצה עם חמישה אחוזי מידרוג בין שאר התוכניות, שדישדשו סביב האחוז-שניים. היום, 20 תוכניות אחרי, עומד המידרוג הממוצע על 6.5 אחוזים. ועם נתונים כאלה הייתי חייבת להצטרף לצילומים.

ניצני, איך התבשל הרעיון לתוכנית?

"מודי פרידמן (מנכ"ל הערוץ) נידנד לי לעשות תוכנית עוד מהימים שהוא היה בערוץ 8. אבל לא הייתי ממוקד בעניין, כי התעסקתי ואני עדיין מתעסק במוסיקה. עד שערן פיין (עורך התוכנית) פנה אלי ואמר שיש לו קונספט לתוכנית פארודיה הומוריסטית וסאטירית, כשהבסיס יהיה אולפן חדשות. שמנו כמה רעיונות על השולחן, ואחרי כמה סיבובים הגענו לערוץ 10, גיבשנו צוות וישבנו על התוכנית לפרטי פרטים".

שי אביבי היה העורך בהתחלה. למה הוא לא איתכם היום?

"שי לקח התחייבות לעשות את 'יומטוב' ב'קשת'. כבר מתחילת העונה הוא אמר לנו שבסופה הוא עובר אליהם. היתה לנו כימיה מדהימה. הוא איש מצחיק עם הומור בריא ואיש טלוויזיה למופת. נהנינו משירותיו ונפרדנו באהבה ענקית. נשמח לעבוד איתו שוב אם ירצה השם, או יותר נכון אם הוא ירצה".

15 אלף דולר לתוכנית

בכל תוכנית של הסאטירה "ארץ נהדרת", המככבת בערוץ 2 בלב ליבו של הפריים, מושקעים כ-100 אלף דולר. אנשי "אחורי החדשות" יכולים להביט במספרים האלה ולהוריק מקנאה. "תקציב מכובד יש להם", אומר ניצני. "זו תוכנית מצחיקה עם אנשים מוכשרים, שיושבת על משבצת דומה לשלנו. כמו אצלנו, הם נשענים על החדשות, וזה בעצם הדמיון היחיד. הם הולכים על מערכונים ואנחנו לא, והכי חשוב - הם מחויבים לפריים טיים. זה אומר שהם חושבים יותר רחב ויש להם גבולות".

ולכם יש?

"אין היום הרבה תוכניות שאפשר להתבטא בהן כמו אצלנו. אני אומר בפירוש שאין לנו מגבלות. המגבלות היחידות הן אלו שאנחנו מציבים לעצמנו, ובעיקר קשורות למה מצחיק ומה לא".

יש חשש מהמשקיעים החדשים בערוץ? יכול להיות שבן צבי יצנזר קטעים שמאלניים מדי?

"אני לא מכיר את בעלי הכוח החדשים, אבל לא נראה לי שהם יבואו ויגידו לנו מה לעשות, או יציבו לנו איסורים".

15 אלף דולר לתוכנית זה תקציב יחסית נמוך במונחי פריים טיים טלוויזיוני. זה פוגע במשהו?

"התקציב של התוכנית הוא קומבינציה של מצב נתון ושל ערוץ במשבר, שאני מקווה שייצא ממנו בקרוב. יש אנשים שמוכנים להתאמץ על משהו שאולי במקום אחר הם לא היו מוכנים לנהוג כך. יש פה התגייסות כללית למען המטרה, ואולי בערוץ 2 זה לא היה קורה".

תדרשו תקציב נוסף להפקה?

"מצד אחד, יש קסם בתוכנית שמתנהגת כאילו היא תוכנית מחתרתית נטולת תקציבים. מצד שני, לו היה לנו תקציב יותר גדול, היינו מגדילים את האולפן, מוסיפים יותר כתבות חוץ והיה מתאפשר לנו להכניס יותר קהל לאולפן".

גיא זהר, המשנה למנכ"ל התוכניות בערוץ 10, יהיה עוד כסף לתוכנית?

"'אחורי החדשות' מאוד מצליחה במונחי ערוץ 10, ובעקביות הופכת למצליחה גם במונחי ערוצים נוספים. היא ההוכחה שגם אם עושים תוכנית מושקעת בכתיבה ובהומור ופחות בעטיפה החיצונית, זה עובד. הקהל בבית יודע לזהות איכות".

ניצני נוקם בתיסלם

במהלך יום הצילום (צהרי יום שישי, למתעניינים) לא חולפת האווירה המתנ"סית משהו. במרומי הקומה ה-16 בבניין המשרדים בו ממוקמת חברת החדשות של הערוץ, מקצים חלק מהאולפן לטובת התפאורה של "אחורי החדשות". אף אחד לא בפאניקה. בפינת הקפה הקטנה מצטופפים מגישי הפינות, יעל לבנטל, אריק זילברמן ושגיב פרידמן (שלא ממש חייבים להיות על הסט, משום שאת הכתבות שלהם עורכים מראש) יחד עם ארז אבירם, התסריטאי הראשי, ורועי לוי, שמתארח בתוכנית. איתם גם שלושת העובדים הזרים ושאר אנשי ההפקה. על השולחן חצאי לחמניות, בורקסים ומאפרות גדושות בבדלי סיגריות. כמעט התבלבלתי וחשבתי שהגעתי לקיבוץ.

זילברמן מספר שתודות לניצני הוא הכיר את אשתו. "יאיר גם החזיר אותי לארץ, אחרי שכבר עזבתי לניו יורק. הוא ביקש ממני לבוא ולכתוב איתו בתוכנית של יאיר לפיד. אני חייב לו הרבה". פרידמן לובש את החליפה שאיתה הוא מופיע בתוכנית לצורך הצילומים, ואומר שלדעתו "הכוח הגדול שלי הוא בנושאי סטנד-אפ מובהקים, פחות בנושאים חדשותיים. הדברים שמעניינים אותי הם הנושאים שבגללם הולכים לפסיכולוג. והרי אף אחד לא הולך לפסיכולוג כי לא בונים גדר הפרדה".

יעל מודדת חליפות לקראת הנסיעה (האמיתית) לז'נבה, אליה היא לוקחת את דמות היעל יגנדורף שלה. היא מלאת סיפורים מטורפים, שלצערי אינם לציטוט.

ניצני, הכתבים שלך לא ממש מפורסמים. זו החלטה שקיבלתם מראש?

"חיפשנו אנשים שיהיו רעננים וחדשים, ובעיקר נקיים מתדמית קודמת. הגענו אליהם דרך חיפוש אחר כותבים לתוכנית, והעברנו אותם לתפקידי כתבי חוץ ומגישי פינות שמעורבים בכל".

ניצני מגולח הראש חובש את הפאה של פיאדה לצילומי הפינה "אחורי החיזבאללה". "התחושה של שיער זרה לי", הוא אומר, "אבל עד היום כשאני יוצא מהבריכה יש לי באופן טבעי את התנועה של ניעור, על כלום". איש מצחיק ניצני, עוד מהתקופה שהיה מסתובב עם ברז על הראש ב"תיסלם".

היו ל"תיסלם" כמה הופעות איחוד מאוד מוצלחות לאחרונה. יש מחשבות חזרה למוסיקה?

"זה קצת בעייתי לתמרן בין העסקים הפרטיים שלי לבין התוכנית, מה שלא משאיר לי זמן להיות פעיל במוסיקה, חוץ מהשיר בפינה 'אחורי החיזבאללה'. ב'תיסלם' לא איפשרו לי לשיר, כי היו זמרים יותר טובים ממני. עכשיו אני נוקם בהם ומופיע כל שבוע בפריים טיים".

והשלב הבא, דיסק אוסף משירי פיאדה?

"ברגע זה עובדים על כמה גירסאות רמיקס. נשאר רק לסגור עם אקו"ם על הזכויות".

תנאים מחתרתיים

לאחר עיכוב קטן מבקשים מכולם להיכנס לאולפן, הצילומים מתחילים. שום דבר לא הכין אותי למחזה של כניסת הקהל לתוכנית של ניצני. אם בתוכניות אחרות מחכה המון אדם להשתתף כקהל, ב"אחורי החדשות" נכנסים לכל היותר 10 אנשים, שיושבים באולפן בתנאים מחתרתיים, חלקם על הכיסאות של מיקי חיימוביץ' ויעקב אילון. "זה משיקולי מקום", אומרת בעצב אחת העובדות. ואילו אחר אומר לי, "זה משיקולי סלקציה. אנחנו מכניסים רק את המובחרים, וגם זה אחרי גיבוש שנערך במשך סוף השבוע".

התוכנית מתחילה והופ, כבר בהתחלה מזכיר ניצני קבל עם ועדה את "פנאי פלוס": "הסכם ז'נבה ייחתם מחר, בחסות המגזין 'פנאי פלוס' והתוכנית 'ערב טוב עם גיא פינס'". גם פיאדה מזכיר את "פנאי פלוס" מדי פעם. "'פנאי פלוס' הוא העיתון האהוב על פיאדה", אומר ניצני. "הוא מנוי על העיתון, ודרכו הוא שואב את המידע על כל מה שקורה בשואו ביזנס בארץ".

מקליטים את כל התוכנית בטייק אחד, הקהל משתולל מצחוק. נגמר, עד למהדורות העיתונים של השבוע הבא. בטח כבר נמצא שם כותרת נורא מצחיקה.

ואיך היו ההופעות הראשונות שלך כסטנדאפיסט?

"פאניקה. עליתי עם פתק לבמה. התחלתי עם דמות של חנון מוגבל והחלפתי אותה בדמות של האדיש. אלה שתי הדמויות היחידות שאני עושה, ואנשים חושבים שיש לי רפרטואר. היום אני גאון ערסים, ויודע מראש מה הם עומדים להגיד לי".

יעל לבנטל, שחקנית ואשה מצחיקה, מגלמת בתוכנית את יעל יגנדוף, מראיינת קצת, איך נאמר בעדינות, מטורללת.

יעל יגנדורף, את נוסעת לז'נבה, לחתימת הסכם השלום. איך ההרגשה?

"ניתן לדבר על התחושה לגבי הנסיעה הזו בכמה תרחישים שונים. התרחישים לגבי נסיעה כזו הם שונים ומגוונים, ומעצם טבעם יכולים להתקיים ויכולים גם, לצערי, לא להתקיים. תרחיש שלא יכול להתקיים הוא לא קרה, אומנם נלקח בחשבון אבל מעולם לא בא לידי ביטוי ו..."

טוב, די הבנתי. כשאת מראיינת, את לא הכי ממוקדת ועם זאת שואלת שאלות נוקבות. איך זה מסתדר?

"למעשה, התכונה הזו היתה אמורה לעבור בירושה לאחותי הצעירה, אך כיוון שההורים שלי עצמם לא ממש ממוקדים, קיבלתי את זה במקומה".

עכשיו, כשאת מדברת עם כל השמות הגדולים ואת בעצמך מפורסמת, השתנית?

"לא השתניתי בכלל. נשארתי אותו בן אדם שהייתי קודם, וחבל מאוד".

אחת הפינות המוצלחות ב"אחורי החדשות" היא "אנחנו מסבירים לעובדים הזרים", או הסטריינג' וורקרס לפי ניצני. שלושה עובדים זרים (חוקיים, חוקיים, שגם מקבלים שכר עבור ההשתתפות) מקבלים מפי ניצני הסבר על הדברים הקטנים שהופכים אותנו לישראלים, כמו העיצומים (ליטל סטרייק), הצבא (גבעתי אצלו הופך להיות מיי היל) או מוסיקה מזרחית (אביהו מדינה - מיי פאדר איז א קאנטרי). אוסקר אוליביה, ארנסטו דייוויד וגיגי סידון הם כוכבי הפינה. "כל סיטואציה בישראל יכולה להיות מצחיקה", אומרת גיגי, שלהפתעתה כבר מזהים אותה ברחוב, "והתוכנית היא הקלה בשבילי. אחרי שבוע של עבודה קשה אני מגיעה לאולפן לצחוק".

"הדברים שיאיר מסביר לנו מתחברים למה שאני יודע על הישראלים", אומר אוסקר, שהשתתף בכמה מערכונים נוספים בתוכנית. הוא לא חושב שהפינה הזו צוחקת עליהם. "זו תוכנית מצחיקה, והכל בה אפשרי. אני לא בודק מילה במילה אם היא פוגעת או לא".

אריק זילברמן, סטנדאפיסט, יוצר "הפיג'מות" ומי שרוצה לפתור את תחלואי החברה בישראל, הולך תמיד עם סד על הצוואר.

למה הקישוט הזה?

זילברמן: "כדי שהשתן לא יעלה לי לראש. ריאיינתי את שר הרווחה וסיפרתי לו שאני שם את הסד כדי לרמות את הביטוח הלאומי, והוא אמר לי שיהיה בהצלחה. אני לא מצליח להירגע מזה עד היום".

יש מקום לנושאים כל כך רציניים בתוכנית סאטירה?

"אני טוען שהדברים הכי רציניים הם הכי מצחיקים. אנשים טוענים שאני מטורף. לדעתי, אני הנורמלי היחיד פה. השליחות שלי היא להציל את המדינה".

משהו כמו מיקי רוזנטל בתוכנית "בולדוג"?

"אני מנסה להיות בולדוג, אבל יוצא פודל. אני לא באמת נושך אף אחד בכתבות שלי ואף אחד לא התבאס ממני".

ומה הלאה?

"בעיקרון הייתי רוצה להיות ראש הממשלה, אבל אין לי סבלנות לפוליטיקה, אז אני פותר את הבעיות ב'אחורי החדשות'".