ירדתי, חזרתי לארץ, ירדתי שוב

עבור מאות אלפי ישראלים, אמריקה כמקום מגורים זו עובדת חיים. מקום שממנו לא יחזרו לכאן, למרות שתמיד מדברים על "השנה הבאה". ynet מביא מספר סיפורים של הישראלים שהחליטו להשתקע שם, ומסבירים מדוע הם, לפי שעה, לא חוזרים לארץ. דברים שרואים משם...

שם: עדית פרנקו-גבירצמן

גרה בארה"ב: שתי תקופות, ביחד כמעט 8 שנים

מצב משפחתי: בת 33, נשואה ליניר ואם לאיתי בן השנה ו-4 חודשים. המשפחה מתגוררת בוושינגטון, יחד עם אחותה התאומה של עדית ובני משפחתה.

עבודה: עדית ויניר הם בעלי חברה להפצת תכשיטים. מעסיקים שלושה אנשי מכירות בחוף המזרחי.

איך הגעתי: "בשנת 1992 יצאתי עם אחותי התאומה אתי לטיול של חודש בארה"ב. אתי חזרה אחרי חודש, אני נשארתי כבר לחצי שנה, חזרתי לארץ לחתונה שלה ושוב יצאתי, הפעם עם ויזת סטודנט. רציתי לחיות בחו"ל, להכיר תרבות אחרת וללמוד. עשיתי תואר ראשון בפרסום ותקשורת ותואר שני בהנדסת תעשיה וניהול. אחרי שש שנים בניו יורק, חזרתי לארץ".

למה חזרתי: "חזרתי כי ההורים שאלו למה אני לא חוזרת - ונגמרו לי התירוצים. אחרי שש שנים גיליתי שכל החברים שלי השלימו את הלימודים ופג תוקף הויזות שלהם. היתה נהירה של החברים בחזרה לארץ וגם אני חזרתי ב-1998. זו היתה חזרה לתמיד. חזרתי עם מכולה במטרה להשתקע. התחלתי לעבוד במשרד פרסום".

למה החלטתי לחזור לארה"ב: "הכרתי את יניר והתחתנו בתחילת שנת 2002. במשך תקופה, יניר בדק את האפשרויות של פתיחת עסק חדש בארץ, אבל זו היתה התאבדות מוחלטת, בהתחשב במשבר הכלכלי החמור. התחלנו לבחון את האפשרות להקים עסק בארה"ב - אבל אני עבדתי במשרד פרסום במשכורת גבוהה, וכל עוד עבדתי ונהניתי, לא קיבלנו את ההחלטה לצאת.

כשהחל גל הפיטורים וגם אני מצאתי את עצמי בלי עבודה, ההחלטה לקנות כרטיס טיסה לארה"ב היתה קלה. יצאנו לארה"ב מבלי לדעת מה אנחנו הולכים לעשות. האפשריות היו מגוונות: מהיי-טק ועד לתכשיטים".

למה נשארתי: "למה וושינגטון? כי כאן חיה אחותי התאומה אתי עם בעלה אבי. הם באו לוושינגטון בשנת 1994, אבי כשותף בחברת להפצת יהלומים בסיטונות. היה כיף להתמקם ליד אחותי התאומה. אנחנו מייצגים חברה ישראלית ומרגישים כיצואנים ישראלים. אנחנו גאים מאוד במקור הישראלי של הסחורה שלנו. לכל מוצר מוצמד תג תוצרת ישראל. כיום יש לנו עסק עם שלושה אנשי מכירות בחוף המזרחי של ארה"ב.

בינתים נולד לנו איתי, שהוא היום בן שנה וארבעה חודשים. הוא נולד כבר בארה"ב - יום אחרי שנולד נדב לאחותי אתי. כולנו נמצאים כאן יחד, וזה הופך את כל העניין ליותר קל".

למה אנחנו לא חוזרים: "לא הסתלקנו מהארץ בגלל המצב הביטחוני ולא באנו לארה"ב כדי להשתקע. יש לנו בית בתל-אביב. אנחנו אנשים מאוד שאפתנים והחלטנו לצאת להקים כאן עסק, לבסס אותו ולחזור".