מלחמה שכZOO

לפני שנים רבות החליט האדם לקחת את גורלם וחירותם של בעלי חיים רבים לידיו, ולשכן יונקים, עופות, זוחלים. רבים בביבר. בעולם כולו קיימים אלפי גני חיות פעילים. בחלק מהם מצוי מבחר מגוון של בעלי חיים, ואחרים מתמחים בקבוצות מסוימות, למשל יונקים או זוחלים.

רבים מהאחראים לגני החיות, המודעים לסכנת קיומם של מינים מסוימים, משתתפים בפרויקט שימור הגנים הבינלאומי, שבמסגרתו נערכים חילופים של בעלי חיים בין גני החיות בעולם, במטרה להבטיח את המשך קיומם של מינים שונים המצויים בסכנת הכחדה. אין ספק שאת כולם מפעילים ומתחזקים צוותים ומטפלים שאוהבים את בעלי החיים שנמצאים בהשגחתם.

אולם מה עולה בגורלן של הטיגריס, הזאב והפיל כשמלחמה משתוללת בין בני האדם? האם גם על כך חשבו בני האדם כאשר סגרו את אלה מאחורי סורג ובריח?

מטרה נייחת

כתושבים במדינה למודת מלחמות אנו כבר יודעים כי כשהצופרים מייללים עלינו להיכנס מיד למקלט או לחדר המוגן ולהמתין עד שנשמע היכן נפלו הפצצות. אך בעלי החיים שבגן החיות לא צפו בסרטוני ההדרכה ואינם יודעים מהי אזעקה ומהי צפירת הרגעה. עבורם מדובר בצליל חדש ובדרך כלל מפחיד. הם ממשיכים לשבת בתאיהם ושומעים סביבם פגזים, נהמות ויללות של חיות מבוהלות, מריחים את העשן ואת אבק השריפה, רואים איך קירות תאיהם נהרסים בהפגזה. לעתים קרובות הם אף נפגעים ומתים.

הסרט Underground של הבמאי אמיר קוסטריצה נותן הצגה ריאלית ומצמררת של מה שקורה בעת הפגזה על עיר ובה גן חיות. תחילה נראה כי עוד שחר עולה על העיר הישנה. מטפל צעיר עובר בין חצרות החיות ומחלק ביניהן את ארוחת הבוקר. לפתע הוא חש בעצבנות גוברת האוחזת בשימפנזות ובחתוליים הגדולים, אשר נעים בחוסר מנוחה בתאם, אוחזים בחוזקה בסורגים ומתחילים לצווח ולשאוג. עד שהוא מבין מה קורה חולף המטוס הראשון מעל ראשו ומטיל את הפצצה שתזרע יחד עם שאר הפצצות הרס ומוות בקרב ההולכים על ארבע ועל שתיים, ותגרור אחריה השפעות קצרות וארוכות טווח.

לאחר ההתקפה, שבמהלכה הומטרו על העיר המתעוררת פצצות שהניסו לרחובות אנשים צורחים, פילים אחוזי תזזית, אווזים מצווחים וילדים אחוזי בעתה, הגיע השקט. ולאחר שגם הוא חלף והעשן החל להתפזר, התגלתה האימה: דירות מגורים שנחצו לשניים כשטיל "גילח" את הקיר החיצוני של הבניין, אנשים פצועים זועקים לעזרה, ובאותו זמן, מאחורי הסורגים, קופיף זעיר אוחז בגופת אמו המתה. ובוכה, טיגריס גוסס מנסה בכל כוחו להתרומם על רגליו, עופות פצועים מנפנפים בכנפיהם השבורות בבריכה המלאה עפר, ומטפל אחד צעיר ומבוהל אוסף על גופו חיות רבות ככל שהוא מצליח ומתחיל לרוץ הביתה.

תרחישים כאלה קורים לא רק בסרטים. צוות הסיוע של ארגון Wild-Aid, המסייע בשימור חיות בר, היה הראשון שנכנס לגן החיות המופגז בבגדד והעניק סיוע לחיות ולעובדים. סטיבן בוגנר (Bognar), שעמד בראש צוות הסיוע, מספר כי מאחר שגן החיות נמצא במרכז העיר, הוא הפך לבסיס צבאי אמריקני. כל הכניסות לגן היו חסומות בכלי רכב שרופים, מה שהעלה בבוגנר את החשש לבאות. הוא שמע מהחיילים כי סדאם חוסיין ניצל את השטח המיוער שסביב הגן כדי לחפור סליקים להסתרת נשק, בידיעה ברורה כי האמריקנים יפציצו את האזור, כלומר גם את גן החיות על יושביו.

גן החיות היה הרוס לחלוטין. למעט הטורפים הגדולים, ביניהם הדובים, האריות, הטיגריסים והברדלסים, כל שאר החיות נעלמו. אחדות נהרגו בהפגזות, אחדות נורו לאחר שנמצאו משוטטות ברחובות בגדד, ורובן נגנבו על ידי בוזזים או נאכלו על ידי אזרחים רעבים. החיות שניצלו הסתובבו בגן ותאיהן נהרסו. את הדובים, למשל, ניסו החיילים האמריקנים "לשכנע" להיכנס בחזרה לתאיהם, אך משאלה נמצאו הרוסים, נאלצו החיילים לדחוס את הדובים לתאי הכלבים (!). הכלבים עצמם (אכן, בגן החיות בבגדד הוצגו כלבים בגן חיות) שוכנו עם גורי האריות. אל חיות הגן שניצלו הצטרפו כמה טורפים שנמצאו בשטחי ארמונותיו של סדאם - ובהם ברדלסים, אריות וטיגריסים - שהיו חיות המחמד של בניו של סדאם, עודאי וקוסאי.

תחושות מקדימות

האם החיות באמת "יודעות" כשמתקרבת מתקפה? התשובה היא כן. כמובן, לא מדובר כאן בחוש נבואי אלא בחושיהם החדים של בעלי החיים השונים. היום מאמינים כי כלבים וחתולים "יודעים" מתי תהיה רעידת אדמה משום שהם קרובים לקרקע וחשים בתנודות הקרקע הרבה לפנינו. כך גם לגבי מטוסים החולפים בשמים: חוש השמיעה של הכלביים, למשל, חד בהרבה מזה של בני האדם ולכן סביר שהם שומעים את רעש המטוסים לפנינו. יש האומרים כי יש גם הבדל בין תגובתם של בעלי חיים "עירוניים" ו"כפריים" לרעשים כאלה: "העירוניים" רגילים יותר ברעשי מנוע ואינם נוטים להתרגש מהם, אך "הכפריים" רגישים לכך הרבה יותר.

במקרים רבים הפרעה חזקה גורמת לבעל חיים מצב עקה (stress), שנותנת את אותותיה בדרכים שונות: עצבנות מופרזת, תוקפנות ואלימות כלפי אחרים ולעתים גם גרימת נזק עצמי. לעתים התגובה היא תגובה קיצונית הפוכה: אפאתיה גמורה.

גן החיות היוגוסלבי בבלגרד נפגע קשות במתקפות נאט"ו על העיר בשנת 1999, והותיר את בעלי החיים ששרדו פצועים בגופם ובנפשם. במשך כל התקופה הם נשארו לכודים בתאיהם, חשופים לרעם הפגזים, הסירנות והצופרים , ובעיקר נתונים בחוסר ודאות ובמצב תמידי של רעב. מטפלי גן החיות מספרים כי די היה לראות את הזאבים צועדים הלוך ושוב בעצבנות בתאם ומזהים את בואם המתקרב של מטוסי הקרב עוד לפני מערכות המכ"מ, כדי להבין כי בעלי החיים נתונים במצוקה קשה.

אנשי צוות גן החיות סיפרו גם כי מאז תחילת ההפצצות על העיר במרס 1999, רוב הנקבות בגן החיות הפילו את עובריהן או המליטו מוקדם מדי. חלקן אף אכלו את צאצאיהן.

פרינס - טיגריס בנגלי אצילי במשקל 300 ק"ג, שבימים כתיקונם מעדיף להתלטף עם מטפליו - נכנס לעקה חזקה כל כך עד כי החל לכרסם את כפות רגליו. בזמן הקריטי לא היה בגן החיות ציוד רפואי הולם כדי לטפל בו כראוי.

בוגנר מספר בצער כיצד הגיבו בעלי החיים הגדולים בבגדד כששמעו את רעשי הקרבות: בכל פעם שנשמעו באזור יריות וחילופי אש היתה הדובה הזקנה והעיוורת משתטחת על הקרקע, נוהמת ומתחילה לשרוט את עצמה בחזה בעזרת טפריה הקדמיים. היה קשה לטפל בפצע שגרמה לעצמה, משום שהיא הוסיפה לפתוח אותו שוב ושוב. הדוב הזכר, לעומתה, נהג לצעוד הלוך ושוב בתוך הכלוב הקטן במשך שעות. גורי האריות המבוהלים היו מתקבצים יחד ושוכבים בשקט, ולאריות הבוגרים פשוט לא היה כוח להרים את עצמם מפאת התשישות והרעב. גם הנזק שנגרם לציפורים האקזוטיות שבגן חמור ביותר, ומקווים שלא מדובר בבכייה לדורות: בעקבות המתקפות נעשו הנקבות מבוהלות עד מאוד, והן חוששות לדגור על הביצים. אלפי ביצים שהודגרו באינקובטור סרחו כאשר זרם החשמל בעיר נותק.

השקט שאחרי - נשארים לבד בשדה הקרב

מה קורה לחיות שנותרות כלואות בגן? לעתים קרובות מדי נחשפת אוזלת ידם של בני האדם, שכלאו את בעלי החיים ושהיו אמורים לדאוג להם. על פי בוגנר, בבגדד לא הואכלו החיות היטב גם לפני המלחמה, אך עם תחילתה המצב אף החמיר. כשהגיע למקום גילה אריות כחושים שלא אכלו דבר במשך שלושה שבועות ויותר. מאז פרוץ הקרבות לא הגיעו עובדי הגן למקום, הכלובים לא נוקו והחיות לא הואכלו. החיילים האמריקנים שנכנסו לגן מיהרו לתת לטורפים הגוועים את מזונם האישי.

עוד סיפר בוגנר כי לאחר ששכנע את העובדים לשוב לעבודה – ארגון Wild-Aid סיפק להם מזון ושילם להם משכורות – גילה להפתעתו כי הם אינם יודעים כלל לטפל בחיות.

רעב, שוטטות וטריפה

מלבד הנזק המיידי, המלחמה משאירה אחריה נזקים שקשה לתקן, שעלולים בסופו של דבר להסתיים במוות. בגני חיות רבים ניצלו בעלי החיים הודות לתאיהם שהגנו עליהם, אך התאים עצמם ניזוקו.

כך קרה בבגדד, כאשר במהלך הקרבות נפגעו קירות הגן מירי מרגמות וטנקים, מה שגרם לשחרורן של חיות רבות אל מחוץ לתאיהן ואף אל מחוץ לשטח גן החיות.

החיות הנמלטות החלו לשוטט ברחובות העיר, ובגלל הרעב שסבלו ממנו במשך זמן רב כל כך החלו להרוג ולטרוף אנשים ובעלי חיים. בוגנר מספר את סיפורה הנוגע ללב של לביאה שברחה מגן החיות בזמן הקרבות, והיתה רעבה כל כך עד שתקפה והרגה סוס. חיילים אמריקנים שהיו במקום החלו לסגור עליה בזמן שגררה את ארוחתה, וכשראתה אותם החלה לתקוף. בלית ברירה ובהעדר רובה חיצים מרדימים נאלצו החיילים לירות בה. חיה נוספת, דוב חום אמריקני, נמלט וקטל שלושה עיראקים עד שהורדם ונשבה.

בגן החיות בבלגרד החליטו להקדים תרופה למכה, ובלית ברירה הציבו סביב הגן שומרים חמושים. תפקידם המצער היה לירות בחיות שיצליחו לברוח במקרה שפגז תועה יהרוס את הכלובים או את הגדרות. אפשר לומר שבעלי החיים הפכו בעל כורחם למשתתפים בקרב ומשלמים בחייהם על פעולות האדם.

ביזה וסחר

אחד מנזקי המלחמה ארוכי הטווח הוא הנזק שגורמים הבוזזים. בבגדד, למשל, חדרו לגן הפרוץ אזרחים וגנבו "את כל החיות שלא יכלו לטרוף אותם," כפי שתיאר זאת בוגנר. בכך הכול מדובר ביותר מ-300 בעלי חיים שנעלמו, ובכללם חמורים, דובים, סוסים, ציפורים ואפילו גמלים.

סרן ויליאם סאמנר (Sumner), חבר בגדוד 35 לעניינים אזרחיים ומי שפועל לצד בוגנר לשיקום גן החיות הבגדדי, העריך כי הציפורים האקזוטיות היו הראשונות שנבזזו. סביר ביותר שהציפורים, כמו גם בעלי חיים אקזוטיים נוספים, הוברחו ונמכרו לאספנים באירופה ובארצות הברית. כמובן, אנשי המכס קיבלו דיווח על הנעשה, אך כמעט בכל מקום יהיה מי שתמורת חופן מצלצלין יעלים עין מזכויות בעלי החיים.

אוספים את השברים

לצוותים המשקמים מצפה עבודה רבה לא רק בבניית הגנים מחדש, אלא גם בריפוי בעלי החיים ששרדו ובהתגברות על הטראומות הנפשיות והפיזיות שתקפו אותם בעקבות המלחמה והביזה. היום, כשנושא זכויות בעלי החיים חודר אט אט לתודעת הציבור, מצליחים הארגונים השונים - ביניהם Wild-Aid, IFAW, Care for the Wild ועוד - לעזור בשיקום.

וטרינרים ואנשי מקצוע מגיעים מכל העולם לאזורים מוכי המלחמה ומנסים לעזור הן בטיפול והן בציוד. במקביל, פעילי הארגונים מגייסים כספים מגני חיות ומתורמים בעולם לשם שיקום הגנים הפגועים.

יש גני חיות ותיקים שהמלחמה השפיעה עליהם, לפחות לטווח הארוך, לטובה. מובן מאליו שאין לברך על הרס המבנים, התאים והחצרות, וודאי שלא על האבדות בנפש, הפציעות והטראומות. אך ישנם גני חיות שבנו את עצמם מחדש מתוך ההריסות, התחדשו ונעשו משגשגים ומרשימים אף יותר משהיו. בקאבול, למשל, נבנו גני החיות מן היסוד בעזרת תרומות שנאספו ברחבי העולם.

בבגדד העבודה עוד רבה, שכן מלכתחילה היה בנוי הגן בצורה מיושנת ולא ידידותית לחיות, אך הצעד הראשון נעשה. ארגון Wild-Aid תרם 20,000 דולר, שהספיקו לכלכלת בעלי החיים ועובדי הגן למשך חודשיים וחצי. ארגונים נוספים ששלחו סיוע פועלים כעת לשיקום הגן ולשליחת המנהל וכמה מעובדיו לבחריין, כדי שילמדו כיצד יש לבנות גן חיות שיתאים לנוחותם המרבית של בעלי החיים. צוותים מארצות הברית, אפריקה ואירופה פועלים יחד עם הצבא האמריקני הנמצא במקום לבניית הגן בעזרת מהנדסים שבמיוחד הובאו לבגדד.