מאחורי הבדיחות

לא בא בלובה: "אחורי החדשות", ערוץ 10, 21:00

איך תעדיפו את הקומדיה שלכם? טריה וחמה מהתנור על מצע לובה ריחני ומעליה אבקת רודריגו, או מיושנת מהתצוגה, משופדת על קלחי יאיר ניצני?

אל תענו. בעידן "ארץ נהדרת" – החל מהשבוע במימדים של מכת מדינה שכולה דיקלומי 'צטערת' ו'פ'סדר' מקצה הארץ ועד קצה – מחווירה "אחורי החדשות" וכמעט נעלמת. "אחורי החדשות" איננה "ארץ נהדרת". אין לה סיכוי. היא באה להצחיק קצת – לא הרבה – לעשות שמח בלי לרדת נמוך מדי, אם תצאו ממנה עם שתיים-שלוש שורות טובות, רוצו להפקיד אותן בבנק בטרם יפוג תוקפן.

האמת, "אחורי החדשות" היתה תמיד הפקת-צנע מהסוג שערוץ 10 התמחה בו בעל כורחו. אין לה יומרות, תקציבים, סוללת כותבים או תחתונים להחלפה; יש את יאיר ניצני וההומור שלו ומסוגו, עם בדיחות מילוליות, עם כמה שורות מחץ, עם כאפיה (מחמוד פיאדה), בלי הרייטינג. יש אנשים – נניח אני – שעבורם זה עושה את העבודה בסדר גמור. אני לא מרגיש מחויב לצחוק בקול רם מול ניצני כפי שאני מרגיש – ולאחרונה לא מצליח – מול לובה; אני יכול להישאר משועשע לאורך שעה, לרוב אין לי תביעות נוספות מערב יום ראשון.

יש ל"אחורי החדשות", פה ושם, רגעים מלאי השראה – למשל הדואט הסקוטי עם אבי גרייניק לפני שבוע – ויש לה את הפינות ההזויות של אריק זילברמן והכתבת המדינית שהקדימה את דור הפדרבוש, יעל יגנדורף. אלו נותנים תפוקה קומית שבמיטבה תוכל להיקרא "מבטיחה מאוד". נעים לראות הבטחות.

ל"אחורי החדשות" היתה אמש תוכנית חלשה. נסלח לה. ככה זה באהבה בוגרת; החברות חשובה יותר. עם "אחורי החדשות" אתם מקיימים יחסי חברות; "ארץ נהדרת" היא התאהבות מהירה ובחילה קלה למחרת בבוקר. מי שגדלו על יאיר ניצני בתפקידו המיתי כאיציק, גיבור "ימי איציק", מבוגרים כרגע מספיק כדי להעריך חברות טובה.

נותנות פייט: "אדומות", ערוץ הילדים, 17:00

איך הילדים? חולים. זאת העונה. הרופא אומר שהקטן סובל מהרעלת "קטנטנות", הבינוני מהצטברות "פינת אור" בדרכי הנשימה והגדולה מסימפטומי גמילה מ"המורדים". רשם לכולם אנטיביוטיקה מסוג "אדומות" בערוץ הילדים.

"אדומות" היא סבבה. העובדה שזו דעתו של גבר בוגר צריכה להדאיג את יוצריה. אותי הם לא צריכים לשכנע. נראה אותם קוטפים את קהל היעד שלהם, ילדים ובני-נוער צעירים, ממקום עמידתו הממוסמרת מול הוויטרינה בה מוצגות עוגות הקצפת המקולקלות מתוצרת מאפיית יאיר דורי הארגנטינאית. האם מסוגלת "אדומות" להביס את "המורדים"? אל תמלאו על זה טופס.

"אדומות", שיצרה ליאורה קמינצקי, מביאה את סיפורן הקליל והזורם היטב של בנות מתבגרות המחליטות להקים קבוצת כדורגל, ובראשן דניאל וייסמן (לבי) ודניאלה קרטס (נעה), שתיהן כריזמטיות וטבעיות לחלוטין בתפקיד. זו סידרה מושקעת הכוללת צילומי חוץ רבים. היא קומית במידה, כלומר שומרת על קצב-אש שנותן פייט טוב לנבחרת הארגנטינאית. הצילום, ההפקה והלוק המשויף של "אדומות" קוברים תחתיהם את האולפנים החנוקים ותפאורות הדיקט של הארגנטינאים.

"אדומות" היא סידרת-נוער ישראלית בצבעים אמיתיים – או, למעשה, בצבעים – מה שאין דרך לומר על הטלנובלות הארגנטינאיות לטף, המציעות עולם שחור-לבן רקבובי של נשים בוגרות במחשופים אינסופיים וילדים שאינם כלל ילדים, המגלמים כולם דמות אחת בלבד – דמותו של חרמן בוגר. השפה ב"אדומות" ישירה, עכשווית, לא מתייפייפת, ומעבירה סיפור טוב על בנות ששולטות בעולם – לפחות בעולמן שלהן, עולם ששיאו הדרמטי איננו תור מוחמץ לפדיקוריסטית. בואו לא נגזים; ערוץ הילדים הוא גם זה המשדר את "קטנטנות" ו"פינת אור". לפחות ב"אדומות" הוא מוכיח כי לבו היצירתי במקום הנכון.