בתענוגות

הסיפור שלהם מתחיל לפני שבע שנים בעיר מגוריהם, פתח תקווה. היא היתה בת 17, הוא בן 20. "היתה לי להקת רוק וחיפשתי מישהי שתשיר יחד איתי", משחזר יניב, "וזה התגלגל לסיפור אהבה עד עצם היום הזה, שאנחנו זוג נשוי. שבע שנים ביחד, נשואים קצת יותר מחצי שנה". ויקי: "היה קליק כבר ברגע הראשון שהתחלנו לשיר ביחד, גם מבחינה מוסיקלית וגם מבחינת הקשר האישי. אנחנו יחד מאז שהתחלנו בלהקה". מדובר בלהקת "ספיראל", חבר'ה צעירים שעשו רוק. "יצא לנו פעם אחת לחמם את רמי קלינשטיין בהיכל התרבות, ופעם אחרת את גידי גוב", מספר יניב. "אני הייתי הסולן וכתבתי והלחנתי את כל השירים. אחרי כמה שנים טובות ההרכב הזה פשוט התפרק, ונשארנו ויקי ואני. החלטנו שאנחנו לא מוותרים, זורמים הלאה ומנסים בשיניים להוציא את החומר שלנו".

בצד הסינגל "ורוד" משחררים "אינטימי" צילום מסקרן, שבו הם נראים חשופים עד גובה החזה. הוא מחזיק בידו תפוח ועל אחת מכתפיו פרצוף של בובת בד שאמורה לייצג את הנחש. ואם עוד לא הבנתם - מדובר בקטע של אדם וחווה. "איש יחסי הציבור שלנו הציע לנו את הקונספט, ואנחנו פתוחים, אוהבים לזרום עם מה שאנחנו עושים, לא אומרים לא", אומר יניב. "התגובות שקיבלנו ממש מגניבות".

זה מתחבר לשם "אינטימי".

"חיפשנו הרבה וחשבנו שזה השם שנרגיש איתו הכי שייכים, יש בו השתקפות של המוסיקה וגם של היחסים. אינטימיות זה השקיפות של המוסיקה ושל הביחד. זה דבר שלנו, ואנחנו אומרים לקהל, בואו קחו הצצה באינטימיות שלנו".

זה לא מסובך להיות כל הזמן אחד בתוך השני, בבית ובעבודה?

"לפעמים זה קשה. אתה מעיר איזו הערה מקצועית, והיא הופכת להערה בתוך הזוגיות. אין הפרדה בין הקטע של השירה לבין החיים. ברגע שיש ויכוח קטן על איזה שיר, זה גולש".

ויקי: "אני חושבת שזה הדבר הכי יפה שיכול להיות, אם אתה מוצא באמת את הבן אדם הנכון. יש פעמים שהוא מתקשר אלי להשמיע לי שיר שהוא כתב, ואין דבר יותר כיף מזה. מוסיקה זה הדבר שהוא הכי אוהב ואני הכי אוהבת".

בצבא שירתו יחד שנה והתחילו לשיר בטקסים צבאיים בהר הרצל. "התחילו להתלהב ולהזמין אותנו לאירועים אחרים", אומר יניב.

איך הייתם מגדירים את הסגנון שלכם?

"אפשר להגיד שזה סופט פופ עם נגיעה של רוק, אבל האלבום מאוד מגוון. יש שיר אחד עם גוון אתני ושיר אחר עם נגיעות של רוק. מיינסטרים כזה, עם הייחוד שלנו בקול ובטקסטים, מה שהופך את זה למשהו קצת אחר. למעשה, כל החומר שיהיה באלבום, 13 שירים, נכתב מהיום שהכרתי אותה ועד היום. שירים ישנים וחדשים יותר, שהם כולם אנחנו, דברים שקרו לנו ולי באופן אישי".

מבחינת זוגות שעושים כאן מוסיקה, למי אתם מרגישים הכי קרובים?

"את 'היהודים' אנחנו ממש אוהבים, עוד מהתקופה שקראו להם 'טום והפצצה'. המוסיקה שלהם ממש ברמה. אנחנו שומעים גם הרבה מוסיקה לועזית, ו'רוקסט' ו'יוריתמיקס' זה משהו שהיינו רוצים לשאוף אליו".

מה דעתכם על הדצים?

"הם אימפריה, זה 'טיף וטף' וכל נושא הילדים, וכל הדברים האחרים שהם עושים. אני לא יכול להשוות את עצמי לדץ או את ויקי לאורנה, כי זו מוסיקה שונה. הם עושים את הדברים שלהם טוב ומצליחים בזה, אבל אני מתחבר יותר ל'היהודים', זה יותר אמיתי בשבילי".

יש עוד צלע משפחתית שמחוברת לשניים, רועי פרי, 21, אחיו של יניב, האחראי להפקה המוסיקלית. "הוא פשוט תותח מהבחינה הזו", מעיד יניב. "הוא בחור צעיר ומוכשר שעובד היום עם רחל שפירא, ומעורב בהפקה של מוסיקת עולם. הוא בעניין של הפקת אלבומים, ואנחנו עובדים עכשיו על בניית אולפן שלנו".

אז אתם כמעט כמו "המשולש", שמעון, מלי וסבי גרשון.

"פחדנו שזה ייראה כמו עוד משולש, אז אמרנו לרועי שאנחנו שמים אותו בפונקציה אחרת. לפעמים קשה לעבוד איתו, אבל עובדים. אשתי ואחי בני אותו מזל, דלי. הם מסתדרים טוב. כל ההרכב שלנו, לצורך הופעות, מתפקד כמו משפחה".

ויקי: "הוא האח התאום שלי, מה גם שנולדנו באותו יום".

יניב, איך זה שאתה דומיננטי לחלוטין בכתיבה?

"אני כותב כבר מגיל 15, וויקי מתחברת לשירים שלי. היא כותבת מילים מדי פעם, אבל טקסטים שלה לא נכנסו לאלבום הזה, כי היא לא היתה שלמה איתם".

ויקי: "אני כותבת די למגירה, אפילו יצאו לי כמה שירים במזרחית, זה סגנון שאנחנו כותבים גם בו מדי פעם, לא כדי שאנחנו נשיר אותם".

יניב: "אבל יש לה קול חבל על הזמן. יש באלבום בלדה בשם 'רציתי', שיר שקט וחזק שמי ששומע אותו אומר שיש לה בו צבע שמזכיר את עפרה חזה".

אתם רבים על סולואים?

"לפעמים היא באה אלי בטענות, כתבת שיר לעצמך, איפה אני נכנסת פה. אבל הכל מקצועי, ומה שאמור לתת את הטון בכל שיר, זה רק שיקולים ענייניים".

ויקי: "זה בא לבד. את 'רציתי', למשל, הוא כתב בשבילי, בלי ידיעתי, וברגע ששמעתי אמרתי לו שזה שיר שלי".

עד הפצת אלבומם (ב"הד ארצי") ואולי עד שיפרצו, גרים השניים בבית ההורים שלה בפתח תקווה, ביחידת דיור נפרדת. היא עובדת במחלקה המשפטית של "הריבוע הכחול", הוא במוסיקה, בעיקר עוזר לאחיו בחנות פלייבקים, וגם לומד באוניברסיטה הפתוחה שנה שלישית יחסים בינלאומיים.

על ילד אתם חושבים?

יניב: "כרגע התינוק שלנו זה הדיסק הזה, שלוקח לו לצאת לאוויר העולם יותר זמן מאשר לתינוק רגיל. ילד ביולוגי? בטח לא בשנה-שנתיים הקרובות".

ויקי: "האלבום הוא באמת התינוק הראשון שחיכינו לו, אחרי שבע שנים שאנחנו שרים. עכשיו מרגישים על קו הסיום".