ג'יימס בונד לאנשים חושבים

"ההבדל בין כוכב קולנוע ושחקן קולנוע הוא שכוכב קולנוע ישאל 'כיצד אני יכול לשנות את התסריט בכדי שהוא יתאים לי?'; שחקן קולנוע יאמר 'כיצד אני יכול לשנות את עצמי בכדי להתאים לתפקיד?'"  (מייקל קיין)

אין ספק כי מבין שחקניה הותיקים והפעילים של אנגליה מייקל קיין הוא הבחירה האידיאלית לפסטיבל שמבקש להביא לנו מעט מן הארומה הקולנועית המשובחת של ממלכת התה. למעשה, לא ניתן להבין את התעוררותו של הקולנוע הבריטי - בייחוד קולנוע הפשע, שמצא עצמו מנמנם מאז "יום שישי הארוך"(1981) - בעשור האחרון, ללא אזכור פועלו של קיין. שאלו כל במאי, בין אם זה גאי ריצ'י (טרום עידן מדונה ו"סחף חושים"), פול סארוסי ("שבוי בין העולמות"), ג'ונתן גלייזר ("לצאת נקי") או פול מקגוויגן ("Gangster no. 1") מנין הם שאבו את ההשראה לדמויות המחוספסות שמאכלסות את יצירותיהם החדשות וכולם ישיבו לכם בנחישות: מייקל קיין.

הדמויות אותן גילם קיין בשנות השיא שלו (אמצע שנות השישים עד אמצע שנות השבעים) רלבנטיות כיום ממש כפי שהיו בעבר. במקום לשקוע ברחמים עצמיים ולהביט במרירות על חברו הטוב, שון קונרי, שמצא עצמו משתחל לנעלי סוכן הוד מלכותה, חובב המרטיני ורודף הנשים, בתפקיד שהביא לו תהילת עולם, קיין העדיף לבחור בשורה של תפקידי אופי שהלמו את פרצופו המנומנם והיוו תחליף לגבריות החסינה מכל של ג'ימס בונד.

קיין מעולם לא הסתיר את הסיבה לבחירתו בתפקיד הסוכן הארי פלמר בסרט "תיק איפקרס" (1965): "הארי פלמר הוא ג'יימס בונד לאדם החושב. בסרטים הללו עולם הריגול איננו זוהר. פלמר איננו גיבור על. הוא איש רגיל. כמו כולנו. לעיתים מפסיד ולפעמים מנצח". ואכן, הקהל והביקורת התאהבו בדמותו הפגיעה של פלמר, שמצאה עצמה מתהלכת בבריטניה אחרת מזו שנשקפה בסרטי בונד, קודרת יותר, שברירית ואחוזת פארנויה, תחת צלה המאיים של המלחמה הקרה.

כמו תמיד, הצלחת הסרט הובילה לשני סרטי המשך (וכן שני סרטי טלוויזיה נוספים ב-1995), אך היו אלו דווקא דמויותיו של קיין בסרטים "אלפי" (1966) ו"במעגל הנקמה" שביססו את מעמדו בצמרת הקולנועית. לשני הסרטים הללו הגיע קיין לאחר שכוכבים אחרים (דוגמת טרנס סטמפ) סירבו להצעת העבודה מחשש לתדמיתם. כמה שהם טעו. מלבד העובדה שהסרטים הללו מהווים כיום חלק בלתי נפרד מן הקאנון הקולנועי של בריטניה (ודי להביט בדירוגם הגבוה ברשימת הסרטים הבריטיים הטובים ביותר באתר של ה-BFI), הרי שדמויותיהם של אלפי וקרטר, על-אף השוני ביניהן, האחד קזנובה קוקני בחיפוש אחר משמעות לחיים והאחר פושע קטן במסע נקמה, הן פתח ההצצה הטוב ביותר (מלבד "Blow up" של אנטוניוני) לנפשה של החברה הבריטית, בעידן השחרור המיני של שנות השישים, וחשבון הנפש שערכה מספר שנים מאוחר יותר.

בשני הסרטים הללו קיין שידר גבריות אחרת, כזו שלא רואים כל יום בסרטי הפעולה, או לחלופין, בסרטי הקומדיה: מחד, אלפי וקרטר הם גברים חזקים וסמכותיים, כאלה שממאנים לבטוח או לפתח תלות באחרים (בייחוד במין הנשי), אך מאידך, בכל אחד מן הסרטים הללו מופיעה סצינה אידיומטית אחת, ובה מומחשת פגיעותם ושבריריותם של הגיבורים באקט שלא רואים כל יום בקולנוע, ודאי לא בסרטי בונד: בכי. ב"במעגל הנקמה" זוהי צפייה בסרט פורנו בכיכובה של אחייניתו של קרטר המובילה אותו לפרץ דמעות בלתי נשלט ואילו ב"אלפי" זו ההתמודדות עם ההשלכות של מעלליו המיניים הלא אחראיים - הפלה מסוכנת - שמוציאה מן הדמות הנהתנית רגע עתיר רגש, שלא מותיר אף עין יבשה באולם הקולנוע.

אמריקה מאוהבת

קיין אולי לא זכה לגלם את דמותו של ג'ימס בונד, כפי שהתוודה באוזניהם של שון קונרי ורוג'ר מור בטקס האוסקר, אך עושה רושם שבעוד 007 עדיין תר אחר הנוסחה שתצעיד אותו אל המאה העשרים ואחת - כשבדרך הוא נאלץ להתמודד עם לא מעט סוגיות בהן נתקלו דמויותיו המוקדמות של קיין, ובראשן, מעמדן העולה של הנשים (ולראייה הבחירה בג'ודי דנץ' לגלם את M )- דווקא השחקן המהולל בן ה-70 מהווה כיום מודל לחיקוי והערצה וסרטיו מעולם לא היו פופולריים יותר.

ייתכן שעדנתם המחודשת של הסרטים נעוצה בעובדה שהם תמיד היו מתקדמים יותר בתפיסתם התרבותית מן החשיבה האימפריאליסטית והשוביניסטית שמאפיינת את מעלליו האנכרוניסטיים של 007, אך אין ספק שאת ההתלהבות המחודשת מסרטיו של קיין יש לייחס בעיקר לתעשיית הרימייקים האמריקאית, שעיבדה כבר שתיים מיצירותיו המפורסמות ביותר ("במעגל הנקמה" עם סיבלסטר סטלונה, ו"הג'וב האיטלקי" בכיכובו של מארק וולברג) ועובדת כרגע על השלישית ("אלפי" בכיכובו של ג'וד לאו). לא תהיה זו טעות לומר כי כשמביטים בגרסאות החדשות לסרטים הללו, מתחדדת יותר מתמיד גדולתו של קיין כשחקן קולנוע. תשאלו את סטלונה.

קיין נמצא עמנו כבר חמישה עשורים. הוא ידע ימים יפים - פרסי האוסקר על "חנה ואחיותיה" ו"תקנות בית השיכר" - וימים פחות טובים - "מלתעות 4" ושיתוף הפעולה עם סטיבן סיגל ב"על קרקע בוערת" (את "אוסטין פאוורס 3" תחליטו אתם איפה לשבץ). כדי להסביר את חוסר היציבות בבחירת תפקידיו הוא סינן את המנטרה הבאה, שעשויה לשמש גם את אלו המעוניינים לשרוד בתעשייה:

"קודם כל אני בוחר את התפקידים הגדולים ביותר. באם אין באפשרותי לבחור כאלה, אני בוחר את התפקידים הבינוניים, ואם גם אין כאלה, אני בוחר את התפקידים שיעזרו לי לשלם את השכירות".  

צפייה מומלצת בסינמטקים ברחבי הארץ:

• "במעגל הנקמה" - סינמטק ת"א - 15.1, 24:00; חיפה - 17.1, 21:30; נצרת - 20.1, 20:00; שדרות - 22.1, 19:30; ירושלים - 23.1, 16:00. 

• "אלפי" - ת"א - 16.1, 16:00; ירושלים - 22.1, 21:30; חיפה - 17.1, 19:15; ראש פינה - 19.1, 18:20; שדרות - 20.1, 17:30.
• "הג'וב האיטלקי" - ירושלים -  17.1, 21:30; חיפה - 20.1, 22:00; נצרת - 21.1, 20:00; ת"א - 22.1, 19:00; שדרות - 23.1, 13:30
• "תיק איפקרס" - חיפה - 17.1, 17:00; שדרות - 19.1, 17:00; ירושלים - 20.1, 21:30; ראש פינה - 22.1, 17:30; ת"א - 24.1, 13:00.